בעבודה שואלים: מדוע עמוס עוז איננו ראוי לפרס נובל לספרות?
- פרטים
- קטגוריה: מאמרים
- נוצר ב שלישי, 20 מאי 2008 20:28
- מחבר\ת יעקב איציקוביץ
הסופר עמוס עוז ידוע בדעותיו השמאלניות. זכותו. הוא חבר מפלגת מרצ. זכותו. מפעם לפעם מופיע בציבור עם כמה ממנהיגי מפלגת העבודה תמהוניים במפגשים "למען השלום" בדרך כלל כדי לנחם את "קורבנות השלום". שם הוא ידבר בצורה כזו או אחרת גם על תמיכתו ביוזמת ז'נבה ועל חזרה לגבולות 67. ועל עוד דבר הוא ידבר במרומז, ש"אנחנו אשמים". כידוע אין ביוזמת זנבה כל התייחסות ממשית לעניין זכות השיבה שבחלקה זכות שלצערי כבר ניתנה לפת"ח טוניס, זו אשר הביאה עלינו טרור, או "שלום", ובשמו הפלשתיני האחר, "האינטיפאדות". יחד עם זאת, על עניין זכות השיבה או עניין "סוף הסיכסוך" שעליו שום מנהיג פלשתיני איננו מוכן לחתום, כולל אבו מאזן מחוזק "עם בטון של כסף ושל פיגומי שחיתויות",יוטל הס מלדבר. מבחינתו של עמוס עוז כל זה בסדר. אבל בהחלט לא בסדר מבחינתי. ברם, מעל הכל ראוי לזכור ולהדגיש כי עמוס עוז הוא סופר ידוע ופופולרי. מספריו הראויים תורגמו להרבה שפות זרות.
אין עוררין על כך שדעתו הפוליטית היא זכותו הראויה של כל אדם בדמוקרטיה הישראלית. ברם, ראוי לדעת שדעותיו הפוליטיות של הסופר עמוס עוז משתקפות היטב גם בכתיבה הספרותית שלו. לכן עולה השאלה האם מספריו היא כתיבה פוליטית? ואם כך, האין זו כתיבה חסרה שאיננה ראויה לפרס נובל? הרי לך דוגמא קצרה:
בסיפרו "סיפור על אהבה וחושך" מביא עמוס עוז תיאורים אישיים מרשימים ומרגשים המתארים את ההמתנה הדרוכה בציבור לקראת הרגע הדרמטי של ההצבעה באו"מ להקמתה של מדינת היהודים, היא מדינת ישראל. וכך כתב:
"כל ההמון הגדול הזה כמו התאבן שם בדומיית לילה מפחידה, כאילו אינם בני אדם אמיתיים כי אם מאות צלליות כהות מצוירות על פני יריעת החושך המהבהב. כאילו מתו כולם בעמידה. לא דיבור לא שיעול ולא מדרך נעל. יתוש לא זמזם שם"
לאחר היוודע תוצאות ההצבעה משידורי רדיו, גלים קצרים, פרצה השמחה. וכך בהמשך כתב עמוס עוז בספרו זה המתאר את השמחה רבתי:
"... וכעבור רגע שוב הייתי על כתפי אבא, והוא, אבי המשכיל מאוד, המנומס, עמד שם וצעק בכל קולו, לא מילים, לא משחקי מילים, לא סיסמאות ציונות ולא קריאת גיל כי אם צעקה ארוכה עירומה כמו לפני שהמציאו את המילים... אבי לא שתק אלא נתן את כל קולו בצעקתו הארוכה עד קצה קיבול ריאותיו אאאאההה וכשאזל לו האוויר שאף שוב, כטובע, והמשיך וצעק האיש הזה שרצה להיות פרופסור דגול וגם ראוי היה ועכשיו הוא היה כולו רק אאאאההה"
"... ונפתחו הבארים בכל הערים ועד אור הבוקר חילקו חינם משקאות קלים וממתקים ודברי מאפה וגם משקאות חריפים, ומיד ליד ומפה לפה עברו בקבוקי המיץ והבירה והיין, וזרים התחבקו ברחובות ונישקו זה את זה בדמעות, ושוטרים אנגלים המומים נגררו גם הם אל מעגלות המחול ורוככו בפחיות של בירה ובליקרים, ועל שריוניות הצבא הבריטי טיפסו חוגגים משולהבים ונופפו עליהם את דגלי המדינה שעדיין לא קמה"
אין ספק תאור יפה ומרשים הנוגע לכל אחד מאיתנו שהוא ציוני. ברם התיאור הזה הוא תיאור חסר מעיקרו ויש בזה פגם ספרותי. בדמיונו הספרותי הזה ראוי היה לעמוס עוז להוסיף תאור ספרותי אשר יתייחס לעובדה לו חס וחלילה תוצאות ההצבעה לא היו לטובתנו. וכי מה הסיבה לשמחה הזו?
מיותר לציין, כי בה בעת שהשמחה הזו פרצה מלב ליבו של עם ראוי, כבתיאורו המופלא של עמוס עוז, פלשו 5 צבאות ערב לארץ ישראל על מנת להשמיד את הקמתה של המדינה היהודית. מטרתם הייתה אחת ויחידה - הרג. בכך אגב, מרביתם עוסקים עד עצם היום הזה.
עמוס עוז, בדמיונו הספרותי, וגם במאמריו ובנאומיו השונים מדי פעם בפעם, כולל בועידת הנשיא בירושלים, השבוע, לא טרח להפליג בתיאורים מפרי עטו ודמיונו מה היה קורה לו ניצחו הערבים במלחמת 1948? או בכל עת אחרת לאחר מכן? בזה המקום כמובן נעצר הדמיון הספרותי של עמוס עוז. אולי דעותיו הפוליטיות הן המעכבות זאת. והאמת, אין צורך בהרבה דמיון לעניין זה. יש לנו ניסיון, לצערי. אנחנו יודעים זאת ביום יום. על כן, האם לא ראוי לסופר מכובד כמותו לכתוב ספר או רומן שתוכנו "מה היה קורה לו מדינת ישראל הושמדה בשנת 1948?" אני מציע לו כותרת לעוד ספר דומה "גבולות 67 הן גבולות אשוויץ" על פי אמירתו הידועה של אבא אבן ז"ל. אלא שספרים מסוג זה כבר כתב הסופר הנודע אלי ויזל, ואשר זכה על כך בפרס נובל לספרות. מכאן לפחות שתי מסקנות: האחת ראוי ומומלץ לעמוס עוז כי יתפנה לקרוא מספריו של אלי ויזל, חתן פרס נובל לספרות. ושנית, עמוס עוז לא יכול לשבת במשבצת התפוסה של אלי ויזל בפרס נובל לספרות. עמוס עוז במשבצת הספרותית הפוליטית שלו מייצר ספרות חסרה ופגומה. עמוס עוז איננו ראוי לפרס נובל לספרות.
