פואד בן-אליעזר - תרומתו הביטחונית

ב28 לאוגוסט 2016 נפטר בנימין (פואד) בן-אליעזר, מי שהיה חבר כנסת ושר מטעם מפלגת העבודה וכיהן כיושב ראש המפלגה. לזכרו, מובא כאן עיקר טורו של מיכאל הרצוג שפורסם בעיתון הארץ ומדבר על תרומתו הביטחונית.

=======

בנימין בן אליעזר, שהלך לעולמו השבוע, ראוי לאשראי על תרומתו הביטחונית לא רק כלוחם וכמפקד אלא גם כשר ביטחון בשיאה של האינתיפאדה השנייה. במשך כשנה, מסוף 2001, שימשתי כמזכירו הצבאי, ולמדתי להכירו מקרוב בתקופה סוערת של טרור בערינו, כשפיגוע רדף פיגוע ומבצע רדף מבצע, עד לשיא — חומת מגן.

כשר ביטחון בתקופת המבחן ההיא נדרש בן אליעזר להשלים ידע ביטחוני רב (אף שהיה תא"ל במיל'), ולתפקד בתווך שבין ראש ממשלה ביטחוניסט וסמכותי כאריאל שרון לרמטכ"ל שאול מופז, שיחסיו אתו היו מורכבים.

היה בו משהו מיוחד, כאדם שעלה לבדו כנער, גדל במעברה ופילס דרכו לצמרת בשירות קרבי מאתגר. הוא מילא את תפקיד שר הביטחון בחרדת קודש ובמסירות, ניחן בחושים חדים, גיבה את מי שעבד במחיצתו, והיתה לו תעוזה לקבל החלטות קשות ברגעי האמת.

בן אליעזר, שהכיר היטב את הזירה הפלסטינית וראה בעצמו אחד ממנהיגי מחנה השלום, לא היסס לנוכח טרור המתאבדים. הוא הורה לצה"ל להתכונן לכניסה לתוככי הרשות הפלסטינית, כדי לעצור את השיטפון. אני זוכר כיצד הסביר לו אלוף במטכ"ל שכיבוש הערים ומחנות הפליטים צפוי לעלות בכ–100 חיילים הרוגים. בן אליעזר לא הסכים להערכה זו, והמשיך ללחוץ, ואמנם, עוד לפני "חומת מגן" צה"ל החל במבצעים חודרים שהניחו את התשתית למבצע הגדול.

בליל הסדר, עם היוודע דבר הפיגוע במלון פארק בנתניה, כינס בן אליעזר את ראשי מערכת הביטחון בלשכתו. דבריו הראשונים היו: "הפעם אין ברירה. עלינו להיכנס לערים ולנקות אותן מתשתיות הטרור. זו מלחמה על הבית". רגע החלטה קריטי עמד בפניו באפריל 2002. בעיצומו של הקרב הקשה במחנה הפליטים בג'נין, שבו נתקל צה"ל בתא שטח צפוף וממולכד, קרא לי בן אליעזר וסיפר שהתבקש לאשר את מחיקת המחנה עם מטוס קרב, התחבט, ולבסוף לא אישר והורה להמשיך בלחץ ללא חיפזון. למחרת נהרגו 13 לוחמי צה"ל במחנה, שלבסוף נכבש בסיוע בולדוזרים ונגמ"שים במקום בפעולה רגלית. בן אליעזר נטל אחריות פומבית על החלטתו, וספג בכאב את האשמה במות בניהן, שהטילו בו חלק ממשפחות ההרוגים.

את החלטתו נימק בכך שצפה אפשרות פגיעה משמעותית באזרחים, דבר שיגרום ללחץ בינלאומי להפסיק את תנופת "חומת מגן", מה שיעלה בסופו של דבר ביותר נפגעים ישראלים. לנגד עיניו עמד תקדים הפגיעה המשמעותית באזרחים בכנא שבלבנון, שהביאה לקטיעת מבצע "ענבי זעם" נגד חיזבאללה. במציאות חיינו מובן שהחלטה קשה כשאול זו זכתה לשיפוטים קוטביים. בן אליעזר, שהתייסר מאוד בגין ההרוגים, לא ברח מאחריות וביקש לשפוט אותו ברוח מאמר חז"ל: "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו".

=======

הטור המלא, בעיתון הארץ

• קודם
• הבא