יצחק רבין - מורשת

יצחק רבין נולד בירושלים ב-1 במרס 1922. אביו נחמיה, יליד אוקראינה, עלה ל ארץ ישראל מארצות הברית בזמן מלחמת העולם הראשונה עם מתנדבי הגדוד העברי. אמו של רבין, רוזה כהן, עלתה לארץ מרוסיה ב-1919 והייתה חברת המטה הארצי של ההגנה.

יצחק רבין גדל בתל אביב. בשנת 1940 סיים את לימודיו בבית הספר החקלאי "כדורי" בהצטיינות, ובשנת 1941 בהיותו בהכשרה בקיבוץ רמת יוחנן, גויס לשורות הפלמ"ח.

ביוני 1941 השתתף רבין בפעולה בלבנון, הפעולה המבצעית הראשונה בחייו, שכוונה נגד הצבא הצרפתי (שלטון וישי). מאז החל להתקדם בסולם הדרגות של הפלמ"ח, היה מפקד מחלקה,מפקד גדוד ולבסוף מפקד חטיבת הראל במלחמת העצמאות בשנת 1948. בספטמבר 1948 מונה רבין לקצין המבצעים של חזית הדרום, וכנציגה של חזית זו, השתתף בשיחות שביתת הנשק עם מצרים, שנערכו ברודוס בראשית 1949.

ב-1950 שימש רבין מפקד בית הספר למפקדי גדודים בצה"ל. עם סיום תפקידו מונה לראש מחלקת מבצעים באגף המטה הכללי, ומילא תפקיד זה עד 1952. בשנת 1953 שהה בשנת השתלמות בבית הספר לקציני מטה באנגליה. בין השנים 1955-1954 כיהן בתפקיד ראש מחלקת הדרכה באג"ם, בדרגת אלוף.
ב-1956 מונה לאלוף פיקוד צפון, ובשנת 1959 היה לראש אג"ם במטכ"ל. ב-1961 מונה גם לתפקיד סגן הרמטכ"ל וב-1964 לרמטכ"ל.
כרמטכ"ל הוביל רבין את צה"ל לניצחונו במלחמת ששת הימים.

יצחק רבין השתחרר מצה"ל בסוף שנת 1967 ומונה לשגריר ישראל בארצות הברית. רבין כיהן בתפקיד זה ממרס 1968 ועד פברואר 1973, ותרם רבות לחיזוק הקשרים בין ארצות הברית לישראל.

עם סיום כהונתו בוושינגטון, שב לארץ, ובבחירות שנערכו בדצמבר 1973, לאחר מלחמת יום כיפור, נבחר לכנסת ומונה לשר העבודה בממשלתה של גולדה מאיר. הוא כיהן בתפקיד זה מאפריל ועד יוני 1974. ביוני 1974, לאחר דו"ח ועדת אגרנט, התפטרה גולדה מאיר מתפקידה ורבין נבחר על ידי חברי מפלגתו לתפקיד ראש הממשלה.

רבין היה ראש ממשלת ישראל בין השנים 1977-1974, במהלכן השלים את המשא ומתן שנפתח בימי גולדה מאיר בין ישראל למצרים, וחתם על הסכם ביניים עם מצרים בבספטמבר 1975. הסכם הביניים לווה בחתימה על הסכם הבנה בין ארצות הברית לישראל, הסכם שפתח את הדרך לאספקה מחודשת של נשק ומטוסים לישראל. בשנת 1976 הורה רבין על היציאה למבצע "יונתן" שבמהלכו חילצו כוחות צה"ל את חטופי מטוס אייר פראנס מאנטבה שבאוגנדה.

בעקבות הבחירות בשנת 1977 חל מהפך פוליטי בישראל, ומפלגת הליכוד עלתה לשלטון. רבין היה לחבר כנסת מן השורה, וחבר בוועדת החוץ והביטחון. בממשלת האחדות (1988-1984) כיהן כשר הביטחון. בבחירות 1988 שוב הוקמה ממשלת אחדות, ורבין המשיך בתפקידו עד פירוקה במרס 1990.

בפברואר 1992, נבחר רבין ליו"ר מפלגת העבודה. בבחירות לכנסת השלוש-עשרה ב-1992 נבחר רבין בשנית לתפקיד ראש ממשלת ישראל. כראש ממשלה חתם עם יושב ראש אש"פ יאסר עראפאת בספטמבר 1993 על "הצהרת העקרונות על הסדרי ביניים של ממשל עצמי" שנועדה להביא לסיום הסכסוך בין שני העמים (המוכר כ"הסכם אוסלו"). ב-4 במאי 1994 חתם בקהיר על הסכם "עזה ויריחו תחילה" שעסק ביישום השלב הראשון של הצהרת העקרונות. על מאמציו ופעילותו לקידום השלום קיבל יצחק רבין ב-1994 את פרס נובל לשלום, יחד עם שר החוץ בממשלתו, שמעון פרס, ויושב ראש הרשות הפלסטינית, יאסר ערפאת. במהלך אותה שנה התקדמו מאוד המגעים בין ישראל לירדן. באוקטובר של אותה שנה חתמו יצחק רבין ומלך ירדן חוסיין על הסכם שלום בין שתי המדינות.

בנובמבר 1995, בסיומה של עצרת תמיכה בשלום בכיכר מלכי ישראל בתל אביב, נרצח יצחק רבין, בידי מתנקש יהודי.

יצחק רבין הותיר אחריו אישה, לאה, בת,דליה, ובן, יובל.

"אלימות היא כרסום יסוד הדמוקרטיה הישראלית. יש לגנות אותה, להוקיע אותה, לבודד אותה. זו לא דרכה של מדינת ישראל" (מתוך נאומו האחרון של יצחק רבין,כיכר מלכי ישראל, 1995).

• קודם
• הבא