איחוד עם שמירה על הייחוד

הדרך הנכונה היא לתכנן מתווה שבו שתי התנועות יקימו רשימה משותפת בבבחירות הקרובות ויחלו לפעול בהקדם כגוף אחד מול ציבור המצביעים, אולם התנועות יישארו נפרדות במשך כ-5 שנים שבהן ייבחן השילוב, ואם יעלה יפה, אפשר יהיה להמשך הלאה לאיחוד מלא.
כי רוב החברים הותיקים במפלגת העבודה, מתנגדים לאיחוד מלא ומעוניינים לשמור על זהותה המקורית של מפלגת העבודה וחברים חדשים שהצטרפו בתקופה האחרונה תומכים באיחוד מלא. הותיקים מוטרדים מעמדות השמאל העמוק של מרצ, העובדה שחלק מחבריה מביעים עמדות שנתפסות כלא ציוניות, מהעדר כמעט מוחלט של חברים דתיים או שומרי מסורת בתנועה, ועל פער בין עמדות מרצ לתפיסת יצחק רבין ושל תכנית אלון.

לאחרונה נבחר יאיר גולן לתפקיד יו"ר מפלגת העבודה, תוך שהוא מבטיח לפעול להקמת מפלגה מאוחדת לעבודה, מרצ וגורמי המחאה.

יש לציין כי פעילים רבים של קבוצות המחאה כבר התפקדו למפלגת העבודה בתקופה האחרונה והפכו לגורם דומיננטי כבוחרים ונבחרים בבחירות לועידת מפלגת העבודה שהתקיימו ב-26 ליוני. וכעת עולה השאלה, על איזה איחוד מדובר בין העבודה ומרצ. אופציה אחת, שהוצעה לפני הבחירות האחרונות לכנסת, היא הקמת רשימה משותפת לצורך הריצה לכנסת, כדי למנוע מצב של אובדן קולות שלא עוברים את אחוז החסימה וכדי להגיע לבחירות בדרך של איחוד ולא בדרך של פילוג ולהופיע מאוחדים בפני הבוחר. מפלגת העבודה כבר היתה ברשימות משותפת כגון המערך, ישראל אחת או המחנה הציוני. אופציה זו עדיין שומרת על עצמאותה הארגונית של כל מפלגה ומאפשרת התפצלות בחזרה בעתיד אם השילוב לא יעלה יפה – כך קרה כבר ב-1984 וב-2020, בשני המקרים כאשר העבודה הצטרפה לממשלת אחדות עם הליכוד ואילו מפ"ם/מרצ נשארה באופוזיציה.

אופציה אחרת היא מיזוג מלא, שבו העבודה ומרצ מפסיקות לחלוטין להתקיים כגופים עצמאיים לטובת מפלגה חדשה – נניח שתיקרא "הדמוקרטים". במצב כזה הן צריכות לאמץ מנעד רחב של ערכים ותפיסות ולגשר על פערים בתוכן בשפה ובתוכן, החל מהנושא המדיני ועד לתכני זהותה היהודית של המדינה. אין ויכוח לגבי תפיסת העולם הליברלית, התנגדות לכפייה דתית ומעמד מערכת המשפט, או תמיכה ב-2 מדינות לשני עמים, אולם במפלגת העבודה לא סובלים את השימוש כמונח "כיבוש" שמקובל בקרב אנשי מרצ להמשך השהייה הישראלית ביהודה ושומרון.

מסקרים לא מקצועיים שערכתי בתוך קבוצות ווטסאפ של מפלגת העבודה, עולה כי רוב החברים הותיקים במפלגת העבודה, שנמצאים מספר שנים או אף עשרות שנים במפלגה, מתנגדים לאיחוד מלא ומעוניינים לשמור על זהותה המקורית של מפלגת העבודה. יש אף כאלה שמתנגדים לחלוטין לשילוב עם מרצ ומעדיפים ללכת לכיוון המרכז לרשימה משותפת עם גנץ או לפיד, אולם ככל הידוע לי אין לכך פרטנרים במפלגות אלה. לעומת זאת חברים חדשים שהצטרפו בתקופה האחרונה תומכים באיחוד מלא. החברים הותיקים מוטרדים מעמדות השמאל העמוק של מרצ, מהעובדה שחלק מחבריה מביעים עמדות שנתפסות כלא ציוניות, מהעדר כמעט מוחלט של חברים דתיים או שומרי מסורת בתנועה, ועל פער בין עמדות מרצ לתפיסה של יצחק רבין ושל תכנית אלון, שדגלו בהמשך שמירה על בקעת הירדן וגב ההר בשליטת ישראל וגם בשמירה על אחיזה ברמת הגולן בכל הסדר שלום. לכן נראה לי שהדרך הנכונה היא לתכנן מתווה שבו שתי התנועות יקימו רשימה משותפת בבבחירות הקרובות ויחלו לפעול בהקדם כגוף אחד מול ציבור המצביעים, אולם התנועות יישארו נפרדות במשך כ-5 שנים שבהן ייבחן השילוב, ואם יעלה יפה, אפשר יהיה להמשך הלאה לאיחוד מלא.

הכותב רועי מימרן הוא חבר ועידת מפלגת העבודה ומנהל דף הפייסבוק "מחזקים את השמאל הציוני"

• קודם
• הבא