כט בנובמבר‚ מכתב פתוח לשרת החינוך במסגרת לימודי הנכבה

היום כ"ט בנובמבר‚ הוא יום מיוחד בתולדות העם היהודי‚ בתולדותיה של מדינת ישראל. ביום הזה‚ בשנת 1947‚ התכנסה לה העצרת הכללית של האו"ם‚ באולם קהילתי אשר במדינת ניו יורק Lake Success‚ Long Island New York‚ וברוב של שני שליש לפי הנדרש אז‚ נתקבלה ההחלטה הידועה שמספרה 181. החלטה זו  קבעה את חלוקתה של ארץ ישראל המערבית לשתי מדינות על פי הלאום: מדינה יהודית ומדינה ערבית (פלשטינאית).

התיאורים המרשימים להמתנה הדרוכה לקראת רגע הדרמטי של ההצבעה מצוי גם בספרו של עמוס עוז "סיפור על אהבה וחושך"

"כל ההמון הגדול הזה כמו התאבן שם בדומיית לילה מפחידה‚ כאילו אינם בני אדם אמיתיים כי אם מאות צלליות כהות מצוירות על פני יריעת החושך המהבהב. כאילו מתו כולם בעמידה. לא דיבור לא שיעול ולא מדרך נעל. יתוש לא זמזם שם"

לאחר היוודע תוצאות ההצבעה פרצה השמחה. וכך כתב עמוס עוז בספרו זה:

"... וכעבור רגע שוב הייתי על כתפי אבא‚ והוא‚ אבי המשכיל מאוד‚ המנומס‚ עמד שם וצעק בכל קולו‚ לא מילים‚ לא משחקי מילים‚ לא סיסמאות ציונות ולא קריאת גיל כי אם צעקה ארוכה עירומה כמו לפני שהמציאו את המילים... אבי לא שתק אלא נתן את כל קולו בצעקתו הארוכה עד קצה קיבול ריאותיו אאאאההה וכשאזל לו האוויר שאף שוב‚ כטובע‚ והמשיך וצעק האיש הזה שרצה להיות פרופסור דגול וגם ראוי היה ועכשיו הוא היה כולו רק אאאאההה"

"... ונפתחו הבארים בכל הערים ועד אור הבוקר חילקו חינם משקאות קלים וממתקים ודברי מאפה וגם משקאות חריפים‚ ומיד ליד ומפה לפה עברו בקבוקי המיץ והבירה והיין‚ וזרים התחבקו ברחובות ונישקו זה את זה בדמעות‚ ושוטרים אנגלים המומים נגררו גם הם אל מעגלות המחול ורוככו בפחיות של בירה ובליקרים‚ ועל שריוניות הצבא הבריטי טיפסו חוגגים משולהבים ונופפו עליהם את דגלי המדינה שעדיין לא קמה"

לעומת שמחת היהודים‚ מנהיגי מדינות ערב והמנהיגות הפלסטינית של אז דחו על הסף את החלטת האו"ם. שיקול הדעת של המנהיגים הערביים היה מבוסס על ההנחה שהייתה מצויה אז שהיישוב היהודי לא יחזיק מעמד במלחמה כנגד הערבים. לפיכך הפלשטינאים לא הקימו מדינה זאת על פי בחירתם  ובמקום זאת פתחו הם עם מדינות ערב במלחמה כנגד היישוב היהודי מתוך התקווה שתוקם מדינה ערבית פלשטינאית אחת עם מיעוט יהודי גם על השטח המצומצם שהוקצה על ידי האו"ם ליישוב היהודי . וכך פרצה לה מלחמת העצמאות הקוממיות.  יצוין שעוד טרם לזאת‚ בימי מלחמת העולם השנייה‚ בשעה שצבאות הצורר הנאצי רומל התקדמו בצפון אפריקה לכוון עבר ארץ ישראל‚ וכשלחו כוחות צבא קטנים ראשונים לאזור הערבי ביריחו‚ היו גם הפגנות של ערבים פלשתינאים באזורים שונים בארץ‚ כולל בשטח הקריה ושכונת מונטיפיורי בת"א תחת הכותרת"אטבח אל יהוד" (לשחוט את היהודים). הפגנות אלו היו מבוססות גם על שיתוף הפעולה שבין פייסל אל חוסייני‚ מנהיג פלשתינאי של אז‚ לבין הנאצים.

עם הפלשתינאים‚ שבע מדינות ערב פלשו לארץ ישראל המערבית. לכל מדינה פולשת‚ עם צבאות מסודרים‚ היה סדר יום משלה לגבי עתידה של ארץ ישראל המערבית והיישוב בו. הסורים למשל חשבו כי זו היא ההזדמנות לכבוש עבורם את מה שהם קוראים "דרום סוריה" ולכן הצטרפו למלחמה. המצרים שאפו לספח לעצמם את הנגב ודרום הארץ עד אשדוד ותל אביב‚ והצטרפו למלחמה. גם לירדנים היה סדר יום לספח את ארץ ישראל המערבית אליהם. וכך עשו בשטחי הגדה המערבית. במשך 19 שלטונם עד מלחמת ששת הימים לא נתנו הירדנים ביטוי לאומי לפלשתינאים היושבים בגדה ובשטח ארץ ישראל המזרחית. במשך המלחמה שיתפו הפלשטינאים  פעולה עם צבאות ערב ובעצמם הקימו מיליציות וכנופיו כמו זו של פייסל חוסייני‚ שנלחמו ביישוב היהודי. במהלך המלחמה ממקומות רבים ברחו הערבים המקומיים‚ וממקומות אחרים החליטו לעזוב כיון שחשבו שהניצחון שלהם קרוב מאוד. ממקומות מעטים אחרים סולקו הערבים המקומיים. המלחמה נסתיימה בהסכמים של קווי שביתת נשק בשנת 1948. סיום המלחמה נחשב לניצחון מפתיע חשוב ומכריע של מדינת ישראל. חשוב לציין‚ כי מה שידוע היום כקווי 48 אינם איזה שהוא גבול בינלאומי מוסכם בן ישראל לשכנותיה. אלא אלו הם הקווים שבהם נפסקה המלחמה. אחת הסיבות שקווים אלו אינם גבולות היא מתוך המחשבה והכוונה הערבית "שיהיה עוד סיבוב" להשמדתה של מדינת ישראל. המלחמה הזו גבתה מחיר דמים כבד ביותר מהאוכלוסייה היהודית. 10% מאוכלוסיית המדינה נפלו במלחמה הזו.

בהקשר הזה ראוי לציין כמה עובדות היסטוריות המזכירות את הקשר בין העם היהודי לארץ ישראל.

1. ישראל הייתה למדינה ב - 1312 לפנה"ס‚ אלפיים שנים לפני קום האיסלאם.

2. פליטים ערבים בישראל החלו להזדהות כפלשתינאים ב- 1967‚ שני עשורים אחרי הקמת מדינת ישראל המודרנית.

3. לאחר כיבוש הארץ ב- 1272 לפנה"ס היהודים שלטו בארץ אלף שנים והייתה להם נוכחות רצופה בה במשך 3300 שנים.

4. השליטה הערבית היחידה לאחר הכיבוש ב- 635 לפה"ס נמשכה רק 22 שנה.

5. במשך יותר מ- 3‚300 שנים ירושלים הייתה הבירה היהודית. ירושלים מעולם לא הייתה בירתה של ישות ערבית או מוסלמית כל שהיא. אפילו הירדנים‚ כשהם כבשו את ירושלים‚ לא עשו אותה לבירתם ומנהיגים ערביים לא ביקרו בה.

6. ירושלים נזכרת יותר מ- 700 פעמים בתנ"ך ואף לא פעם אחת בקוראן.

7. דוד המלך ייסד את העיר ירושלים‚ רגלו של מוחמד לא דרכה בה.

8. יהודים מתפללים עם פניהם מופנות אל ירושלים‚ מוסלמים מתפללים כשפניהם למכה. אם הם נמצאים בין ירושלים למכה אז פניהם למכה ואחוריהם לירושלים.

9. פליטים ערבים ויהודים? ב- 1948 מנהיגי ערב עודדו את הפליטים הערבים לצאת מישראל בהבטיחם לטהר את הארץ מיהודים. שישים ושמונה אחוזים מהם ברחו בלי לראות חייל ישראלי בכלל.

10. פליטים יהודים נאלצו לברוח מארצות ערביות בגלל אלימות‚ רדיפות ופוגרומים מצדם של הערבים.

11. מספר הערבים אשר יצאו ב- 1948 מישראל מוערך כ- 630‚000. מספר הפליטים היהודים מארצות ערב מוערך באותו המספר.

12. הפליטים הערבים בכוונה לא נקלטו בארצות הערביות‚ למרות שטחן הענק. מתוך 100‚000‚000 פליטים בעולם מאז מלחמת העולם השניה‚ הם מהווים הקבוצה היחידה שלא נקלטה או השתלבה בארצות עמם. הפליטים היהודים נקלטו כולם בישראל‚ מדינה לא יותר גדולה מניו ג'רסי.

13. המאבק הערבי-ישראלי ?לערבים יש22 מדינות‚ לא כולל פלשתין. יש רק מדינה יהודית אחת. הערבים יזמו את כל חמש המלחמות והפסידו. ישראל התגוננה כל פעם וניצחה.

14. אמנת הפת"ח עדיין דורשת השמדת ישראל. ישראל מסרה לפלשתינאיים רוב שטחה של הגדה המערבית‚ אוטונומיה תחת הרשות הפלשתינית‚ וסיפקה להם נשק.

15. בזמן השלטון הירדני‚ אתרים יהודים קדושים בוזזו וליהודים נשללה זכות הגישה אליהם. בשלטון היהודי כל האתרים המוסלמים והנוצרים נשמרו ונפתחה הגישה אליהם למאמיני כל הדתות.

16. ישראל והערבים באו"ם ? מתוך 175 החלטות מועצת הביטחון עד 1990‚ 97 היו נגד ישראל.

17. מתוך 690 החלטות העצרת הכללית עד 1990‚ 429 היו נגד ישראל.

18. האו"ם שתק כאשר נהרסו 58 בתי כנסת בירושלים ע"י הירדנים.

19. האו"ם שתק כאשר הירדנים בשיטתיות חללו את בית הקברות היהודי העתיק בהר הזיתים.

20. האו"ם שתק כאשר הירדנים אכפו מדיניות כמו אפרטהייד שמנעה מיהודים להגיע להר הבית ולכותל המערבי.

לאור העובדות ההיסטוריות הללו‚ ולאור כוונותיה של שרת החינוך פרופ' יולי תמיר‚ להוסיף את לימודי הנכבה במערכת החינוך אצל האוכלוסייה הערבית‚ נשאלות  מספר לא קטן של שאלות מסוג אלו הנחוצות לצורכי לימוד הכל לפי השאלה המנחה מה נלמד את ילדינו במערכת החינוך בעניין זה? מה ילמדו הילדים הערביים בנושא זה? מה פירושו הערבי של המושג נכבה? האם האסון הפלשתיני של אי הקמת המדינה שלו בשנת 1947 לפי תוכנית החלוקה של האו"ם‚ נבע מיוזמת המנהיגים שלהם ושל מדינות ערב? האם הם אחראים לו? לתוצאותיו? האם מושג הנכבה דהיום הפך מסווה לכלי לנגוח כנגד עצם זכותה של מדינת ישראל להתקיים? מה מקומה של ירושלים בתולדות העם היהודי? מה מקומה‚ אם בכלל של ירושלים בתולדות הישות הפלשתינאית? האם העובדות והעמדה היהודית ראויים להילמד  בבתי הספר הערביים בישראל?

זה הזמן להשפיע. זה הזמן להתמודד בנושא חשוב בתולדות העם הזה בארץ הזו.

• קודם
• הבא