רק יחימוביץ' יכולה
- פרטים
- קטגוריה: מאמרים
- נוצר ב ראשון, 17 אוקטובר 2010 10:52
- מחבר\ת גדעון לוי, הארץ
ריק במפלגת העבודה: אהוד ברק המאיס עצמו על כולם, על עליבותם של שאר השרים מוטב שלא להכביר מלים; עמיר פרץ חוסל (בעיקר) על רקע עדתי, אפילו המנכ"ל ויצמן שירי כבר לא אתנו. בתוך הלא-כלום הזה מתבלטת רק דמות אחת, שעשויה להפיח רוח חיים בגווייה המתגוללת בראש חוצות: שלי יחימוביץ'. סיפור הצלחה פרלמנטרי, יחידת סגולה עם אג'נדה, אמיצת לב (במידת מה) וישרת דרך.
אלא מה? יחימוביץ' מחכה. היא מקדישה עצמה אמנם למאבק על נושאים חשובים מאין כמותם, אבל צר עולמה. אילו חיה בשוודיה, היתה יכולה להיבחר למנהיגת המפלגה הסוציאל-דמוקרטית, או לכהן כשרת הרווחה. אבל למרבה הצער, כאן לא שוודיה. יחימוביץ' פועלת במקום שבו המאבק החברתי יכול לשמש רק דגל אחד, משמעותי וחיוני, אבל הוא לא יכול להיות, בשום אופן, הדגל היחיד.
אתר הבית שלה מלא פעילות ברוכה. היא לוחמת ללא חת נגד הריכוזיות במשק ונגד הטייקונים, נאבקת למען העובדים, המובטלים, הילדים, הנשים, הזרים, הזקנים, ניצולי השואה, חסרי הבית, שוכרי הדירות והפונדקאיות. משמשת לא רק פה לנדכאי החברה ומנושליה, אלא גם מחוקקת אפקטיווית. ליחימוביץ' יש השקפת עולם סדורה, סוציאל-דמוקרטית והומנית, מצרך נדיר בכנסת. היא גם עוסקת בתחומים שהשמאל הציוני הדיר עצמו מהם במשך שנים. כל זה מרשים מאוד, אבל לא מספיק. לוח הפעילות שלה כמעט ריק לגמרי בתחומים אחרים, ושתיקתה מהדהדת ומטרידה: איפה המאבק על הדמוקרטיה, על השלום ונגד הכיבוש?
רוצי, שלי, רוצי
בישראל 2010, מדינת כיבוש, אי אפשר להיות סוציאל-דמוקרט ולהתעלם מההעדר הגמור של זכויות סוציאליות ודמוקרטיות בחצר האחורית. אי אפשר להיות חברתי ולהעלים עין מאלפי פועלים פלסטינים שניצודים בישראל כחיות ומשתכרים כעבדים; להיות סוציאליסט ולהתעלם ממאות אלפי המובטלים בשטחים; להיות מצפוני והומני ולהפנות את המבט מהתלאות של העם שחי תחת השלטון העריץ של מדינתך; להיות דמוקרט ולשתוק לנוכח הפגיעות המסוכנות במשטר מבית ורמיסת זכויות האדם חצי שעה נסיעה מביתה הדרום תל אביבי של יחימוביץ'. אי אפשר להיות סוציאל-דמוקרט למחצה. אי אפשר להילחם בעד שוויון וצדק ליהודים בלבד, אפילו לא לישראלים בלבד. סוציאל-דמוקרט חייב לומר את דברו המפורש על ההתנחלויות, עוד מפעל מנשל, ועל הצורך להגיע לשלום. הוא חייב לשרטט את גבולות ארצו ולפעול למימושם, כדי להבטיח צדק חברתי אמיתי בשני צדדיהם.
לפני כשנה כתבה יחימוביץ' באתר האינטרנט שלה: "בדרך להפגנה נגד הכיבוש, יכולת לדלג בנון-שלנטיות מעל הומלס ששוכב על המדרכה בפתח בית". נכון ומביש. אבל באותה מידה גם אי אפשר לצאת להפגנה נגד הטייקונים, ובדרך לדלג בנון-שלנטיות על פני שב"ח פלסטיני.
מותר לנחש שליחימוביץ' יש דעות מגובשות גם בנושאים הללו. אפשר אפילו להתעלם מהחשד המקנן שהיא נמנעת מלהביען בשל המחיר הציבורי. טוב שיש לנו פוליטיקאית-נישה כיחימוביץ', נחושה מול יצחק תשובה, אבל הגיעה העת שתרחיב את עולמה. לישראל יש צורך חיוני בסוציאל-דמוקרטיה אמיתית, תפישה שמפלגתה של יחימוביץ' בגדה בה מזמן. בזמן שבוז'י הרצוג ואבישי ברוורמן מתחממים על הקווים - מנהיגי העתיד של מפלגתם בעיני עצמם בלבד - צריכה יחימוביץ' להתעורר לפעולה. היא ההבטחה היחידה במפלגתה, ולמפלגתה הגוועת אין בינתיים תחליף. אסור לה לחכות עוד, שמא זו תיפח סופית את נשמתה. המלאכה רבה, אסור לדחותה לעונת הבחירות. לכן רוצי, שלי, רוצי - אבל אזרי סוף סוף אומץ והניפי את כל הדגלים כולם.
