פרץ והעבודה מציגים חזון חברתי ומדיני-בטחוני
Thank you for rating this article.בבחירות מועד ב' לכנסת עולה טענה משונה שמפלגת העבודה, בהנהגת עמיר פרץ, היא למעשה לא רלוונטית מאחר וזנחה את האג'נדה המדינית-בטחונית לטובת "הכלכלית או העדתית ...". יתרה מכך שגורלה נחרץ בגלל הסירוב לתאחד עם מפלגות ישראל-דמוקרטית ומרצ. אחת הטענות "המוחצות" נגד מפלגת העבודה היא שגורלה נחרץ מעצם העובדה "שדחתה" ביטחוניסטיים כמו אהוד ברק, או יאיר גולן, היחידים המסוגלים להתמודד עם סדר יום מדיני- בטחוני.
האמירות האלו הן רחוקות מהמציאות הן של מפלגת העבודה ושל עמיר פרץ.
למפלגת העבודה אין אג'נדה עדתית. היא מותירה אותה למפלגות כמו ישראל ביתנו והליכוד שנאבקות על "הקול הרוסי" משל היה קהל אנונימי חסר דעה מלבד ארץ המוצא שלו, מבלי אפילו לפתור ולו בעיית יסוד אחת של הציבור הזה. היא מותירה אותה לש"ס, המתיימרת זה שנות דור לייצג את "הקול הספרדי", למרות שמעולם לא היה אחד כזה אלא רבים כאלו כמספר קהילות המוצא ומעולם גם לא דאגה ל"קול הספרדי" אלא רק לחלק החרדי שבו. מפלגת העבודה פונה ל"קול הישראלי" המורכב מכלל הפיספס הקיים במדינה וכולל צעירים וותיקים, עולים וילידי הארץ, יהודים, מוסלמים, דרוזים ונוצרים. בסיוריו המתמידים ברחבי הארץ עמיר פרץ פוגש ומדבר אל הקול הישראלי.
המסר שלו ושל מפלגת העבודה הוא פשוט וברור: קהילה מדינית-פוליטית אחת המכילה ומקבלת קולות רבים ולא מסר המפלג את החברה לרסיסי מוצא, זהות ודת.
כך גם הטענה כי במפלגת העבודה לא מסוגלים להתמודד עם סדר יום מדיני ובטחוני, בגלל "הסירוב להתאחד עם ברק וגולן".
ראשית, לשניים אין סדר יום מדיני ידוע. למעשה גישת "האין פרטנר בצד הפלסטיני" של ברק אומצה מאז בקנאות יוצאת דופן ע"י כלל מפלגות הימין. ליאיר גולן אין שום משנה מדינית סדורה ידועה. לעומת זאת למפלגת העבודה יש. היוזמה המדינית של חבר הכנסת עד לא מזמן חיליק בר, יו"ר השדולה לפתרון הסכסוך הישראלי הערבי וכיום ראש המטה המדיני של מפלגת העבודה, היא משנה סדורה שרבים מאוד ממקבלי ההחלטות בארץ, במרחב המזרח תיכוני ובעולם נחשפו אליה ואימצו את כולה או חלקים נרחבים ממנה.
מדיניות הבטחון שיישם עמיר פרץ, בתקופה הקצרה בה היה שר ביטחון, היא עד היום זו שצה"ל מיישם מול החזבאללה. הרמטכ"ל הקודם, רא"ל (במיל.) גדי איזנקוט, אמר בפרוש על מלחמת לבנון השניה, בה פרץ היה שר הביטחון: " אין לי ספק שהסיבה המרכזית למציאות שנוצרה בעשור האחרון היא הפעלת הכוח ותוצאות המלחמה. אנחנו בעשור של שקט והרתעה בצפון". אחת ההחלטות האסטרטגיות החשובות ביותר של פרץ במלחמת לבנון השניה, לעניות דעתי, היתה מבצע משקל סגולי, או בשמו העממי "ליל הפג'רים". החלטה להשמיד את הטילים האסטרטגיים של החזבאללה שאיימו על מרכז הארץ, החלטה שהתקבלה בניגוד לדעתם של חלק מבכירי המטה הכללי. חייהם של אזרחים רבים ניצלו כתוצאה מהחלטה זו והיא מהווה נדבך חשוב בהחלטת החזבאללה לנצור את האש מול ישראל כבר 13 שנים. על מערכת כיפת ברזל, החלטה בטחונית נוספת שפרץ קיבל, נכתב כבר הרבה. אף שר ביטחון לא חזר על ההשגים האלו מאז, כולל אהוד ברק בחמשת שנותיו כשר בטחון בממשלת נתניהו. מול השקט המלא בצפון אנו עדים למלחמה הבלתי פוסקת והבלתי מוכרעת מול החמאס בדרום. לכן גם האמירה הזו אינה מבוססת בלשון המעטה.
לסיום, הייתי מצפה ממבקריה הקולניים של מפלגת העבודה שידעו להבחין בין מציאות עובדתית לבין תעמולה פוליטית. במציאות העובדתית עמיר פרץ מייצג בפוליטיקה הישראלית שילוב נדיר של יכולת להציג חזון חברתי-כלכלי לצד הבנה וחזון מדיני-ביטחוני. יכולת שלא קיימת באף מפלגה אחרת המתמודדת על אמון העם בספטמבר 2019.
הבהרה: הכותב הוא חבר מפלגת העבודה שהצביע עבור עמיר פרץ בבחירות הפנימיות.
