השמאל הלאומי הוא לא דרכי

כאדם שהרגיש בעבר קרוב לערכיה של מפלגת העבודה וערכיה של מפאי ההיסטורית, עלתה בי שמחה גדולה כשראיתי וחשתי בהתעוררות שהקיפה את פעילי השמאל, בחוגי הבית, על דפי האינטרנט ובקמפוסים,עם הקמתו של השמאל הלאומי. ההתעוררות הזו שנבעה מהניסיון להחיות את מחנה השמאל, ששבק חיים ביחד עם נפילתה של מפלגת העבודה, כללה עשרות תגובות נלהבות לאג'נדה החדשה של השמאל, פעילות נמרצת של צעירים שרוצים לשנות, אכפתיות פוליטית, ואנרגיה חיובית, שהייתה חסרה מאוד בפוליטיקה הישראלית, ובעיקר בשמאל הישראלי שאיבד את דרכו.

ההתלהבות שלי מאותו שמאל לאומי הלכה והתפוגגה ככל שניסיתי להתעמק במסר האמיתי של מייסדי התנועה, שלצערי זנחו לחלוטין את הבסיס האידיאולוגי והמוסרי של תנועות השמאל, אך מעבר לכך גם לא הציגו כלל בסיס אידיאולוגי חדש. האמירה הבולטת וכמעט היחידה של השמאל הלאומי, שלתדהמתי לוותה בלא מעט שנאה, היא שאנחנו נמצאים במצב של אין ברירה, ושהמפעל הציוני נמצא בסכנה, שמצדיקה כמעט כל פעולה שתוביל להפרדה.

השמאל הישראלי תמיד התגאה לא רק ביכולת שלו לפתור את הבעיה הביטחונית אלא גם בערכי המוסר הגבוהים שלו, שלמרות הציניות כלפיהם במניפסט של השמאל הלאומי, נתנו השראה לאנשים שתרמו הרבה למדינה. אידיאולוגיה שמאלנית היא לא רק עמדה פוליטית ביטחונית, אלא גם עמדה מוסרית עקרונית במגוון של נושאים, שכוללים מחויבות לחברה אזרחית נקייה משנאה, שמירה על זכויות האזרח וזכויות המיעוטים, ורצון לכונן חברה ערכית, ושוויונית. מבלי הבסיס האידיאולוגי הזה אין לשמאל יכולת להתקיים כי אין לו חזון על סוגיות שהם היום הליבה של הבעיות הביטחוניות והחברתיות של החברה הישראלית. דוד בן גוריון, שמהווה סמל עבור השמאל הלאומי גיבה את פעולותיו באידיאולוגיה שמאלנית מקיפה שלא רק עיצבה את התפיסה הביטחונית, אלא השפיעה על כל המפעל הציוני. הבסיס האידיאולוגי הזה שאבד בתקופת ברק, למרבה הצער לא קיים בשמאל הלאומי החדש, ולכן השמאל הלאומי הוא לא תנועת שמאל אמתית.

מקימי השמאל הלאומי צריכים לדעת, שלא צריך מפלגת שמאל חדשה כדי לדעת שהרוב היהודי בישראל נמצא בסכנה, מאחר שאנשי ליברמן הליכוד ומפלגת העבודה, דואגים להזכיר לנו את זה כל הזמן. לא צריך מפלגת שמאל גם כדי לדעת שצריך לסיים את הכיבוש, כי גם את זה אפילו בימין כבר כולם יודעים. צריך מפלגת שמאל חדשה, שתחזור לשורשי האידיאולוגיה השמאלנית הישנה, ועל בסיסה זה תנסה לבנות חזון לחברה צודקת ובריאה. צריך מפלגת שמאל חזקה שתסביר לעם בסבלנות ותציג בפניו את האלטרנטיבות האמתיות שעומדות בפניו, שמצד אחד תדע לפעול בנחישות אך מצד שני תפעל כל הזמן למען אחדות, ושחשוב מכל תפעל במתינות, בהתחשבות ובממלכתיות.

כשמאלני מקומם אותי גם השם שבו בחרו מייסדי השמאל הלאומי, מאחר והוא מייצג שמאל מתרפס ומתנצל. שמאל אידיאולוגי אמיתי המבוסס על עקרונות היסוד אלה הוא פטריוטי מספיק וערכי מספיק, כך שלא צריך להסתתר מאחורי שמות פופוליסטיים כשמאל לאומי. הרבה ממקימי המדינה הזאת השתייכו לתנועת השמאל הישראלית, ואני לא חושב שניתן להתווכח על נאמנותם ומחויבותם לציונות ולערכים של המדינה.  נוסף על כך אני חושב שהשמאל הוא זה שניצח בתחרות על דעת הקהל, מאחר וניתן לראות שהיום רוב המפלגות במדינה אימצו מצע שמאלני כלשהו, ובהחלט נעו שמאלה במפה הפוליטית. מי היה חולם שביבי יכיר בחזון שתי מדינות לשתי עמים

הספר הכחול של השמאל הלאומי הוא שרבוב של פרופגנדה, דברי כעס ושנאה, אבל חשוב לומר שיש לו גם ערך רב, מאחר והוא הצליח לעורר את הצעירים לנקוט בפעולה ועל זה מגיעה כבוד למקימי התנועה. צריך למנף את ההתעוררות של הצעירים האלה ולנסות לדחוף אותם לפעולה אידיאולוגית אמיתית, שאולי תצליח לשקם את החורבה וההרס שישאיר ברק במפלגת העבודה לאחר העזיבה שלו.

אני מתגעגע לשמאל, אך השמאל הלאומי הוא חסר אידיאולוגיה ולכן הוא לא השמאל שלי.

• קודם
• הבא