מפלגת העבודה איננה מפלגת הביטחון

בהמשך למאמרי הקודם וכן בהמשך לדברים שנאמרים על ידי חבריי המפלגה אני מרגיש כי יש צורך להזכיר לחברי מפלגת העבודה כי מפלגת העבודה היא בראש ובראשונה מפלגת הפועלים ולא מפלגת הביטחון. גם אם יו"ר המפלגה ושר הביטחון חושב אחרת.

העומדים בראש המפלגה עסוקים יותר מידיי בניסיון להצדיק את המשא ומתן עם הפלסטינאים ואת החתירה לשלום עם שכנינו בעוד הם שוכחים כי מפלגת העבודה אמורה לייצג את הפועלים של העם.

לכל אלו הטוענים כי מפלגת העבודה כבר מזמן איננה מפלגת הפועלים, וכי הפועלים שהקימו את מפלגת העבודה אינם קיימים עוד, ברצוני לומר כי טעות בידכם.

היום יותר מתמיד יש חשיבות לשימת דגש אמיתי למעמד הפועלים והעובדים במשק. אמת הדברים כי הפועלים במשק היום אינם עוד חקלאים ופועלי בניין בלבד. אלו הם אנשי הייטק ועורכי דין, ורואי חשבון ובנקאים וטכנאים ולמעשה כולנו. וכולנו ניזוקנו קשות מהמצב הכלכלי ואיננו יודעים עוד עד כמה קשה תהיה הפגיעה. לצערי לחלקינו עוד צפויים ימים קשים.

בימים קשים אלו, דווקא בימים קשים אלו, יהיה על כולנו ובייחוד על הפועלים לשאת עיניים אל מפלגה שתייצג אותם ותוביל תהליכים כלכליים אמיתיים לקידום צרכי העובד. ואת מי יראו אותם פועלים יושבים במושב הנהג של המדינה? נכון את הליכוד.

מפלגה קפיטליסטית הדואגת לשלטון הכיס החזק בלבד.

יו"ר מפלגת העבודה טוען כי מפלגת העבודה תהיה גוף שתפעל בתוך ממשלת הליכוד למען העובד, ולראיה הציג הסכם קואליציוני שבו הוא פורס את משנתו הכלכלית וכיצד יהיה על ממשלת נתניהו לפעול.

ובכן בואו ונבחן את ההסכם לעומקו וניראה אם כך הדבר.

ס' 16 מבטיח כי הממשלה תעלה לדיון כל הצעה אשר תוביל לשינוי כלכלי וזאת במסגרת פורום "שולחן עגול" אשר יהיה בעמדה מעייעצת לממשלה. זהו סעיף המבטיח הלכה למעשה הקמה של וועדה דיונית חסרת תוחלת בנושא הכלכלי. הסעיף אינו קובע מי יהיו אנשי הפורום ואין כל מחויבות לשר האוצר ו/או לראש הממשלה לעמוד בראשו ו/או להיות נוכח בו. יתרה מזאת, ניתן לראות כי לפורום זה קיימות ועדות משנה כאלו ואחרות וכי אין כל מעמד מחייב לפורום זה. למעשה זהו סעיף מרוקן מתוכן.

ס' 18 קובע כי הממשלה תפעל לצמצום חוק ההסדרים במשק וכי כל שימוש במכשיר חקיקתי זה יעשה באופן ראוי ומידתי. אם כך הדבר מדוע לא דרש יו"ר המפלגה כי חוק זה יבוטל כתנאי לכניסה לממשלה. הסיבה לכך היא שכל עוד חוק זה קיים תוכל ממשלת נתניהו להעביר את התקציב הדו-שנתי שלה ללא כל התנגדות. עד מתי ימשיך לגור חוק זה תחת כיפה אחת עם חוק התקציב?! ס' זה אינו מביא איתו שינוי כלכלי אמיתי ואינו נותן חוסן לחוק התקציב. כמו כן ראוי לשאול מהי רמת המידתיות ומהו האופן והעיתוי הראוי לשימוש במכשיר זה? האם יהיה זה כאשר הליכוד ירצה לאכוף את המשמעת הקואליציונית? אולי יהיה זה כאשר הליכוד ירצה להעביר חקיקה תקציבית שלא תעמוד ברוח התקופה. האם אז יהיה חוק ההסדרים ראוי ומידתי? ס' 19 קובע כי ממשלת ישראל תקצה תקציבים לקידום פרויקטים בתחום התשתיות הלאומיות. כמדומני, בתקופת הממשלה הקודמת היה פואד בן אליעזר שר התמ"ת ותחת פיקוחו לא השכילה הממשלה ליצור תשתיות אמידות שתוכלנה לעמוד במצב הכלכלי השורר קיום וכן ליצור תוכנית כלכלית צופת פני עתיד לעיתות משבר. אם כך הדבר האם ניתן להאמין כי החזרתו של מר פואד בן אליעזר למשרד זה תוביל לשינוי המיוחל? האם פואד בן אליעזר אכן יהיה מחויב לס' זה? האם קיימת סיבה אמיתית לאמונה כי פואד ישכיל לנצל סעיף זה ולשפר את התשתיות הקיימות? ניתן היה לחשוב כי פואד יחזיק בתוכנית מגירה כזו או אחרת למקרה שבו ימשיך לכהן כשר התמ"ת. הבעיה היא שספק רב אם תוכנית שכזו קיימת.

ס' 20 קובע כי ממשלת ישראל תקצה תקציב למחקר ופיתוח בתחום ההייטק. תחום הייטק הינו תחום רחב שאינו מתמקד בנושא אחד. ניתן לראות כי סעיף זה אינו מגדיר את סך התקציב המיועד למחקר ופיתוח בתחום זה וזאת בניגוד לסעיפים אחרים (21, 22) שבו הוגדרו סכומים מראש הניתנים לשינוי. הסעיף אינו מציע אומדן חשבונאי מינימאלי לגודל התקציב שאמור להגיע למען פיתוח תחום ההייטק וניראה איפה כי סעיף זה אינו אלא דברים בעלמא.

ס' 24 מדבר על הגברת רכישת תוצרת ישראלית על ידי רשויות מקומיות. נשאלת השאלה כיצד תוכל הממשלה לאכוף סעיף זה. כמו כן, האם באמת יש מקום לחייב את העיריות לרכישת תוצרת מקומית? עלינו לזכור כי עלויות התוצרת הישראלית במרבית המקרים גבוהה יותר. דבר שיוביל לגירעון תקציבי ברשויות המקומיות. יתרה מכך, עלינו לזכור כי החקיקה בתחום המנהלי וכמו כן תחום המשפט המנהלי, בנויה רובה סביב דיני המכרזים. קרי, על הרשויות המקומיות חובה אמיתית לקיים מכרז על כל רכישותיה וזאת על מנת שתוכל לבחור את ההצעה המשתלמת ביותר מבחינה כלכלית לטובת התקציב העירוני. אם כך הדבר כיצד תוכל הממשלה לאכוף סעיף זה?

דרכה היחידה היא ליצור חקיקה מיוחדת. לענ"ד, על מנת שתוכנית שכזו תצא לפועל תהיה חייבת הממשלה, תחילה, להגדיל את התמיכה ברשויות המקומיות וכן את הסובסידיות ליצרנים המקומיים. כך תוכל ליצור כדאיות תקציבית שלא תעורר את התנגדות העיריות לכך. אולם, ההסכם הנ"ל אינו מזכיר כל חקיקה שכזו וכל פעולות מסוג זה.

ס' 31 מדבר על כך כי יהיה על העובדים לתרום חצי יום עבודה למען הצלתו של המשק. נשאלת השאלה האם חברי הכנסת תורמים גם הם חצי יום ממשכורתם למען מטרה זו? ואם לא האם יש הצדקה לכך?

ס' 46 מדבר על חיזוק ויציבות השלטון המקומי. ברצוני להעיר את תשומת ליבם של חותמי הסכם זה לכך שראשי העיר בישראל מוחלפים אחת לחמש שנים ולרוב מקיימים קדנציה שנייה ושלישית בעוד שממשלות ישראל מתחלפות חדשות לבקרים.

לדאבוני הרב, לאחר שעברתי על ההסכם הקואליציוני שעליו חתומה מפלגת העבודה, ברשות יו"ר המפלגה, לא הצלחתי למצוא אמירה אמתית של המפלגה לגבי עתידה של מערכת החינוך בישראל.

למיטב זיכרוני היה זה יו"ר מפלגת העבודה שטען כי החינוך הוא יעד מרכזי במדיניותו, וכי עתידה של ישראל טמון בחינוך. אולם, לצערי לא ראיתי כל דרישה מצד יו"ר המפלגה בנושא החינוך כאשר חתם על ההסכם.

האזכור היחיד נמצא בבסיסו של ס' 35 להסכם בו מצוין בקצרה כי הממשלה תפעל למען הכללת נושא החינוך הפיננסי במערכת הלימוד.

מכל האמור לעיל ניראה כי מפלגת העבודה, כחברה בקואלציה איננה יכולה להוביל לשינוי אמיתי במצב הכלכלי בכלל ובמצבם של העובדים במשק בפרט.

זכותו של יו"ר המפלגה לרצות לקחת חלק בניסיונות להגיע להסדרים ביטחוניים כאלו ואחרים אולם, אין זאת זכותו לרוקן את המפלגה מתוכן.

לא להסכם הזה פיללנו ולא לדרך ההתנהלות הזאת קיווינו כשתמכנו במפלגת העבודה.

על חברי מפלגת העבודה להשכיל ולשנות את דרכיהם ולחזור לשורשים. מפלגת העבודה, כמפלגת הפועלים, במצב הדברים היום, תוכל לחזור לשלטון ולא בשום צורה אחרת.

אני ברק פלד, סטודנט למשפטים וראיית חשבון, חבר מפלגת העבודה, מחכה לימים טובים יותר.

• קודם
• הבא