התמיכה של עיני ביחימוביץ היא תמרור אזהרה!

מפלגת העבודה חייבת ללמוד את הלקח מהשנתיים האחרונות, אם חבריה רוצים לייצר אלטרנטיבה אמתית לשלטון בישראל. הלקח העיקרי שחברי המפלגה צריכים ללמוד הוא שהמפלגה צריכה מנהיגות חזקה וערכית, שלא תמהר להיכנס לממשלה ולא תוותר על הערכים שלה, תמורת תפקיד כזה או אחר או רווח אישי. אהוד ברק היה אומנם מקור הרוע והאחראי המרכזי לאובדן הדרך, אבל הוא לא היה היחיד שמכר את האידיאולוגיה תמורת מנעמי השלטון, והיו אחרים שהשתתפו במכירת החיסול של המפלגה. היו שותפים נוספים שתרמו להרס המפלגה, והיום צריך להיזהר מהאנשים הללו ולהעניש אותם על המעשים שעשו.

אחד מהאנשים הבולטים האלה הוא עופר עיני, יושב ראש ההסתדרות, שהיה אמור להיות אחד מהאנשים שיגנו על הערכים של מפלגת העבודה, וצריך היה להיות זה שיעצור את ברק. במקום להגן על הערכים הסוציאל-דמוקרטיים עיני כרת ברית ושיתף פעולה עם ממשלת נתניהו במשך שנתיים, כשהוא זונח את כל הסקטורים בחברה, ובאופן פרדוקסאלי משתתף בהרס של מעמד הביניים. כולם זוכרים איך עיני זנח את המורים, את השוטרים, את האחיות ואת העובדים הסוציאליים, לטובת הסכמים דרקוניים עם האוצר שהעניקו כוח לוועדים החזקים ופגעו קשה בכל השירותים הציבוריים. הצביעות הזאת של עופר עיני הגיע לשיאה, כאשר מפלגת העבודה "נזרקה" מהממשלה, והוא ניסה להציג את עצמו כפטרון של המהפכה החברתית. היום עיני ממשיך בצביעות שלו, כאשר הוא תוקף את הממשלה על שורה של צעדים שהוא היה חלק מהם, ותמך בהם בעצמו. עיני הוא זה שאפשר למשרד החינוך להעביר רפורמות של הפרטה במערכת החינוך, הוא זה שאפשר את ההפרטה במערכת הבריאות והרווחה, והוא זה שלא עשה כלום כדי לעזור למעמד הביניים, ולכן אין לו שום זכויות במהפכה החברתית שאנחנו רואים היום.

שלי יחימוביץ  בעצמה אומנם לא הייתה בתפקיד בממשלה, אבל גם היא אחראית להתדרדרות של המפלגה כי היא לא נתנה את קולה להפיל את ברק מתי שהיה אפשר לעשות זאת, ונמנעה מלהצביע נגד הממשלה בהצבעות חשובות כמו למשל אישור התקציב. לזכותה של שלי יש לומר שהיא לא נכנסה לתפקיד בממשלה, אבל עצם העובדה, שהיא ביחד אם שותפה החדש והמפוקפק עופר עיני לא עשו כלום כדי להגן על הערכים של מפלגת העבודה והפיקו מכך רווחה אישי, היא בפני עצמה צריכה לעורר סימני שאלה בקשר ליכולת שלה להנהיג את מפלגת העבודה. אסור לשכוח שהצלחה של שלי יחימוביץ לחוקק חוקים היא לא מקרית והיא הצליחה בחקיקה שלה, רק כי היא קיבלה סיוע מהממשלה ומברק בתמורה לשיתוף הפעולה שלה איתם.

המסקנה היא שגם שלי וגם חברה עופר עיני שתומך בה פתאום היום, נושאים באופן ישיר באחריות למשבר שאליו הגיע מפלגת העבודה, ולכן מדובר בצמד שעלול לגרום נזק נוסף למפלגה. מפלגת העבודה צריכה בשעה קשה זאת אדם עם עקרונות שילחם בממשלת נתניהו ויציג אלטרנטיבה שלטונית אמתית לנתניהו גם בנושאים חברתיים וגם בנושאים מדיניים- אני מאמין שעמיר פרץ יכול להיות האדם הזה. אני מסכים עם הטיעון שעמיר פרץ טעה כשהחליט לקחת את תיק הביטחון בממשלת אולמרט, אבל לאור ההתנהלות שלו בשנתיים האחרונות בהם נלחם במדיניות של ברק, אני חושב שמגיע לו הזדמנות שניה. עמיר פרץ בגיבוש של מחנה קטן שהצטרף אליו ניסה בנאמנות לשמור על האידיאולוגיה של מפלגת העבודה, ועל כך אני באופן אישי מעריך אותו.

דניאל גיגי, איש מפלגת העבודה שעבר לקדימה בתקופת ברק.             

• קודם
• הבא