ברקת ממליך את עצמו "בגן המלך"

בחודשים האחרונים ראש עירית ירושלים, ברקת, אינו מרפה מהלחץ על התושבים הערביים בירושלים, ומהתוכנית הפרובוקטיבית שלו להקים את "גן המלך". ברקת לא מונע בפעולות אלה מאידיאולוגיה ימנית, שהיא לגיטימית, אלא מכך שהוא גילה מכרה זהב, שיכול להיות המקפצה שלו לפוליטיקה הארצית. באמצעות תמיכתם של ארגוני ימין קיצוניים שמעודדים אותו ודוחפים אותו קדימה, מתכוון ברקת להשתמש בתפקידו כראש העיר של ירושלים, כדי לבנות את הקריירה הפוליטית הארצית שלו. ברקת, שהתחיל את דרכו בקדימה הבין, בהסתמך על תוצאות הבחירות האחרונות, שהדרך היחידה להתקדם בפוליטיקה הישראלית, היא לנקוט בעמדות ימניות קיצוניות, ולכן הוא עושה הכול כדי להציג את עצמו לציבור כימני לאומני קיצוני. במקום לשקם את מעמדה של העיר, לשפר את איכות החיים בירושלים, ולהתעמק בשיקום השכונות היהודיות, שהוזנחו מאוד בשנים האחרונות, בחר ברקת לקדם את עצמו, ולעסוק אך ורק בנושאים לאומיים שנושאים אופי בטחוני, כי זו הדרך שתוביל אותו מעלה בקריירה שלו.   

דובריו של ברקת, והמסנגרים עליו, טוענים שברקת פועל רק מתוך מניעים ענייניים מקצועיים, כשבראש מעייניו נמצאת טובת ירושלים, וטובת התושבים היהודים והערבים החיים בה. הסיבה להתמקדות של ברקת במזרח העיר, על פי מסנגרים אלה, היא שהבנייה הלא חוקית בשכונות הערביות בעיר, מסכנת את בטחון התושבים, ומהווה עברה חמורה על החוק. תומכיו של ברקת ממשיכים ומסבירים, שברקת פועל אך ורק מתוך מניעים מקצועיים, ואין לו כוונה להלהיט את הרוחות, או לנגח את התושבים הערבים במזרח בעיר, שגרים במבנים הלא חוקיים שצפויים להיהרס. המבנים בסילוואן, שאותם רוצה ברקת להרוס כדי להקים את גן המלך, נבנו בניגוד לחוק והם מסכנים את התושבים החיים בהם ואת הסביבה כולה, כך מצהירים מקורבים לראש העיר, כשהם מנופפים בצווים של בית משפט, שהוצאו כנגד בתים אלה.

מעבר לויכוח המוסרי על הוצאת האזרחים הערביים מבתיהם, נשאלת השאלה המשפטית מה עושה ברקת כנגד בתים של אזרחים יהודים שנבנו בצורה לא חוקית בירושלים, ומה היא מדיניות המדינה באופן כללי כנגד בנייה לא חוקית, הן בתחומי הקו הירוק והן מעבר אליו. התשובה היא שמדינת ישראל מעולם לא הצטיינה באכיפת חוקי הבנייה, גם כשהיה ברור שהבניה היא לא חוקית ולא סבירה, כי שיקולים פוליטיים גברו אל השיקולים המקצועיים. פרשת בית יונתן, שבה ברקת נמנע כראש עיר מאכיפת החוק, היא רק דוגמה אחת מבין אלפים למדיניות המפלה הזאת של המדינה, שבאופן עקבי אפשרה בנייה לא חוקית, עבור יהודים הן בשטחי הקו הירוק והן בחלקים שמעבר לקו זה. החוק הישראלי אינו מתיר "אכיפה בררנית", ולכן במידה וישראל לא אוכפת את חוקי הבנייה על כל ההתנחלויות והאזרחים היהודים, שעוברים על חוקי הבנייה, היא אינה יכולה גם לבוא בטענות לתושבים הערבים, שבונים בשכונות שלהם. המרץ שמפגין ברקת כנגד הבנייה הלא חוקית בסילוואן, בניגוד להתנהלות הרגילה במקרים אלה ובניגוד להמלצות הדרגים המקצועיים, לכן מערער לחלוטין את אמינות הטיעון של סנגוריו, שהוא פועל רק על פי שיקולים מקצועיים, ונראה כי ברקת מונע משיקולים זרים אחרים. הטענה שטובת תושבי העיר עומדת לנגד עיניו של ברקת בפעולותיו הנמהרות בסילוואן גם היא אינה מתקבלת על הדעת, מפני שברור לכול תושבי ירושלים שבירושלים המערבית היהודית ישנם כל כך הרבה דברים יותר דחופים שיש לתקן, לפני שפונים לבניית גן המלך בסילוואן ולדאגה המופרזת לבטיחות של תושבי מזרח ירושלים. נשמע לא הגיוני, שבזמן שירושלים סובלת מעוני גדול, מעזיבה המונית של צעירים ומבעיית דיור שמאיימת על קיומה, ברקת מפנה את כל האנרגיה שלו להריסת עשרים בתים לא חוקיים במזרח ירושלים.       

ראש העיר לכן באופן ברור אינו רואה לנגד עיניו את טובת העיר או פועל רק על בסיס שיקולים מקצועיים, כפי שהוא והמקורבים שלו רוצים להציג אותו, אך צריך גם להבהיר ולהגיד, שהוא גם אינו מונע משיקולים אידיאולוגיים ימניים. במידה וברקת היה פועל באמת מתוך שיקולים אידיאולוגים ימניים, הוא יכול היה להשיג הרבה יותר, אם היה עושה פעולות חכמות יותר, ומפסיק עם הסיקור התקשורתי לכל פעולה שהוא עושה במזרח העיר. ברקת הוא פוליטיקאי, שפועל למען האינטרס האישי העצמי שלו בלבד, כאשר כאיש עסקים ושיווק ממולח, הוא הבין מהר מאוד שבתפקיד ראש העיר ירושלים, שהוא ממלא, גלום פוטנציאל אישי אדיר עבורו. באותו האופן שברקת השתמש באגודת הסטודנטים ולאחר מכן בקדימה כפלטפורמה, וזנח אותם כאשר הגשים את השאיפה שלו להיות ראש העיר, כך הוא משתמש באג'נדה הימנית שהוא אימץ כראש עיר, כפלטפורמה להגשים את השאיפה שלו, לעבור לפוליטיקה הארצית. מדובר במתכון מנצח של פוליטיקאים, שבאמצעות פופוליזם זול מצליחים להגיע לעמדות מפתח, מבלי שהם צריכים להוכיח שום יכולות או הישגים משמעותיים.     

התנהגות ברקת לכן משקפת את הבעיה המרכזית שממנה סובלת הפוליטיקה הישראלית, אובדן האידיאולוגיה לטובת אינטרסים צרים של נציגים, שמעדיפים לקדם את עצמם על פני טובת הציבור. אג'נדה ימנית כמו שאימץ ברקת בירושלים היא לגיטימית, במידה והיא אכן מגובה באידיאולוגיה, אבל היא לא לגיטימית כשהיא נובעת רק משיקולים אינדיבידואליסטים אלקטוראליים, מבלי שהמדינאים שמוציאים אותה לפועל באמת מאמינים שהיא משרתת את טובת ירושלים, במצב הבינלאומי, והפוליטי והכלכלי הקשה שבו היא נמצאת.  

בניית גן המלך לכן היא רק אמצעי שנועד להמליך את ברקת והיא לא נובעת משום בסיס דתי, אידיאולוגי או חברתי של ראש העיר. ארגוני השמאל לכן לא צריכים להיות היחידים, שמגנים את התנהלותו, אלא כל מי שאוהב את ירושלים, צריך לצאת כנגד ההתנהלות הזאת שלו, שפוגעת במעמדה ובטובתה של העיר, שאנחנו כיהודים כל כך אוהבים.                                     

• קודם
• הבא