מצעד הצבועים של מפלגת העבודה

במפלגת העבודה מנסים לשדר כאילו מתחולל שינוי אמיתי במפלגה, אך בפועל מה שהיה במפלגה זה מה שיהיה, והמפלגה לצערי תמשיך לשקוע, תחת ידו החזקה של ברק, ומקורביו המושחתים בכנסת, אם לא ינקטו צעדים מעשיים שיעידו על שינוי אמיתי. ברק מינה מזכ"ל חדש למפלגה משורת הצעירים, מינה יועץ פוליטי צעיר חדש, אבל הוא וחבריו האינטרסנטיים הן בסיעה והן בכנסת, ממשיכים לשמר את השלטון החזירי של ביבי, שאין לו קשר בכלל לאידיאולוגיה שאמורה הייתה לקדם מפלגת העבודה. השינוי הזה, שהיום מנסים למכור לפעילי השטח של המפלגה, הוא לכן לא יותר מתחפושת של חברי הסיעה, שמבינים שהגיעה הזמן לשלם את המחיר על שנים של פעילות חזירית מצידם, שכל תכליתה הייתה שמירה על תפקידם בממשלה. ההנהגה במפלגה היא זאת שאיבדה את האידיאולוגיה, שהיא הייתה אמורה להנהיג, ולכן היום הדרך היחידה להציל את עתידה של המפלגה היא להדיח את כל ההנהגה, ולייצר בתהליך שיכול להימשך שנים, הנהגה צעירה חדשה.

מצג השווא עכשיו, לכן לא נובע מכך שברק וחבריו לסיעת מפלגת העבודה פתאום שינו את דרכם, אלא מכך שלברק ולשאר המפלגה יש חושים פוליטיים "חדים" והם מבינים טוב מאוד, שכעת ממשלתו של ביבי קרובה לסופה. החנופה ושורת המינויים המוזרים שאנחנו רואים כעת במפלגה, לכן לא נעשים מתוך איזה תחושה של אחריות או חרטה על שנים של שחיתות מוסרית, אלא רק מהרצון האינטרסנטי של חברי הכנסת במפלגת העבודה רק לקדם את עצמם, ולהציג מצג שווא של מפלגה ראויה. פעילי המפלגה חייבים להכיר בכך שהאחריות על מצבה של המפלגה, היא לא רק של ברק והיא גם מונחת על בוזי הרצוג, אבישי ברוורמן, ופוהד בן אליעזר, כי הם כולם ללא יוצא מהכלל חטאו בכך שלא בחרו לאתגר את מנהיגותו הכושלת והמושחתת של ברק. המנהיגות של מפלגת העבודה בגדה בערכים  שהיא נבחרה לקדם, ולכן עכשיו, בצדק יש לומר, מפלגת העבודה תשלם את המחיר הציבורי על כך. הציבור מאס בהבטחות של חברי ופעילי המפלגה, והוא מסרב לבחור או לקחת חלק במפלגה שהוכיחה כי אין לה מוסר או דרך.

כשלעצמם צריך לברך על מינויים של פעילים צעירים במפלגת העבודה, אבל בצער צריך לומר, שהמינויים וההצהרות היום הן חסרות תוכן מעשי, ולכן הם רק המשך של מה שכבר קיים. המנטרות של מנהיגי מפלגת העבודה לא השתנו, ולמרות הכישלון הצורב, והמצב שהם הובילו את המפלגה אליו הם ממשיכים באותם האמירות חסרות התוכן, שמשקפות רק ריקנות פוליטית, וחוסר עשייה. עשייה אמיתית צריכה לכלול צעדים מעשיים, שמעידים על שינוי, ובלי נקיטת צעדים אלה לא ניתן בכלל לדבר על התחדשות או על כוונה לשנות משהו במפלגה.

הצעד המעשי הראשון שצריכה מפלגת העבודה להוציא לפעול מייד עכשיו, אם כוונותיה הם באמת לעבר שינוי, הוא יציאה מיידת מהישיבה בממשלה של ביבי, שפוגעת פגיעה אנושה הן בתדמיתה הציבורית של המפלגה והן במטרות שהיא אמורה לקדם. במקביל מפלגת העבודה צריכה ליזום מהלך של ביטול השינוי של חוקת המפלגה שהוביל ברק, ולנסות לעשות מפקד ציבורי גדול שיוביל אליה צעירים, שבהם פגע ברק כאשר עשה את השינוי לחוקת המפלגה. חוסר האמון במפלגה מצריך גם את הקמתו של גוף אידיאולוגי עם שיניים וסמכויות בתוך המפלגה, שיוכל להיות הגוף המפקח והמנחה של פעילות מקבלי ההחלטות במפלגה. גוף אידיאולוגי כזה יבטיח התנהלות תקינה של בעלי התפקידים השונים ויתווה דרך ברורה שאליה המפלגה תשאף ותחתור, מבלי לזגזג ולשרת ערכים אינטרסנטיים.

לצערי לא נראה שזאת הדרך אליה הולכת המפלגה, ולכן אני  בחרתי בדרך אחרת, כשאני  אומר לפעילי השטח אל תבזבזו את כוחכם האלוקטראלי שחשוב למחנה השמאל על מה שנראה כעוד צעד צבוע מבית מדרשו של ברק ומנהיגי המפלגה.                

• קודם
• הבא