פרשת 8200 בפרספקטיבה

אחרי שמספר ח״כים במפלגה התייחסו לפרשה (לא התרשמתי במיוחד) הרגשתי צורך לפרסם את ההתייחסות המדודה והאינטליגנטית של הילל בן ששון ממכון מולד לנושא שפורסמה לאחרונה בפייסבוק. הילל יודע על מה הוא כותב כי הוא...זו היא ההתייחסות הטובה ביותר לנושא שקראתי עד עכשיו - תשפטו אתם:

כמי שמכיר מקרוב את העשיה המודיעינית של 8200 למול הפלסטינים, אני רוצה להתייחס למה שבעיני הוא הטענה המהותית שבה אנחנו צריכים להתמקד:

לאורך השנים היתה קיימת חלוקת סמכויות ברורה ביחס לאיסוף מודיעין - הצבא, ובתוכו 8200, אחראי על איסוף מודיעין למול מדינות אוייב, ואילו שירות הבטחון הכללי אחראי על איסוף מודיעין למול איומים בתוך מדינת ישראל, כולל איסוף מודיעין על אזרחי ישראל עצמם (מימין ומשמאל). הנחת היסוד שעומדת מאחורי החלוקה הזו מבחינה בין אזרחי המדינה שהינם חלק מן הריבון הישראלי, ועל כן זכאים להגנות רבות בחוק הישראל (ובתוך כך גם להגנות מפני חדירה סמויה לפרטיותם), לבין גורמי לחימה ואזרחים במדינות אוייב שאינם נהנים מאותם הגנות.

אני מאמין שמעטים יחלקו על ההגיון במנדט של 8200 לאסוף מודיעין, ואפילו מודיעין פולשני, על מנת להגן על הגבולות המוסכמים של המדינה. אותן ההצדקות שמאפשרות לחיילי החי'ר והשריון להגן על גבולות המדינה תופסות גם ביחס לחיילי 8200 הערוכים למול סוריה, לבנון, איראן ועיראק. אני מאמין שגם מעטים יחלקו על ההנחה שחיילים צעירים בשירות חובה אינם אמורים לקחת חלק באיסוף מודיעין על אזרחי ישראל. אסור שפעולה כזו, שנמצאת בתחום הקיצון של זכות המדינה להגן על בטחונה ושכוללת פגיעה בוטה כל כך בחרויות של אזרחים-אחים תהיה נתונה בידי הצבא, וטוב שהשב"כ, ולא אמ"ן, מופקד על המשימות הללו.

כאן אנחנו מגיעים למערך שמופקד ב-8200 על איסוף מידע בגזרה הפלסטינית. הגזרה הזו הוקמה ב-8200 בימי תהליך אוסלו, כשהיה לכולם ברור שאוטוטו יש כאן מדינה חדשה שלמולה יש להיערך מודיעינית באותו האופן שבו הצבא ערוך למול מדינות שכנות אחרות. בעיני, זו היתה היערכות מוצדקת, מבלי להתייחס לפעולות כאלה או אחרת, כמו המעורבות של אספני מידע בפעולות סיכול שבהן ישנה סבירות גבוהה להרג לא מידתי של חפים מפשע.

אבל יש כאן אבל רציני. כשני עשורים לאחר הקמת מערך האיסוף המטפל בפלסטינים, הסטטוס קוו של הכיבוש נמשך - פלסטין איננה מדינה, אך תושביה גם אינם אזרחי ישראל. זהו תחום אפור, והאפור הזה לא רק מסוכן אלא גם מייצר מצבים שחיילים בצבא ההגנה לישראל אינם אמורים להתמודד איתם. מכתב הסרבנות שהתפרסם בסוף השבוע הוא כתובת נוספת על קיר הסטטוס קוו המדיני המעופש של מדינת ישראל.

תתכבד הנהגת המדינה ותחליט - סיפוח השטחים והעברת הסמכות המודיעינית לידי השב"כ, או פתרון של שתי מדינות והשארת הסמכות המודיעינית בידי אמ"ן. עד אז, חיילי 8200 שעוסקים בפלסטינים אינם שונים מן החייל שעומד במחסום - אלו ואלו נשלחו על ידי הנהגה רופסת לעסוק בפעילות שמעולם לא נועדה לאנשים בגילם ובמצבם. כל עוד הצעירים האלו שבויים בידי הנהגה רופסת שאינה מצליחה לקבל שום החלטה, הסירוב הבא הוא רק עניין של זמן, בין אם יהיו אלה תומכי הסיפוח שמקדמים את קץ הציונות ובין אם יהיו אלה מתנגדי הכיבוש שחרדים לגורלנו כחברה וכאומה.

• קודם
• הבא