גולדה מאיר בת 115

רבע מאה הפרידה בין גולדה מאיר להנרי קיסינג'ר. לו ימלאו 90 בעוד שלושה שבועות, היא נולדה שלשום, ב-1898. כדי להמחיש כמה גדולה היתה ההחמצה בסוף תקופת גולדה בראשות הממשלה, לאחר מלחמת יום הכיפורים לא פחות – אם כי לא באותו מחיר – כמו לפניה, הנה קטע משיחתם הסודית ב–1 במרס 1974. ברקע – מסרים מאנואר סאדאת בדבר נכונות מצרית לשלום בשלבים. קיסינג'ר ביכה את ההחמצה מכיוון אחר: הוא האמין שדווקא גולדה ודיין, האחראים העיקריים בעיני הציבור הישראלי למחדלי המלחמה, יוכלו בעקבותיה להביא שלום.

השיחה, בבית ההארחה של המוסד, התקיימה חודש לפני שהתגובה הציבורית על דו"ח ועדת אגרנט חוללה את התפטרות גולדה, הקמת ממשלת יצחק רבין ודחיקת משה דיין לירכתי מפלגת העבודה – ומשם, באיגוף ימני, לכנף השמאלית של ממשלת מנחם בגין:

קיסינג'ר: ״ניקסון יבוא במאי”.

גולדה: ״ליום הולדתי, 3 במאי."

״אצלי זה 27 במאי.״

״אבל אצלי זה במאה ה–19.״

גולדה לא הגיבה כשקיסינג'ר דיבר על אשרף מרוואן, מקורבו של הנשיא סאדאת. מסקרן לדעת אם מרוואן, שהשתתף לעתים בשיחות קיסינג'ר־סאדאת, דיווח למוסד מה נרקם מאחורי גבה של ישראל, ובנוכחות המרגל שלה.

מדברי קיסינג'ר עולה שגולדה הבינה סוף־סוף שחיוני לכונן ערוץ ישיר עם מצרים. חסן מלך מרוקו אכן פתח למוסד – לרבין, לבגין ולדיין - ערוץ לקהיר.

קיסינג׳ר: ״סאדאת אומר שהמודיעין שלכם פנה למודיעין שלהם במרוקו בבקשה למפגש״.

גולדה: ״לא יודעת״.

קיסינג׳ר: ״הוא אמר שהיה גישוש כזה. באמצעות חסן, שהשיב בחיוב, בתנאי שתדברו גם עם הפלסטינים. אבל זה רק משום שלא רצה שזה יתרחש במרוקו. ביקש ממני למסור לך שהוא מעוניין, בתנאי שזה באמצעותי.״

גולדה: ״השבוע לא ראיתי את צביקה (זמיר), ראש המוסד שלי.״

קיסינג׳ר: ״הוא גם אמר שישמח לקיים מגעים מדיניים, כלכליים, מודיעיניים, אך רק באמצעותי״.

גולדה: ״טוב. איך הוא צופה שיתנהלו מגעים מדיניים?״

קיסינג׳ר: ״נוכל לדון בכך כשאחזור הנה, בעוד 4–6 שבועות.״

השגריר שמחה דיניץ: ״אולי ראש הממשלה וסאדאת יוכלו להיפגש, בנוכחותך.״

קיסינג׳ר: ״נקדם זאת בברכה.״

גולדה: ״שמעתי שסאדאת רוצה לעזור לי מול דיין... הוא אדם מורכב מאוד. התנגדתי לו ב-67׳, אבל עבדנו היטב ביחד.״

קיסינג׳ר: ״גישתו, בארוחת הערב השבוע, היתה חיובית מאד.״

גולדה: ״הוא חושב שסאדאת רוצה שלום.״

קיסינג׳ר: ״גם אני חושב כך. סאדאת שולח את מרוואן לסעודיה ולכוויית, להדוף את המהלכים הסוריים. תוכלי לשלוח אחד השרים לשיחות (בוושינגטון)? אז גם אסד ישלח שר. אולי תוכלי לשלוח את דיין למשימה מיוחדת?״

גולדה מושכת בכתפיה לשלילה.

שלושה חודשים אחר כך, ב–30 במאי, תהה סאדאת: ״לרבין יש אומץ כמו לגולדה?״

קיסינג'ר: "יפה שאלת. לא שאלה שטחית, 'הוא נץ, או יונה'. היא לא אוהבת לוותר על שטח; היא איכרה רוסייה. אבל בלעדיה לא היה עובר (הסכם) בממשלה. לא, אין לו האומץ שלה. הוא יותר שכלתני. אבל נוכל להזיז אותו לכיוון הנכון; נחוצים לנו כמה חודשים כדי לעבוד עליו. חבל, כי חוץ ממנה, מי שהיה יכול לעשות את זה הוא דיין, שמאמין שזהו הזמן לתזוזה מהירה לעבר מצרים. אילו דיין היה ראש הממשלה, יכולתי לומר לך מה הוא יעשה. חינכתי אותו".

אם סאדאת הפנים מה ששמע מקיסינג'ר על דיין, הקרקע שקלטה את יוזמת השלום של סאדאת, לאחר שלוש שנים, הוכשרה בחודש ההולדת של גולדה וקיסינג'ר.

=========

הפרסום המקורי, הופיע בעיתון הארץ.

• קודם
• הבא