ממשלה אזרחית וממשלה מדינית-בטחונית - רעיון הזוי או כורח המציאות בישראל?
- פרטים
- קטגוריה: מאמרים
- נוצר ב ראשון, 04 נובמבר 2012 14:47
- מחבר\ת יורם אסידון
מאז קום המדינה, כבר למעלה מ - 64 שנים, פועלות ממשלות ישראל תחת אילוצים ביטחוניים ומדיניים כבדים מאוד המכתיבים את סדר היום במדינה כמעט בכל תחום אפשרי ואת הלך הרוח הן בקרב הציבור אך בעיקר בקרב מקבלי ההחלטות.
המצב הביטחוני שחייב את המדינה להיערך ולהיכנס למלחמה אחת למספר שנים וחוסר היכולת להגיע להסכמה היסטורית עם שכננו הפלשתינאים, לצד האיום החדש על שלימות הסכם השלום עם מצרים, מנע עד כה את יצירתה של חברה אזרחית בריאה, מתפקדת ובעלת יכולת לבקר או לשנות מהותית את סדרי העדיפויות החברתיים-כלכליים שהוכתבה על ידי מציאות זו.
עד לפרוץ המחאה האזרחית הגדולה שהתרחשה לפני שנה כמעט ולא קמו מחאות אזרחיות משמעויות בישראל. תופעת הפנתרים השחורים הייתה היוצא מן הכלל במציאות שבה רוב מוחלט מקרב האזרחים מקבל בהכנעה כבר שנים רבות מדיניות כלכלית קיצונית ובה המדינה מתנערת מתפקידה ההיסטורי לוודא שהכלכלה משרתת את האזרחים ולא להיפך.
אלא שהמחאה האזרחית האחרונה הוכיחה שמשהו סוף סוף השתנה בתפיסת העולם של הציבור הישראלי. אותו ציבור שהלעיטו אותו במשך שנים באגדות כאילו אין דבר חשוב יותר ממצבנו הביטחוני/מדיני החליט שנמאס לו לשמוע את אותם התירוצים והוא יצא לרחובות בדרישה לשינוי סדרי העדיפויות. לגמרי לא משנה מה השתנה כתוצאה מהמחאה. בשלב זה של טרום בחירות, המחאה עצמה היא לב העניין, המחאה האזרחית הגדולה הראשונה בישראל של מעמד הביניים שקבע שהוא לא מוכן לקבל יותר את המשוואה של בטחון=שתיקה אזרחית.
לאור האתגרים העצומים העומדים בפני כל ראש ממשלה בישראל, האם לא הגיעה העת לשאול האם ראש ממשלה, מוכשר ככל שיהיה, מסוגל לטפל בעת ובעונה אחת גם בניהול משברים ביטחוניים ומדיניים הרודפים האחד את השני וגם במשברים כלכליים וחברתיים שהביאו בשנים האחרונות לפגיעה חריפה בציבור רחב מאוד?
מותר ואף רצוי להטיל ספק ביכולתם של ראשי הממשלה לדורותיהם לנהל מדינה כמו ישראל בהצלחה ולטפל במקביל בביסוסה של חברה אזרחית איכותית ובמקביל לפתור את בעיותיה המדיניות והביטחוניות המורכבות של ישראל.
מי שנפגע ממצב זה באופן ישיר הם מיליוני אזרחים שבהיעדר מנהיגות אזרחית אמיתית בשלטון הקובעת סדר יום חברתי כלכלי אחר, נוטלים לעצמם פקידי אגף התקציבים את ההנהגה הכלכלית ומובילים מדיניות ניאו-ליברלית קיצונית ומכתיבים מזה שנים ארוכות את סדרי העדיפויות הכוללות הפרטה פרועה, יחסי הון-שלטון מסואבים ועוד.
חוסר יכולתו של ראש ממשלה לנהל ביעילות ראויה את כל תחומי החיים הביאו למצב שבו במשך שנים ארוכות מדי סובל הדרום מהפצצות ולבנון הפכה למעוז קדמי של אירן. אם נוסיף לאלו את "האביב" הערבי המשנה דרמטית את מאזן הכוחות במזרח התיכון שמחייב את ישראל להיערך ביתר שאת לאיומים ביטחוניים, נגלה שאין מנוס למדינת ישראל אלא לאמץ מודל שלטוני שונה בתכלית. מודל זה מתייחס לאפשרות מחויבת המציאות של פיצול הממשלה הקיימת לשתי ממשלות - 'ממשלה אזרחית' ו'ממשלה ביטחונית מדינית'.
האיחוד בין הליכוד לישראל ביתנו לא משנה כלל את המצב שהרי הדגשים של מנהיגי 2 המפלגות הללו היה ויישאר בטחוני מדיני. אין הדבר משנה אם היה מתבצע איחוד בין מפלגות אחרות או אם מנהיג המפלגה הגדולה היה אדם חברתי וסוציאל דמוקרטי.
הדבר החשוב ביותר הוא העובדה שאין ככל הנראה בעולם כולו ובוודאי בישראל אדם המסוגל לנהל כל כך הרבה מערכות וקבלת החלטות כפי שמדינת ישראל דורשת ממנהיגיה בכל תחומי החיים ועדיין לפתור את בעיותיה המדיניות והביטחוניות שרק הולכות ומסתבכות.
מדינת ישראל על אזרחיה, מנהיגיה ומנהיגותיה אינם יכולים להרשות לעצמם להמשיך בתרחיש עסקים כרגיל שבו כל רקטה על הדרום או הברחת נשק מסודן לעזה מסיטים באחת את תשומת הלב הפוליטית, הציבורית והתקשורתית מסוגיות אזרחיות חשובות לא פחות.
על אזרחי המדינה לתבוע ממנהיגיה לפצל את הטיפול בסוגיות הבוערות ולא לטפל בחלק על חשבון האחרות.
הקמת 2 ממשלות שיתפקדו האחת לצד השנייה היא דבר אפשרי, הכרחי ומחויב המציאות.
כיצד ייעשה הדבר? אפשר בחוק יסוד, אפשר בחקיקת משנה ואפשר פשוט לקבל החלטה שמפצלים את הממשלה המקורית ל-2 חלקים ומעניקים אוטונומיה מלאה למי שיעמוד בראש כל חלק.
כיצד מחלקים תקציב נתון לשתי ממשלות? הדבר מורכב אך לא בלתי אפשרי. הרי ממשלה ביטחונית – מדינית תהיה אחראית למשרד הביטחון ולשאר שירותי הביטחון. תקציב הביטחון, עם כל הוויכוחים על היקפו, הוא נתון ידוע. כדי למנוע את החריגות החוזרות ונשנות בתקציב זה יש לקבוע תקציב ידוע בתחילת שנת התקציב ורק אירועים חריגים ביותר יצדיקו סטייה ממנו.
ממשלה ביטחונית – מדינית לא צריכה להכיל יותר מ-4-5 שרים בהנהגת ראש ממשלה בטחוני-מדיני ויהיה עליהם לחתור לפתרון קונפליקטים ביטחוניים והסדרת יחסינו עם השכנים. תהיה להם אוטונומיה מלאה לניהול משא ומתן ופתרון משברים והחלטות קרדינליות יובאו להכרעת הכנסת כולה ואף להכרעת העם כולו.
יותר מכך, עצם העובדה שזה יהיה עיסוקו הבלבדי של מנהיג החלק הביטחוני-מדיני של הממשלה יחייב אותו להתמודד רק עם סוגיות אלו ולמצוא את הפתרונות ו/או להקדיש את זמנו אך ורק לכך.
כל שאר המשרדים יהיו תחת ההנהגה האזרחית ויהיה עליהם לספק את התמיכה הנדרשת ליצירת חברה אזרחית שבה ייקבעו נורמות הנהוגות במדינות עם סדר יום אזרחי וסדרי עדיפויות ראויים בתחום הכלכלי – חברתי.
לא ברור מי יהיה ראש הממשלה הבא, אך אם טובת המדינה לנגד עיניו יהיה עליו להסכים לפיצול הסמכויות ולאפשר למדינת ישראל לייצור ולקיים סדר יום אזרחי ראוי.
יותר מכך, האתגרים הביטחוניים והמדיניים כל כך גדולים שרק עם חברה אזרחית חזקה ואיתנה ניתן יהיה לעמוד בהם בהצלחה. לכן, הצורך בפיצול הסמכויות הכרחי גם למטרה זו.
האם ישראל של 2012 תשכיל למצוא פתרונות ממשל המותאמים למציאות שמלווה אותנו כבר עשורים רבים או שנמתין עד לבירור תוצאות המלחמה הבאה או המשבר הכלכלי הבא כדי להכיר בכך שמדינה המתמודדת עם דואליות כזו חייבת לאזרחיה טיפול אופטימלי בכלל התחומים על ידי מנהיגים המסוגלים להקדיש עצמם רק לכך.
-------------------------------------------------------------
מאת: יורם אסידון, מזכיר סניף מפלגת העבודה, זיכרון יעקב
