מדינה האוכלת את ילדיה - חזון העבודה נאלם?

מְדִינָה שֶאָכְלָה אֲפִילוּ רַק יֶלֶד אֶחָד

זוֹ מְדִינָה הָאוֹכֶלֶת יְלָדֶיהָ.

מִיּוֹם שֶנּוֹלַד יָדַע שֶשְּמוֹ אָבִי

הַמּוֹרִים בְּבֵית הַסֵּפֶר קָרְאוּ לוֹ אַבְרָהָם,

הַשָּפָה הָעִבְרִית הִתְנַגְּנָה בְּאָזְנוֹ

מִגַּן הַיְּלָדִים וְעַד בֵּית הַסֵּפֶר

בִּרְחוֹב עֲלִיָּה בָּעִיר תֵּל אָבִיב.

בַּשָּפָה שֶכָּתַב משֶה אֶת לוּחוֹת הַבְּרִית

הוּא כָּתַב עַל לוּחוֹת לִבּוֹ

אֶת בְּרִיתוֹ עִם הַפַּחַד הַיּוֹם יוֹמִי

אֶת הַבְּרִית עִם הַמַּטְאֲטֵא וּסְמַרְטוּט הָרִצְפָּה

כְּשֶהוּא נֶחֱלָץ לְעֶזְרַת אִמּוֹ

הַמַּבְרִיקָה כָּל לַיְלָה מִגְדַּל מִשְרָדִים

בִּשְדֵרוֹת מְנַחֵם בֶּגִין

אַחֲרֵי שֶמֵרְקָה כָּל יוֹם בִּיתָהּ שֶל גְּבֶרֶת

בְּבַיִת בִּרְחוֹב בְּיָאלִיק.

בִּשְאֵרִיּוֹת הַלַּיְלָה הֶעָיֵף

אַחֲרֵי יוֹם לִמּוּדִים וְלֵיל עֲבוֹדָה

הוּא חָלַם רַק בְּעִבְרִית

וְנִשֵּק בְּעִבְרִית לַחֲבֵרָה הָרִאשוֹנָה בַּתִּיכוֹן.

בְּשַבָּת בְּיַצִּיעַ מִסְפָּר חָמֵש בִּבְּלוּמְפִילְד

עוֹדֵד בְּעִבְרִית, שָר בְּעִבְרִית וְתוֹפֵף בְּעִבְרִית

"כֻּלָּנוּ אֲדֻמִּים, קָדִימָה הַפּוֹעֵל תֵּל אָבִיב ".

אַחֲרֵי חֲמֵש עֶשְרֵה שָנָה

הָעִיר שֶהֻכְרְזָה כְּעִיר לְבָנָה

הֶחֱלִיטָה לֶאֱכוֹל אֶת הַיֶּלֶד הַשָּחוֹר

שֶנּוֹלַד בְּמַרְתֵּף שֶל בַּיִת

בִּרְחוֹב שֶיֵּש בּוֹ הַרבֵּה הַשְרָאָה

בִּרְחוֹב הַנּוֹשֵא אֶת שְמוֹ שֶל מְשוֹרֵר לְאֻמִּי

בְּבֵיתָהּ שֶל בַּעֲלַת בַּיִת הַמַּעֲסִיקָה אֶת אִמּוֹ.

שְאֵרִיּוֹת טְרֵפָה שֶל סְעוּדַת סְרוּחִים

שֶאָכְלוּ כָּרִים מִצּאן וַעֲגָלִים מִתּוֹך מַרְבֵּק

בְּסִיוּעַ קְצִינֵי מִשְטֶרֶת סְדוֹם

עֲדוּיֵי חוֹתָמוֹת סְדוֹם וַעֲמוֹרָה

הֶעֱלוּ עַל מָטוֹס בִּנְמַל בֶּן גּוּרְיוֹן

לְשַד עֲצָמוֹת עֲיֵפוֹת שֶסִּמְרֶטְטוּ

בָּתִּים בָּעִיר הָעִבְרִית הָרִאשוֹנָה

וּבִתְּרוּ אֶת חַיָּיו שֶל בְּנָהּ

שֶבְּחַיָּיו הִכִּיר רַק מְדִינָה אַחַת –

יִ...שְ...רָ...אֵ...ל.

קְצִינֵי מִשְטֶרֶת סְדוֹם וַעֲמוָרָהה הֶעֱמִיסוּ

עַל מָטוֹס שֶיָּקִיא מִתּוֹכוֹ בְּיַבֶּשֶת שְחוֹרָה וּרְחוֹקָה

לְשַד עֲצָמוֹת עֲיֵפוֹת מְסֻמְרָטְטוֹת

וְחַיִּים מְבֻתָּרִים שֶל בְּנָהּ

שֶבְּחַיָּיו הִכִּיר רַק מְדִינָה אַחַת –

יִ...שְ...רָ...אֵ...ל.

מָחָר הַיֶּלֶד הַשָּחוֹר

שֶנּוֹלָד בָּעִיר הַלְבָנָה

יְנַפֵּץ אֶת לוּחוֹת בְּרִיתוֹ

שֶכָּתַב בְּעִבְרִית מִיּוֹם שֶנּוֹלַד

וִיפַזְּרָם בְּיַעֲרוֹת הַיַּבֶּשֶת הַשְּחוֹרָה.

הוּא כְּבָר לא יַחֲלוֹם בְּעִבְרִית

הוּא כְּבָר לא יִצְעַק כָּל שַבָּת

"קָדִימָה הַפּוֹעֵל תֵּל אָבִיב ".

השנה אנחנו חוגגים ששים שנה לזמר העברי. שירים וזמר שמתעלמים מקיום חוטבי עצים ושואבי מים בתוכנו.

השנה אנחנו חוגגים ששים שנה לזמר ולשירה שאינה מכירים את הרבבות החיים בביביה של המדינה . חיים בתוכנו רבבות (!!!) חוטבי עצים ושואבי מים בדמות מהגרי עבודה – דמעתם נפקדת מהשירה ומהספרות העברית.

התרבות העברית מהלכת מעדנות ולא קמה להרעיד לבבות בישראל ברטט לבם של עַם עֲבָדִים הזוחל בביבי הכרכים שלנו.

אמות הספים של התרבות נעלו על בריח ומסגר לב לחוש ,אוזן לשמוע ועין לראות את אברהם ואמו שחמש עשרה שנה היו סמרטוטי מרצפות במדינת ישראל ונזרקו לפחי האשפה כמו שנזרקים סמרטוטים משומשים.

ישראל השבעה אמרה לסמרטוטיה שנסחטו עד תום – "לכו לכם מארצכם וממולדתכם אל הארץ אשר אראכם."

• קודם
• הבא