הרצחת וגם ירשת

כישראלי ציוני שנמצא כבר דור שביעי בירושלים, שירת בצבא ואוהב מאוד את המדינה, אני מתקומם נוכח הטענות של המתנחלים, כנגד החלטת הפלסטינים להחרים את הסחורות שלהם, שמיוצרות על אדמות כבושות באמצעות ניצול של פועלים נכבשים. לא די בכך שהמתנחלים משתלטים על קרקעות פלסטיניות, מעסיקים פועלים ערבים בתנאים מחפירים, הם עכשיו גם רוצים שהמדינה תכריח את העם הפלסטיני לרכוש את הסחורות שלהם. התנהלות המתנחלים היא לא מוסרית אך היא בעיקר מסכנת אותנו, ולכן עלינו לפעול בנחישות כדי לעצור התנהלות מחפירה זאת, שאין לה שום קשר ליהדות, לאידיאולוגיה ולציונות.

 האידיאולוגיה שעמדה בבסיס הציונות, שהובילה להקמת המדינה, קראה לשוויון וצדק בין עובדים ערבים ליהודים, ולכן במהותה הכירה בהפרדה של חלק מהכלכלה הפלסטינית, ובהענקת אפשרות שווה לפלסטינים לבנות ולהשקיעה כספם בבית לאומי משלהם. בן גוריון טען כי שוויון וצדק בין כל הפועלים הערבים ליהודים, הוא הערובה היחידה להמשך קיומה של מדינה יהודית, וכי רק הפרדה מסוימת בין הכלכלה הפלסטינית ליהודית תבטיח שוויון זה, ותאפשר בניית חברה יהודית ערבית סולידארית. למרות שבן גוריון הוביל תהליך זה, ההתנגדות של מנהיגים רבים אחרים הובילה לכך שבסופו של דבר לא נעשתה הפרדה בין המשקים, ולכן במקום חברה צודקת, הגענו למצב שבו ישנו ניצול מתמיד של פועלים ערבים, יש חוסר שביעות רצון בצד הפלסטיני, והסולידאריות בין ערבים ליהודים נשארה רק חלום.

המתנחלים באופן עקבי עושים בחברה הישראלית דה לגיטימציה לערבייה ישראל ולערבייה יש"ע, כאשר הם טוענים שצריכים לגרש את הערבים למדינות ערב, כי המדינה לטענתם היא אך ורק מדינת היהודים. בפועל ההתנהלות הכלכלית של המתנחלים היא הפוכה לאמירותיהם והתגובה שלהם לחרם הערבי, ממחישה שהם אלה שתלויים יותר מכל בפלסטינים, והם אלה שמעודדים גם את המשך התלות שלנו בהם. המתנחלים בונים על קרקעות על שטחים פלסטינים בצורה לא חוקית, מעסיקים פועלים פלסטינים בתנאים שבהם יהודים מהמגזר שלהם לא מוכנים לעבוד, ולאחר מכן הם גם מוכרים את הסחורות שלהם לפלסטינים. המתנחלים שמונעים מהצרכים האינטרסנטים שלהם, רוצים להרוויח כמה שיותר כסף על חשבון הפלסטינים, ולא מדובר בציונות שנועדה לחזק את העם היהודי, אלא בצורך אגואיסטי של המתנחלים לחיות ולשגשג על חשבון סבלו של עם אחר.

ההתנהגות הזאת של המתנחלים ממחישה שהם שכחו את אחד מהלקחים המוסריים החזקים והנוקבים ביותר בקוד האתיקה היהודי-הנישול ורמיסת הצדק הטבעי בכרם נבות. הסיפור המקראי שבו אחאב מצליח, באמצעות תככים ושימוש לא הוגן במערכת המשפט והמלוכה, לדאוג לכך שנבות יוצא להורג שלא בצדק, ולאחר מותו אף יורש את אדמתו, משמש במסורת היהודית כבר שנים רבות סמל להצגת הכשל המוסרי של הפקת הנאה וטובה מפירותיה של עוולה חמורה. המתנחלים מבצעים בדיוק את אותו העוול שעשה אחאב לנבות, כאשר הם לא מסתפקים בגירוש העם הפלסטיני, והם מנסים גם לרשת את הנכסים הכלכליים של הפלסטינים, הכוללים אדמות וכספים שלהם, וכל זאת אך ורק למען התועלת הכלכלית האישית שלהם.

 החברה הישראלית כולה תשלם את המחיר על ההתנהגות הלא יהודית, הלא מוסרית והלא ציונית של המתנחלים שבחרו בדרכו של אחאב. המתנחלים לא מוכנים לוותר על התלות הכלכלית בפלסטינים, ולכן הם אלה שבאופן ברור מוותרים על חזון המדינה היהודית, גם אם הם מתיימרים להיות אלה שמגנים על חזון זה. אם לא נחסל את הניצול הלא צודק של הפלסטינים, העונש יהיה שתוקם בישראל מדינה דו לאומית, ובכך ההבטחה הציונית להקמת מדינה יהודית, שתגן לעד על העם היהודי תבוא לקיצה. 

תפקידינו, כאחים של המתנחלים, להבהיר להם, שהעוולות שהם גורמים לעם הפלסטיני מובילות אותנו במהירות לחיסול המדינה היהודית, ולהזכיר להם שחיסול המדינה היהודית תגרום להגשמת הבשורה של אליהו הנביא לאחאב, כפי שבאה לידי ביטוי בסיפור המקראי:"ודיברת אליו לאמור, כה אמר ה', הרצחת, וגם ירשת; .... כה אמר ה', במקום אשר לקקו הכלבים את - דם נבות, ילקו הכלבים את דמך".

• קודם
• הבא