העיקר שיש את מי להאשים

מדיניות החוץ ופעילות משרד הביטחון של ישראל כושלת פעם אחר פעם, אך במקום לנסות ולברר את הכשלים ולהסיק מסקנות, בוחרים בממשל הישראלי ללבות את "אש האנטישמיות" ולהאשים גורמים שונים בעולם בכישלונות שלנו. כישלון של המוסד הישראלי בפעולת חיסול אל מבחוח, כשלון פעולת צה"ל במשט ומדיניות החוץ הכושלת של ישראל, הם כולם כישלונות שקשורים בראש ובראשונה למקבלי ההחלטות בישראל, ופחות לסביבה הבינלאומית, שעליה מנסים המנהיגים שלנו להפיל את האשמה. המבצע הכושל בדובאי, היה אמור לגרום לכך שראשי המוסד ישאו אחריות, המבצע הכושל במשט היה באחריות מפקדי הצבא שאמורים היו לקחת אחריות, ועל הדיפלומטיה הכושלת שלנו שמובילה לבידוד בינלאומי צריכים לשלם ראשי המערך הדיפלומטי.

המנהיגים שלנו רוצים שנאמין כי הבעיה שלנו היום היא ששונאים אותנו באירופה, שונאים אותנו בממשל האמריקאי ושונאים אותנו בעולם הערבי כולו, כאשר מדינת ישראל תמיד מוצגת כמי שפועלת ללא דופי. זה לא משקף את המציאות וברור לכולם שהטעות המודיעינית והמבצעית, שהובילה למותם של שלושה עשר פעילים, אלימים ככל שהיו, היא טעות שהיא בראש ובראשונה טעות מבצעית של מדינת ישראל, שיכלה עם קצת יותר מחשבה להשיג את אותה המטרה, מבלי להיקלע לסיטואציה הבינלאומית שאליה נקלעה.  באותו האופן ברור לידידות שלנו בעולם שהטרוריסט אל מבחוח ראוי למות, אבל הכשל המבצעי, ודרך הפעולה משקפים רשלנות ישראלית, שבה אנחנו לא יכולים להאשים אף אחד מלבד עצמנו. לא ניתן לצפות מהעולם לגונן פעם אחר פעם על פעולות רשלניות של מדינת ישראל, ולצפות מהידידות שלנו בעולם לספוג את האש על הכישלונות שלנו.

ארה"ב בריטניה, ומדינות ידידות האחרות של ישראל שנים רבות מגוננות על עמדת ישראל, אבל הרשלנות המבצעית והדיפלומטית הבלתי נסלחת של ישראל, שהחריפה מאז הקמת ממשלת נתניהו אך החלה לפניה,  גורמת גם להם בהדרגתיות לסגת מהתמיכה הזאת. פרשת הדרכונים המזויפים במקרה של אל מבחוח ממחישה את המגמה הזאת בצורה הבהירה ביותר, כאשר אפילו מדינות ידידות של ישראל כמו אוסטרליה ובריטניה, שבעיקרון נותנות של הסכמתן לפעילות ישראלית כנגד טרור, גינו את הפעולה הכושלת, ואף הענישו את ישראל ברמה הדיפלומטית. מקרה זה הוכיח, כי הבעיה במדיניות הישראלית היא לא מטרת המדיניות וגם לא צדקת הדרך שעליה לעיתים רבות יש הסכמה, אלא הביצוע הרשלני, שנעשה ללא מחשבה וללא התחשבות מינימאלית בתוצאות ובהשלכות שלו, עלינו ועל הידידים שלנו בעולם.

הידידות של ישראל לא הסכימו להגן עלינו בכל מחיר, ותמיד נדרש מישראל להיות זהירה בפעולות שלה, ולקחת אחריות על הכישלונות שלה. ארה"ב, לא הסכימה בשום נקודת זמן היסטורית לקחת אחריות מלאה על פעילותה של ישראל, והעובדה שאנחנו מצפים לתמיכה בלתי מסויגת ממנה, היא זאת שגורמת לנו להיות חסרי זהירות, בלתי מתחשבים, ורשלנים בפעולות שלנו, ולכן גם תגרום לנו לאבד אותה כידידה. במנהיגות הישראלית ישנה קונספציה שגויה שארה"ב ומדינות ידידות אחרות במערב יגוננו עלינו "בגופם", ולכן אין מחשבה אמיתית על מהות הפעולות שלנו, ונחיצותם בנסיבות הבינלאומית שבה אנו נמצאים. בעת האחרונה אנו רואים פעם אחר פעם כיצד קונספציה זו מתפוררת, כאשר הידידות הטובות ביותר שלנו מגנות אותנו ואינן מוכנות לקחת אחריות על הכישלונות שלנו.

דוגמה טובה שממחישה את הקונספציה הישראלית השגויה הזאת, היא ההתנהלות של ישראל בנושא הגרעין, כאשר חוסר זהירות ורשלנות בנושא העמימות הגרעינית הישראלית, והמתקפה חסרת המחשבה של מקבלי ההחלטות כנגד איראן, כמעט הובילו לתגובת בומרנג- גינוי של ישראל בנושא הגרעין. ישראל מאז ומתמיד נדרשה על ידי ארה"ב לשמור על עמימות בנושא הגרעין, והיא מעולם לא קיבלה גיבוי האמריקאי פומבי להחזקת נשק גרעיני. שמירת העמימות הגרעינית, הגנה במשך שנים על האינטרסים הישראלים, אבל התרופפות העמימות שנבעה מרשלנות ישראלית, כמעט וגרמה לארה"ב שבעצמה סיפקה את הגרעין לישראל לגנות אותה. ההתלהמות של ישראל כנגד איראן, גם היא לא תרמה לאינטרס הישראלי בהקשר זה ולא השיגה שום יעד, מלבד שבירת הקואליציה הערבית כנגד איראן, ומשיכת תשומת לב בינלאומית שלילית לגרעין הישראלי.  

ישראל משלמת כיום מחיר דיפלומטי כבד בגלל רשלנות של מקבלי ההחלטות שלה ברמה הביטחונית והמדינית, ולא בגלל אנטישמיות או שנאת ישראל. לידידות הטובות של ישראל קשה להגן על ישראל, כשהיא נוהגת בחוסר אחריות, בעיקר כאשר ידידות אלה הולכות ונחלשות, וסופגות מהלומות קשות בעצמן במערכת הבינלאומית. ישראל צריכה להתחשב בחולשתם של בעלי בריתה, ולכן צריכה להיות אף זהירה הרבה יותר היום ממה שהייתה פעם. מקבלי ההחלטות בכל הדרגים לכן צריכים לתת משקל כבד יותר במערך השיקולים המבצעיים שלהם, להשלכות שיש לכישלון, לא רק על ישראל אלא גם על בעלי בריתה. ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה להיות סלחנית כלפי מקבלי החלטות שטעו ושגו, הן ברמה המדינית והן ברמה הצבאית הביטחונית, בגלל שהם פוגעים לא רק באינטרס הישראלי אלא גם באינטרס של ידידות ישראל. ראש המוסד, מפקדים בפרשת המשט, ומדינאים כושלים במשרד החוץ ומשרד ראש הממשלה, לכן צריכים לשלם את המחיר על הכישלונות המבצעיים והמדיניים שלהם ולהתפטר מתפקידם.

 אסור לתפוס את הידידים שלנו כמובנים מאליהם, כי זו הדרך הבטוחה ביותר לאבד אותם.

• קודם
• הבא