גיוון תרבותי בבית המשפט העליון - תנאי לשמירה על הדמוקרטיה בישראל
- פרטים
- קטגוריה: מאמרים
- נוצר ב שישי, 09 דצמבר 2011 16:41
- מחבר\ת דקל עוזר
יו"ר מפלגת העבודה מזכ"ל המפלגה חברי הכנסת במפלגת העבודה
חה"כ שלי יחימוביץ' מר חיליק בר נכבדיי
א.ג..נ.,
הנדון: גיוון תרבותי וגיוון דעות בבית המשפט העליון – עמדת מפלגת העבודה
הנושא שבנדון עלה לאחרונה לדיון ציבורי. המתנתי שקצת יירגעו הרוחות על מנת לפנות לכב' בבקשה כי המפלגה תקיים דיון ותגבש עמדה אחידה בנושא. ברצוני לחלוק עמכם את דעתי.
- אתחיל מהסוף: לעניות דעתי, על מפלגת העבודה לעמוד בראש המחנה הדורש גיוון תרבותי וגיוון דעות בבית המשפט העליון.
- חשוב לציין: סוגיית אופן הבחירה (בועדת שופטים? מי יהיו חברי הועדה?) – היא סוגיה הנגזרת מאופי בית המשפט העליון אליו מכוונים. לא ניתן לומר כי כל שינוי הוא "התקפה על הדמוקרטיה". ובכלל, דמוקרטיה אינה מילת קסם שכל מי שאומר אותה בלהט מייצג עמדה הקשורה אליה הציבור לא מתרגש מאנשים ששמים על עצמם מעמסה פיקטיבית של המתריעים בשער, בוודאי לא כשמדובר בחברי כנסת שתפקידם להשפיע ולא להיות "נביא זעם" שלא לומר "שוטי הכפר".
- במדינה דמוקרטית, בית המשפט העליון הוא מוסד חזק שתפקידו המהותי הוא להשלים את ולפקח על מלאכת החקיקה והביצוע. אני מאמין שכל אחד מכב' מאמין שבית משפט עצמאי וחזק הוא חלק מיסודות השיטה הדמוקרטית והגדרות המגנים עליה – אך בית המשפט העליון חייב לשקף בדיוניו המהותיים שלל דעות על מנת לקנות לעצמו אמון בציבור ואמון הציבור במערכת בתי המשפט נמצאת בירידה שאינה מקרית.
- ככל שבמדינה ריבוי דעות, כך מתחזק הצורך בבית משפט חזק אשר ישלים בצורה נכונה ויפקח כי מלאכת החקיקה והביצוע מתקיימות כדין.
- בדיון הציבורי התערבבו מספר סוגיות, כאשר הבעייתית ביותר היא השאלה "האם בית המשפט רשאי לבחון סבירות ועד איזו מידה" – אני מבקש להתעלם לרגע מנקודה זו ולעסוק בנושא גיוון הדעות בבית המשפט העליון בלבד.
- כאמור בית המשפט העליון הוא מוסד המשלים את החקיקה. ככזה, עליו לשקף את העמדות השונות בציבור. כמו שהכנסת משקפת את הציבור, כך, כעיקרון כללי, צריך גם בית המשפט העליון.
- אמון הציבור במערכת המשפט ובמערכת השלטון בישראל מכורסם אט אט בשל הרגשת אזרחי המדינה כי דעותיהם אינן מיוצגות על ידי הנציגים בכנסת. יש הרבה צדק בהרגשה זו ויש לזה סיבות מבניות בשיטה הישראלית שבה אין בחירה אישית.
אם הדבר נכון לגבי כנסת ישראל המכילה 120 חברים, הדבר נכון שבעתיים (יותר נכון שמונה וחציים) בכל הנוגע לבית המשפט העליון המורכב מ- 14 שופטים.
- אנו, המאמינים בחופש הביטוי, חוזרים על המשנה לפיה אין להגביל את חופש הביטוי אלא במקרים של חשש ממשי לפגיעה מיידית בביטחון בשל הנימוקים הבאים המפורטים רבות בפסיקות בית המשפט העליון הנכבד:
א. חופש ביטוי הוא אחד הערכים החשובים במשטר דמוקרטי – זכותו של אדם להתבטא עוזרת לפיתוח האישי של האדם ועצם האפשרות להתבטא, כשלעצמה, היא ערך שיש להגן עליו.
ב. חופש הביטוי תורם לחשיפת האמת – הדרך היעילה ביותר להילחם בשקר אינה דיכויו, אלא חשיפת האמת ועימות גלוי בינה לבין השקר.
ג. חופש הביטוי תורם לפתרון הבעיות החברתיות, הפוליטיות והכלכליות בדרכי שלום, מאחר ובהיעדר האפשרות לביטוי חופשי קיימת סכנה שהאנשים יפנו לנקיטת אמצעים אלימים לביטוי עמדתם – מה הייתם מעדיפים, שאזרחים יכבשו את רחשי ליבם ויוציאו אותם בהתפרצות ספונטאנית ואלימה יום אחד וללא אזהרה? קבוצות שאיבדו את האמון במערכת בתי המשפט כבר נמצאות שם כמו שאתם בוודאי יודעים.
- דברים אלו הנכונים לחופש הביטוי האישי וודאי ובוודאי נכונים לזכותן של קבוצות תרבותיות גדולות במדינת ישראל לייצוג במוסדות השלטון לרבות ובעיקר בבית המשפט העליון.
כמו שאנו מקדשים את חופש הביטוי לפרט, כך עלינו לקדש את חופש הביטוי לקבוצה תרבותית.
- בסופו של יום, ישנם משפטנים רבים הראויים מהבחינה המקצועית הטהורה לשמש כשופטים בבית המשפט העליון, עשרות אם לא מאות, אך בסופו של דבר נבחרים ארבעה עשר שופטים בלבד.
- הבחירה של השופטים מתבצעת על פי קריטריונים של "איכות מקצועית" והרי כיצד יבחן חבר ועדה, שבעצמו הוא אדם, "איכות מקצועית"? האם כל אחד יעשה זאת על פי דעתו האישית ויבחר את הדומים לו, או שמא אתם סבורים שכל אדם ייבחר את השונה ממנו?
אני מופתע שיש אנשים שאינם מקבלים כמובן מאליו כי קיימת הטיה אנושית ברורה, של כל אדם באשר הוא אדם, להעדיף את עצמו ואת "שיבוטיו" מאשר אנשים אחרים עם מורשת תרבותית שונה, גם אם יכולתם המקצועית זהה.
אנו מקבלים עובדה אנושית זו כמובנת מאליה בשוק העבודה – ופתאום הגענו לוועדה למינוי שופטים והמציאות השתנתה?
- כך נוצר מצב שבחירת שופטים מושפעת לא פחות מסוג המוזיקה, ההצגות ותרבות הפנאי האהובה על המועמד לשיפוט בבית המשפט העליון, מאשר מיכולתו המקצועית שאותה אי אפשר באמת למדוד ולהשוות באופן אובייקטיבי.
- בחודש מרץ 2005 שינתה אנגליה באופן דרמאטי את הועדה למינוי שופטים לאחר דיון דומה לדיון שמתקיים היום בישראל: נמצא כי רוב מוחלט מהשופטים עברו מסלול הכשרה דומה, וכך יצא "במקרה" כי השופטים שהיוו באנגליה רוב בועדות, בחרו באורח פלא בעלי הכשרה במוסד זהה, מורים זהים, אגודות זהות ובעיקר - תרבות דומה לשלהם.
המטרה הגלויה והבלתי מוכחשת שהובלה על ידי מנהיג הלייבור באנגליה, הייתה גיוון דעות וגיוון תרבותי בקרב שופטי בית המשפט העליון.
- לאור האמור לעיל הייתי מצפה ממפלגת העבודה לעמוד בראש המחנה הדורש כי בבית המשפט העליון יתקיים גיוון תרבותי ובוודאי שלא להחריש ולגמגם בעניין זה.
- קראתי מאמר לפני מספר שבועות שבו נאמר כי הפלייה מתקנת היא פסולה כי "שופט שנבחר על תקן כיסא עדתי או דתי ייעלב". אין שטות גדולה מזו. הפלייה מתקנת אינה נותנת יתרון למועמד פחות טוב, אלא מתקנת את ההפליה שקיימת בקרב מי שבוחר.
הדרישה לבחור שופטים יהודים וערבים ששמרו על תרבות ערב ושופטים המקיימים אורח חיים דתי מהווה דרישה לתיקון אפליה ולא לאפליה מתקנת!
- ההפליה הסמויה קיימת בוועדה לבחירת שופטים! לא מקדמים פה שופטים "פחות ראויים" אלא פחות דומים בתרבותם לחברי הועדה.
- אני קורא לכולכם לא לעמוד בצד בעניין זה. כולנו זקוקים לבית משפט חזק שאמון הציבור בו בלתי ניתן לערעור.
אנו זקוקים לבית משפט עליון שיקבל מהציבור את הלגיטימציה להשלים את מלאכת החקיקה בתקדימיו.
אנו זקוקים לבית משפט עליון שיקבל לגיטימציה ציבורית לפסול חוקים הנוגדים חוקי יסוד ובעתיד את החוקה ובעת משבר, שעשוי לבוא עלינו, חוקים המבקשים לבטל את אופייה של המדינה כיהודית ודמוקרטית.
בית משפט הזוכה לאמון מסוג זה יתקיים אך ורק בהינתן גיוון תרבותי המוביל לגיוון דעות בקרב השופטים הממונים לכהן בו.
- לאור האמור לעיל אני קורא לכם לדון, לקבל החלטות ולפעול כגוף אחד על מנת להגביר את הייצוגיות של הציבור בבית המשפט העליון. כך מתחייב. בשם הדמוקרטיה.
- הערה לסיום: יכולתי להסתפק בהעברת מכתב זה לכב', אך דעו כי בכוונתי להוציא מכתב זה לבלוגים ברשת ובמידה ותבקשו – גם את תגובתכם לכשתגיע. לא מתוך רצון לפגוע או להתריס, אלא בשל העובדה שלטעמי עלינו לפתוח את הנושא לדיון בתוך המפלגה ואני מעוניין ששאר חברי המפלגה יביעו גם הם את דעתם בנושא זו.
בברכה ובכבוד רב,
דקל-דוד עוזר, עו"ד
חברכם למפלגה
