הרצל אמר

הראשון במאי הוא חג של כבוד לעובד ולעבודה, של כבוד לאדם, של אחווה, של אחריות חברתית. כך חונכתי, כך סיפרו לי מורים והורים. ואל תחשבו שהם היו עיוורים לנעשה סביבם, שהיו תמימים שנלכדו ברשת של פראזות מנופחות, שלא הבינו שהמציאות קשה וימות המשיח עוד לא הגיעו. הם הבינו גם הבינו ולכן הוסיפו ולימדו אותי להיות ספקן, לשאול, לדרוש, לבקר, להבין, לנסות להגשים חלום, להלחם על הצדק החברתי. מהם למדתי שכדי להביא לכך שהחברה תהיה כזו הנותנת מקום ומעמד לכל חבריה יש צורך במאמץ אדיר, סוציאליזם אינו בא בקלות, כמו שיטות חברתיות אחרות – קשה מאוד להקימו ועוד יותר מכך לשמור על קיומו.

השנה היא שנת הרצל, במלאת 150 שנה להולדתו. אני נזכר במה שכתב איש חכם זה, שעוצב מחומר של נביאים, בספרו "מדינת היהודים" (1896), על בעיות הצדק החברתי:

בעת הפלאות הזאת, שכה רבה בה ההתקדמות הטכנית... המלה "נמנע" כמעט נמחקה מלשון הטכניקה. לו קם בן המאה ה-18 מקברו, כי-עתה ראה את כל חיינו מלאים כשפים נשגבים מבינתו... המאה ה-19 שאנו חיים בה הביאה לנו תחייה מפוארת בכיבושיה הטכניים, אך האנושות טרם הפיקה תועלת מן הקדמה הנפלאה הזאת... לדעתי לא נברא אור החשמל כדי שקומץ בעלי הון יאירו בו את טרקליניהם, אלא כדי שלאורו נוכל לפתור את בעיות האנושות...-

לפני 114 שנים כתב הרצל את הדברים והם יפים היום כפי שהיו נכונים כשכתב אותם. הוא הבין ששלטון ההון לבדו יביא אסון על החברה, שריכוז הממון ואמצעי הייצור והסחר בידיים מעטות סופו קללה חברתית. ומכיוון שבחזונו ראה חברה יהודית מתוקנת בארץ-ישראל, הוסיף ואמר דברים ברורים באשר ליחס בין ההתפתחות הכלכלית להתפתחות החברתית:

ביום שנחזיק בארץ, שאנו זקוקים לה, נכסה אותה בתרבות, במסילות ברזל, בטלגרפים, בטלפונים, בבתי חרושת, במכוניות, ולפני הכול באותם תיקונים סוציאליים שכל אדם מוסרי בימינו נכסף אליהם בכל ליבו, כמו למהירות התנועה, לטיפוח האמנויות ולנוחיות.

הראשון במאי הוא גם היום שבו אנו מבקשים לממש את חזונו של הרצל: כלכלה כשלעצמה לא תתקיים בלי חברה מתוקנת הדואגת לחבריה וחבריה דואגים לה, שאינה מתירה הפקרות בנכסי הציבור, המטפלת בחלש ובנזקק, השואלת שאלות קשות ומאתרת בעיות ופתרונות, חברה הצועדת לאור אידיאלים, בלי לאבד קשר למציאות.

עלינו לעשות את יום הראשון במאי למעין "יום-כיפור" חברתי, יום של "אשמנו, בגדנו...", של חשבון הנפש ובקשת מחילה על שלא עשינו יותר למען תיקון החברה, של הבטחה לעצמנו לשמור עליה, כי כאן אנו עוסקים ב"עבירות שבין אדם לחברו" ועל אלה אנו עומדים לדין בפני בית המשפט המוסרי של כל אחד ואחד מאתנו.

• קודם
• הבא