עמיר פרץ כי צדק חברתי מגיע לכולם

חברי מפלגת העבודה עומדים השבוע לבחור את המנהיג שיוביל אותם בשנים הקרובות, והפעם יותר מתמיד מדובר בלהיות או לחדול במפלגה שהפכה להיות הסמל לכישלון, התרפסות, ותבוסתנות. הבעיה המרכזית של מפלגת העבודה בשנים האחרונות היא שהחברים בה הפסיקו בעצמם להאמין בדרך הסוציאל-דמוקרטית של המפלגה, ולכן למפלגה אין שום עמוד שדרה או יכולת לעמוד בלחצים הפוליטיים, ובמקביל לשמור על הערכים החברתיים שהיו קדושים לדור המייסדים. הבעיה של מפלגת העבודה היא אבל הבעיה של כולנו, כי זה לא משנה איזה עוד מפלגות שמאל קיימות, בלי מפלגת עבודה חזקה שתפיץ את האידיאולוגיה אף מפלגת שמאל לא תוכל להוביל את המדינה.

כמי שהיה חבר במפלגת העבודה במשך שנים ועזב את המפלגה לפני שנה (בלב כואב יש לומר) אני יוכל לומר בכנות, שזאת הסיבה שאני ועוד מאות מחברי עזבנו את המפלגה שהייתה עבורנו בית. אבי כבן קיבוץ תרם כל חיוו למפלגת העבודה מבלי לדרוש כלום מהמפלגה, ומבלי לעשות שום תפקיד שיש בצדו שכר. אבא שלי היה מוכן גם לשלם את המחיר הכבד של להיות חבר מפלגת העבודה בתקופה שבה מפלגת העבודה לא פרחה לאחר המהפך, ועד היום למרות המחיר האישי שהוא שילם על כך (בעיות בעבודה בגלל השתייכות פוליטית) הוא נשאר מתומכי מפלגת העבודה, ורק בבחירות האחרונות בגלל אהוד ברק הוא נשבר והצביע למרץ. אובדן הדרך האידיאולוגית שברה את השנים של אמונה ופעילות של אבי, וכך היא עשתה גם לי ולהרבה אחרים שעזבו את המפלגה ועברו לקדימה.

אז איך מפלגת העבודה איבדה את הדרך? התשובה לכך היא שמפלגת העבודה הפסיקה להאמין בערך העליון שהנחה את אבות הציונות שהקימו את התנועה- ההומניות ואהבת הזולת. ההומניות ואהבת הזולת הוא העיקרון האחד שמחבר בין כל הבעיות שאיתם מתמודדת ישראל, ובלי הערך הזה אין צדק חברתי אבל גם אין שלום עם שכנינו. תנועת פועלי ישראל, שפעלה עוד לפני קום המדינה, הייתה הביטוי הראשון למפלגת עבודה ישראלית, והיא זאת שביטאה את הערך הזה בצורה הבהירה והיפה ביותר. המשמעות של סוציאל-דמוקרטיה על פי הגישה של התנועה הזאת הייתה צדק חברתי אוניברסאלי לכל בני האדם שמנסים לחיות בשלווה בארץ ישראל- ערבים, יהודים, בדואים, צ'רקסים, נוצרים ודרוזים- תוך שיתוף פעולה ובניית אחווה בין העובדים. מאז עברו הרבה מים בנהר, והלחצים הפוליטיים המדיניים גרמו למפלגת העבודה לוותר על הצדק, שהיה הערך המרכזי שעליו היא נבנתה. שלב אחר שלב מפלגת העבודה זנחה ראשית את הערבים, אחר כך את הנוצרים והמיעוטים האחרים, ובשנים האחרונות כבר לא היה אכפת למפלגה גם מכאבם של האזרחים היהודים.     

כאן נמצא הקשר בין הבעיות שיש לנו עם שכנינו, והבעיות שמהם אנחנו סובלים בתוכנו. הצדק החברתי שצריך לקדם, חייב להיות צדק חברתי אוניברסאלי ולא רק צדק חברתי שבא לידי במאבק על מחיר של מוצר כזה או אחר או זכות כזאת או אחרת. אור לגויים היא לא אמירה חסרת תוכן והיא לא נמדדת בהצלחה הכלכלית שלנו, אלא בעיקר באמפטיה שלנו כלפי הסבל של עמים אחרים, אם זה המיעוטים שחיים פה והמהגרים שבאים לעבוד פה, ואם זה הערבים שחיים לידינו ובתוכנו. רק חזרה לערכים החברתיים ההומאניים האוניברסאליים תשיג את שני היעדים אליהם כולנו חותרים, צדק חברתי ושלום עם שכנינו.  

פה בדיוק נמצאת המחלוקת שלי עם שלי יחימוביץ, ואני חושב שהגישה שלה היא מסוכנת ועלולה להוביל את המפלגה הסוציאל-דמוקרטית היחידה בארץ לקריסה. יתכן ששלי יחימוביץ לא מודעת לכך, אבל היא ממשיכה את הקו של התרפסות השמאל, שבמקום לשאת בגאון את הדגל האחד והאמתי שתמיד היה צו המצפון של מנהיגי העבודה - ההומאניות האוניברסאלית- היא מתפשרת ומוותרת על האוניברסאליזם לטובת פנטזיה של "אי בודד" של צדק חברתי. במדינת ישראל לא יהיה לעולם צדק חברתי רק ליהודים והצדק החברתי שלנו קשור ביכולת שלנו ליצר צדק חברתי גם עבור המיעוטים שחיים פה והשכנים שלנו הפלסטינים. השלום עם שכנינו אכן צריך להתחיל קודם כל כתנועה חברתית פנימית, ולכן כן חשוב להתחיל דווקא מאמירה החברתית, אבל לא יתכן שהאמירה החברתית הזאת תכלול אלמנטים אנטי חברתיים כמו התמיכה של שלי במתנחלים, שמוכנים לוותר על כל הערכים החברתיים וההומאניים תמורת קדושת האדמה. האם לערכים כאלה יכולה להתחבר מפלגת העבודה? 

האמפטיה של שלי להתנחלויות היא לכן סתירת לחי לערכי לתנועת העבודה, והיא נובעת מאותה הצביעות שתוביל את יחימוביץ שוב ישר אל חיקה של הממשלה, בדיוק כפי שקרה לברק. מפלגת העבודה חייבת להיות חזקה להאמין בערכים שלה ולבחור מנהיג שיקדם בראש ובראשונה הומניזם, ולא קנאות לאדמה.

עמיר פרץ שמקדם צדק אוניברסאלי, לכן עדיף לעבודה.                  

• קודם
• הבא