הבחירות לכנסת ה-23 מה קרה למפלגת העבודה

הסתיימו הבחירות לכנסת ה-23 ומפלגת העבודה הכניסה לכנסת 3 נבחרים בלבד, ביחד עם רשימת העבודה-גשר-מרצ המונה 7 חברים בסך-הכול.

אז מה קרה למפלגת העבודה?

על פניו, אפשר לקבוע כי האיחוד עם מרצ נכשל.

אמנם מרצ שרדה אבל מצביעיה נטשו, כחול לבן לקחה מנדטים מהעבודה והעבירה אותם לליכוד וחיבור העבודה-גשר הביא מנדטים מהימין הרך שעזבו לליכוד נוכח האיחוד עם מרצ. שחבריו בתורם, גם הם נטשו בהמוניהם למשותפת וימינה לכחול-לבן ובגלל התיוג הימני של אורלי לוי. כך שבמאזן הכללי - האיחוד שהציל את מרצ מכליה, איבד 4 מנדטים.

במאזן הקולות - אי מעבר אחוז החסימה של מרצ, היה מאבד אותו מספר קולות בדיוק כמו שאיבד האיחוד ולכן זה נכשל. באופן אירוני, מי שבאה מפלגת-העבודה להציל, מצביעי מרצ, היו הראשונים לנטוש.

לכן, אפשר לקבוע כי מפלגת העבודה איבדה את דרכה, את רוח הפעילים, את אמון המצביעים ואת היכולת להפעיל שטח באופן יעיל. עליה לחדש אמון זה ולחבר מחדש את השטח לדרך ברורה ועדכנית.

זהו ניתוח ראשוני וכל תרומה להרחבתו והעמקתו תתקבל בברכה - פה בתגובות למטה, או לכתובת הדוא"ל This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it..

האיחוד עם מרצ נכשל, כחול לבן איבדה מנדטים לימין, החיבור לגשר היה מוצדק

רבות דובר על החובה לחבור למפלגת מרצ, האחות הקטנה משמאל - המספרים מדברים בעד עצמם - האיחוד עם מרצ נכשל במבחן התוצאה. אמנם, עבור רבים מטרת האיחוד הייתה השרדות, והבטחת מעבר אחוז החסימה למרצ וזו הושגה - איך באיזה מחיר?

המחיר הכמותי, חד וברור - אובדן של 4 מנדטים לאיחוד ומתוכם 1 מנדט של העבודה (עוד 1 מנדט, מתקזז אם מצביעי כחול לבן שעברו לעבודה) ו-3 מנדטים של מרצ. במובן זה, האיחוד הציל את מרצ ועל חשבון העבודה. אך על פניו, אובדן של 144,000 קולות שיצר האיחוד מתקזז אם אובדן תיאורטי של 3.9 מנדטים שהיו הולכים לפח אם מרצ לא הייתה עוברת עצמאית את אחוז החסימה.

בניתוח נתונים סטטיסטי, עולה כי תזוזת המנדטים הבאה התרחשה בבחירות לכנסת ה-23 ובהשוואה להצבעה לכנסת ה-22 הייתה כזו שבה (בנג'י קוק, טוויטר) -

1. הרשימה המשותפת קיבלה כ-26,000 קולות ממרצ וכמעט ולא עברו מהעבודה-גשר.
2. הליכוד קיבל כ-28,000 קולות ממפלגת העבודה-גשר (בנוסף לכ-25,000 מימינה וכ-50,000 מליברמן ועוד כ-25,000 מאיחוד כחול-לבן ואפילו מש'ס כ-13,000 קולות).
3. כחול לבן, משכה ממרצ כ- 45,000 ועוד כ-45,000 מרשימת העבודה-גשר.

נתונים דומים, מציג הראל קיין בניתוח בעמוד הפייסבוק שלו כאן שגם מרחיב לגבי אובדן משמעותי של קולות מצביעי מרצ מקרב הערבים אזרחי ישראל פה וקובע כי התקיימה "מחיקה של מרצ בכמה כפרים ערביים ודרוזיים".

הניתוח של אריק גומנובסקי מציין כי, "הליכוד אפילו אסף מצביעים מגוש השמאל - כחול לבן, עבודה (מצביעי גשר)" (פייסבוק) ומצדיק את נטישת הימין-הרך את העבודה-גשר מחרדת החיבור עם מרצ. מצד אחד ומצד שני "אלה שבין ביבי לטיבי העדיפו את האחרון בפעם הקודמת, נשארו נאמנים לו. אליהם הצטרפו חלק ממצביעי מר"צ" לנטישת העבודה-מרצ מחרדת החיבור עם גשר (שם). ואפילו זוהתה נדידה של מצביעי מרצ לישראל-ביתנו, "ליברמן שמר על הבייס, אליו צירף קצת פליטי מרצ ועבודה שלא רצו ש'ביבי ובני ימכרו את המדינה לחרדים'" (שם).

כלומר, איחוד העבודה-גשר-מרצ שבכנסת ה-22 החזיק ב-11 מנדטים, איבד כ-144,000 קולות לרשימות משמאל (המשותפת) ומימין (כחול-לבן והליכוד). מספר שהוא שווה ערך ועל פי מודד-מנדט של כ-37,901 (לפי 4,548,191 מצביעים ל-120 מושבים בכנסת), אובדן של 4 מנדטים. ואכן בפועל, רשימת העבודה-גשר-מרצ ירדה מ-11 מנדטים ל-7 מנדטים ואיבדה 4 מנדטים.

בבחירות לכנסת ה-22 קיבלו רשימות העבודה-גשר ומרצ ביחד 405,277 קולות ובבחירות לכנסת ה-23 הרשימה המאוחדת קיבלה 265,021 קולות שהם אובדן של 140,256 ותוצאה כמעט זהה לניתוח הסטטיסטי שלמעלה ומאוששת אותו!

העבודה-גשר מצידה, איבדה לימין כ-73,000 קולות שהם 2 מנדטים מתוך 6 ואובדן תמיכת שליש ממצביעה. גם אפשר לקבוע כי בפועל, מצביעי מרצ לא אהבו את החיבור וכ-40% מהם עזבו. שכן 71,000 הקולות שעזבו והמהווים כ-2 מנדטים מתוך 5 שהיו להם בפועל ואובדן של כ-40%.

סקרים עדכניים

[פרק זה, תוספת עריכה למאמר, 24.4.20]

לאחר פרוק חיבור העבודה-גשר-מרצ וחתימת הסכם קואליציוני של העבודה עם חוסן-לישראל (כחול לבן), נערכו מספר סקרים בקרב חברי המפלגה ובין היתר עלו מהם נתונים לגבי מאפייני ההצבעה בבחירות לכנסת ה-23 - נתוני ההצבעה לעבודה ולרשימות אחרות מאושש את נתוני הניתוח הסטטיסטי.

בסקר שנערך בתאריך 23.4.20 ועל-ידי מכון "דיאלוג" בראשון פרופ' קמיל פוקס, עולה כי 59% מחברי המפלגה הצביעו לרשימת העבודה-גשר-מרצ ו-23% העבירו תמיכה לרשימת כחול-לבן ו-2% לרשימה המשותפת.

בסקר שנערך בתאריך 7-8.4.20 ועל ידי מכון "מדגם", עולים שיעורי תמיכה והצבעה למפלגות אחרות דומים. 

כחול לבן איבדה מנדטים לימין

זה בלתי נתפס, אבל כחול-לבן הצליחה לאבד מנדטים לטובת מפלגת הליכוד ושבראשו עומד ראש-ממשלה תחת כתבי-אישום ועננת שחיתות כבדה מעל חברים נוספים בה. רשימה עם שלושה רמט"כלים ואין ספור פעילי ציבור עם עשייה מוכחת כשלו לחלוטין בפניה לציבור הבוחרים ובהנעה שלו לקלפי.

בנתונים למעלה, אפשר לראות כי למעשה כחול-לבן איבדה לפחות 1 מנדט לליכוד (וכנראה יותר) ולכן הקולות שעברו אליה מהעבודה ומרצ למעשה המשיכו הלאה וחיזקו את הליכוד. מעבר לכך, מספר המצביעים שלה עלה ב-56,363 אבל נוכח גידול במודד המנדט (שהיה נמוך בכאלף קולות ו-36,973 בכנסת ה-22) ונדידת קולות ממנה לליכוד, ירד כוחה בפועל. גם אריק גומנובסקי קובע כי, "כחול לבן אמנם אבדה מנדטים לליכוד" (שם) וממשיך ומרחיב "העבודה איבדה כחצי מהאלקטורט שלה לכחול-לבן" (אריק גומנובסקי, פייסבוק - שם).

עיתון הארץ, הציג ניתוח ראשוני של נתוני ההצבעה הפרטניים בקלפיות והגיע למסקנה כי "הליכוד הגדיל את כוחו הפעם בעיקר בזכות מצביעי ימין רך בריכוזים עירוניים, ולא בזכות עלייה מהותית באחוזי ההצבעה. מצביעים אלו, שהצביעו בעבר לכולנו ולגשר, עברו בבחירות אתמול מכחול לבן לליכוד" (הארץ 4/4/2020).

החיבור עם גשר עבד, מצביעי מרצ ברחו, אבל גם מצביעי גשר

החיבור עבד, הביא מנדטים מהימין אבל לא עמד במבחן של חיבור עם השמאל של מרצ.

החיבור של מפלגת העבודה עם מפלגת גשר עבד, וכפי שכבר הודגם בניתוח שפורסם פה בעבר, "על פי הניתוח הסטטיסטי, המפלגה קיבלה בסה"כ כ-70,834 קולות ממפלגות ימין ושהיו אמורים לשקף עליה של לפחות 2 מנדטים" (ההימור של עמיר פרץ הצליח, ספטמבר 2019).

אולם ההצלחה בהבאת מצביעי ימין-רך ובעיקר חברתי, אבדו כאשר מפלגת העבודה חברה למרצ ואלו מיהרו לנטוש לליכוד (וכנראה גם לכחול-לבן). מצד אחד, ומצד שני מצביעי מרצ שמטרת האיחוד הייתה להציל את מפלגתם הם - הפנו לו עורף ונטשו בהמוניהם לרשימה-המשותפת ולכחול-לבן.

מעבר לכך, "העבודה אמנם אבדה כחצי מהאלקטורט שלה לכחול-לבן, אך זכתה בכ-60% ממצביעי מרצ" (אריק גומנובסקי, פייסבוק - שם) - כלומר 40% ממצביעי מרצ נטשו, מצד אחד ומצד שני כ-3 מנדטים עברו מהעבודה-גשר לכחול-לבן (אם כי, כנראה שלפחות 1 מנדט מהם עבר ישירות לליכוד).

ניתוח סטטיסטי - מה זה?

ניתוח המתבסס על נתוני ההצבעה הזמינים באתר ועדת הבחירות לכלל הקלפיות בישראל, והשוואת השינוי היחסי בין המפלגות השונות - באותו הקלפי וביחס לממוצע הארצי.

למשל, "נניח כי אחוז המצביעים שעבר ממפלגה א' למפלגה ב' הוא זהה בכל היישובים (כלומר, אם 30% ממצביעי "העבודה" עברו להצביע "כחול לבן" – אחוז זה יהיה נכון בכל יישוב). כך נמצא עצמנו עם מספר משוואות שקטן בהרבה ממספר הנעלמים (כשם שמספר המפלגות קטן ממספר היישובים), ונוכל "לפתור" אותן כך שתוצאות המודל (מספר הקולות שכל צריכה מפלגה היתה צריכה לקבל בכל יישוב) יהיו דומות ככל הניתן לתוצאות האמת. כדי "לפתור" את המודל, נבחר את אחוזי המעבר בין מפלגות כך שתוצאות המודל תהיינה קרובות ככל האפשר לתוצאות האמת, ונקווה שהשגיאה הכוללת (אם לדייק – סכום ריבועי ההפרשים בין תוצאות האמת לתוצאות המודל) נמוכה מספיק כדי להפיק תובנות איכותיות" (עמר גולדשטיין, דה מרקר).

מסקנה חשובה משיטה זו היא כי , "כמעט תמיד, מפלגות מתחזקות על חשבון מפלגות "דומות": כשמרצ מתחזקת, זה על חשבון העבודה (וכשהיא נחלשת, זה לטובת העבודה), וכשש"ס מתחזקת/נחלשת זה על חשבון/לטובת הליכוד. ישנו גוש "מרכז" מעניין ומובחן היטב, הכולל לאורך השנים בין השאר את מפלגת המרכז, מפלגת הגמלאים, שינוי, קדימה ויש עתיד. קל אולי לפטור מפלגות אלו כ"מפלגות אווירה", אך נראה שיש להן קהל מצביעים די עקבי. גוש זה מקיים תחלופת מנדטים בעיקר בינו לבין עצמו, עם העבודה, וקצת עם הליכוד" (עמר גולדשטיין, דה מרקר).

הסבר מפורט לגישת ניתוח מבוססת הנתונים ומדוע אפשר להסתמך עליה בזיהוי תנועת מנדטים בין מפלגות, במאמר של עמר גולדשטיין, באתר דה-מרקר וכן בנספח המורחב בניתוח תוצאות הבחירות לכנסת ה-22.

האם הסוציאל דמוקרטיה סיימה את דרכה?

בין היתר, נשמעת הטענה כי הסוציאל דמוקרטיה סיימה את דרכה -האמנם?

רעיונית בוודאי אפשר לחלוק על קביעה זו, אולם זהו ויכוח סוביקטיבי במהותו ולכן בלתי ניתן להכרעה. המספרים, לעומת זאת, מראים כי וגם אם המונח "סוציאליזם" איבד מזוהרו - הרי שאם נחליף אותו במה שכיום מכונה "הדגל החברתי", הוא עדין שולט ומוביל בשיחה הישראלי.

מפלגות כמו ש"ס והליכוד, מתהדרות בפעילות חברתית ובחיבור לפריפרייה הכלכלית-חברתית-גיאוגרפית. בתוך החיבור של כחול-לבן גורמים כמו מיכאל ביטון, ניסנקורן ואחרים בוודאי מתפארים בעשייה החברתית שלהם. כמובן העבודה-גשר-מרצ שמלבד ח"כ יאיר גולן, כול חבריה בולטים בכנסות האחרונות בעשייה החברתית שלהם. גם ברשימה הערבית המשותפת, שמים דגש על תחום זה.

קשה כמובן לכמת מספרית- אבל אפשר לקבוע כי 20 עד 30 חברי כנסת מבליטים בעשייה שלהם פעילות חברתית, כלכלה של מדינת רווחה ומניפים ללא חשש את הדגל החברתי.

כך, שכרבע מכנסת ישראל עדין מזוהה עם הסוציאל-דמוקרטיה וגם אם המונח עצמו סבל מפיחות משמעותי בתדמית.

מה הלאה? להיכן צועדת מפלגת העבודה

בדק בית פנימה, שיקום המוסדות, בניה מחדש, חיבור למגזרים הסובלים מהיעדר ייצוג. אבל ובעיקר - שיקום גאוות היחידה, המותג והזהות. סיסמאות שחוקות, אבל לפעמים צריך פשוט לחזור ליסודות.

המפלגה גם חייבת להשקיע מחדש בתשתיות מטה, מערכות-מידע ונהלי עבודה סדורים לפעילות השטח לקראת וביום הבחירות - השיטות הותיקות והמוכחות עדין יעילות ובפרט נוכח העובדה הבלתי-נתפסת כי שדרת השטח והפעילים של המפלגה עדין קיימת.

ואם הדגל החברתי עדין מונף בכנסת ישראל, וכפי שהודגם למעלה, הרי שהדגל המדיני ותודות לכחול-לבן כמעט ונזנח לגמרי. קידום פתרון שתי מדינות לשני עמים, חיים בדו-קיום בין שני העמים וסוף לסכסוך הפכו למוקצים מחמת מיאוס - חובה על מפלגת העבודה להניף בגאון דגל זה של השאיפה לשלום, לשנות מחדש את השיח בקרב הישראלים ואת האמונה בשותף הפלסטיני ולבנות ולהוביל את מחנה השלום בישראל.

מעבר לכך, צמיחת ושגשוג הרשימה המשותפת מעידים כי כנראה מנדטים רבים של מצביעים ערבים לא יחזרו "הביתה". אולם, על העבודה לייצר בסיס לשיתוף ושותפות גורל פוליטית בין מחנה השלום הציוני ובין הרשימה המשותפת וכדי לבסס את כוחו בקואליציות עתידיות לבוא.

נספח: מקורות הנתונים

הניתוח מתבסס על שיטות סטטיסטיות מוכחות ומקורות נתונים שכולם מתבססים על הנתונים הזמינים באתר ועדת הבחירות הרשמית. שוב, כמו בניתוח לכנסת ה-22, הנחת העבודה הנה כי אם מספר ניתוחים מראים תוצאות דומות ואף זהות  ואלו תואמות לתוצאות בפועל בחלוקת המנדטים - הרי שאפשר להסתמך עליהם ואמינותם גבוהה.

1. ניתוח מעבר מנדטים, בנג'י קוק טוויטר.
2. ניתוח מעבר מנדטים, הראל קיין פה וגם פה לעניין אובדן קולות הערבים.
3. הארץ, ניתוח מגמות קולות הליכוד - פה.
4. איך נעו הקולות, אריק גומנובסקי, בפייסבוק פה.
5. דה-מרקר, שיטת הניתוח הסטטיסטי פה.
6. הרחבה לגבי שיטות הניתוח, הבמה-הרעיונית פה.

• קודם
• הבא