מה מדאיג את חברי מפלגת העבודה - אחריות או התנערות?
- פרטים
- קטגוריה: מאמרים
- נוצר ב שני, 14 ינואר 2008 17:33
- מחבר\ת אלה אלטמן
אתם, חברי מפלגת העבודה - מה מדאיג אתכם: האיום האיראני? ההתחממות הגלובלית? יש לנו בעיה הרבה יותר רצינית מאלה. הבעיה טבועה עמוק בשורשי החברה הישראלית - ונקראת תרבות הסמוך על סמוך.
תרבות הסמוך על סמוך היא פשוטה כמשמעותה - אנשים אומרים "מה זה משנה אם אני אמחזר או לא אמחזר בקבוקים, אני בודד מול רבים שעושים", "מה כבר יקרה אם אני לא אלך לצבא, אני רק אחד שלא הולך והרוב כן הולכים". אז זהו - שאין כזה דבר רק אני. כי כל אחד חושב לעצמו "רק אני רק אני" ובסופו של דבר החברה תקרוס סופית בגלל זה.נכון, לבודד אין כוח במדינה של 7 מיליון אנשים, אבל ברגע שכל אחד משכנע את עצמו שהוא לא צריך לעשות משהו כי כל האחרים יעשו במקומו, פחות ופחות אנשים עושים, ועם הזמן הכמות של אלה שעדיין עושים תגיע לאפס.
אני בסך הכל בת 15, אבל אני חווה את התרבות הזו כל הזמן. בתור דוגמה - ימי עבודה בצופים.כולם חוזרים מבית הספר, צהריים, עייפות , רעב, אני יודעת מה - ואומרים לעצמם "אין לי כוח ללכת ליום עבודה,זה לא משנה אם אני אבוא או לא כי אני רק אחד בגדוד של 80". אז נכון, יהיו את ה-20 שיבואו כי הם רוצים לבוא, ויהיו עוד20-30 שיבואו וירגישו שהם עושים טובה לאנושות. ואיפה עוד 30 אנשים? אותם שלושים שיכנעו עצמם שזה ממש לא משנה מה הם יעשו ושזה לא ישפיע יותר מדי על מהות היום עבודה. אז נוצר מצב שבא חצי גדוד, והחצי השני מצפה שהחצי השני יעבוד בשבילו. אותם אנשים שהיום בצופים,בונים טקסים ושטויות כאלה, יהיו עוד כמה שנים בוגרים מספיק על מנת להצביע, ויהיו אזרחים במדינת ישראל. אז כמו שבזמנו הם שכנעו את עצמם שהחברים שלהם יעבדו עבורם, הם עכשיו ישתכנעו בקלות (שמגיעה עם הזמן) שזה ממש לא משנה לאיזה מפלגה הם יצביעו בבחירות הבאות, מכיוון שהם מנסים לשמוע מהסביבה מי המועמד הבטוח. עם הזמן יורדת כמות האנשים שמצביעה למי שהם באמת רוצים להצביע, ועולה כמות האנשים שמצביעה למי שהם חושבים שאנשים אחרים יצביעו.
אותה תרבות קיימת גם בצבא. לאנשים לא מתחשק להתגייס ולתת מעצמם כי הם סבורים שיש מספיק אנשים שכן יעשו זאת, והם מתרבים. הם מתחתנים, נכנסים להיריון, חוזרים בתשובה, או ממציאים איזה תירוץ אחר, ובונים על זה שיהיו אלה שיהיו נכונים לעשות עבורם.
לא צריך כל החיים לעשות ומותר לפעמים לשבת בצד ולהסתכל על השאר, אבל אסור בשום אופן לאמץ את תרבות הסמוך על סמוך כדרך חיים. חשבו לאן הגענו עם חלוף השנים, ולאן אנחנו ממשיכים מכאן.
