כחול לבן זה לא סלוגן - זו מדיניות
- פרטים
- קטגוריה: מאמרים
- נוצר ב חמישי, 26 אפריל 2012 16:09
- מחבר\ת שלי יחימוביץ
לפני שנה חוקקתי עם ח"כים ממגוון סיעות את חוק הטקסטיל הבטחוני, המחייב את הצבא, המשטרה והשב"ס לרכוש טקסטיל בישראל גם אם המכרז הסיני, או התורכי, זול בחמישים אחוז. שבועות מעטים אחרי שהחוק נכנס לתוקף, נוספו יותר מאלף מקומות עבודה במתפרות במעוזי האבטלה והעוני: בערי פיתוח, ובישובים ערביים ודרוזים. אלף מקומות עבודה, בעלות מינימלית, בלי לפרוץ את מסגרת התקציב, ובלי לשפוך מאות מליונים על ויסקונסין, בלי לשלם דמי אבטלה וקיצבאות למובטלים.
לא המצאנו את הגלגל. זו הייתה העתקה כמעט מוחלטת של החוק האמריקאי המחייב את כוחות הבטחון שם, ממשמר החופים ועד המארינס - לרכוש טקסטיל בצפון ובדרום קרוליינה, מדינות טקסטיל. הסכמי הסחר הבינלאומיים מחריגים את כוחות הבטחון בעולם כולו ומאפשרים להם להעדיף תוצרת מקומית. אין מדינה מערבית שאינה מנצלת את הפרצה הזאת להעדפת תוצרתה שלה. אצלנו, במדינה בטחוניסטית שהיה אפשר לחולל בתעשייתה פלאים בעזרת מנוע הבטחון - היה צריך לנהל מאבק של ארבע שנים כדי לאנוס את האוצר בחקיקה פרטית ולאפשר לשוטרים ללבוש מדים כחול לבן ולחיילים לישון באוהל כחול לבן.
בסרטון מפורסם וישן, שחור לבן, מנופף מילטון פרידמן, הכוהן הגדול של הקפיטליזם ואביהם הרוחני של רייגן, תאצ'ר ונתניהו – בעיפרון. פרידמן מתאר כך, באהבה ובהתלהבות דתית כמעט, את כוחות השוק שהביאו אלפי ידיים ומוחות לייצר את העיפרון, ואת ההמונים שיהנו מהמוצר. קשה להאמין, אבל בחלוף השנים מתעוררים געגועים אפילו לקפיטליזם של פרידמן. הוא חי בעידן אחר, שבו תאגיד באמת יצר עיפרון.
מאז, נפערה תהום עמוקה מאוד בין כלכלת אמת, כזאת שבאמת מייצרת משהו, ובין כלכלת שקר שרלטנית ופרזיטית. כלכלת אמת היא כלכלה יצרנית שיש בה יזמות, תעוזה, חריצות ומעוף. בראשיתה רעיון, או המצאה, או צורך אמיתי שיש לספק. בא תעשיין, או יזם הייטק, מקים מפעל, מעסיק בו עובדים המפרנסים את משפחותיהם בכבוד, משווק את תוצרתו. בסוף התהליך יש מוצר, בין אם הוא נעל או קופסת שימורי תירס, ובין אם זה מוצר היי-טק, חומרה ותוכנה כאחד. מדובר בתעשייה יצרנית שהיא נשמת אפה של חברה בריאה, שיש בה צמיחה, שיש בה תעסוקה, שיש בה שגשוג, שיש בה כלכלה מאוזנת ויציבה.
מולה, וההיפך המוחלט שלה - כלכלת שקר, שכל כולה נסמכת על תרגילים ועל מכשירים פיננסיים מורכבים, תספורות, בעלות מוזרה על חברות בנות, נכדות ונינות, בעלי שליטה המוכנים לפגוע אפילו בתאגיד שבשליטתם לטובת אינטרסים צרים. תעשיית השקר אינה מייצרת דבר ואינה תורמת לחברה, להיפך. היא הרסנית, מחוללת אי שוויון, ומתמחה הפיכת כסף שהושג בעבודה קשה לרווחי הון של מעטים.
הפיכת המושג כחול לבן לסלוגן שווקי ריק מתוכן, וריסוק שיטתי של התעשייה הישראלית, היא העדפה מודעת, שגויה וטרגית – של כלכלת השקר, ופגיעה ביסודות הכלכליים האיתנים שלנו. שימו לב לאזלת היד המשונה של המדינה בכל הנוגע לכלכלת השקר, "חוסר היכולת" הנוגע ללב למנוע תספורות, למנוע עיסקאות בעלי עניין, לרסן את שכר הבכירים, להגביל את דמי הניהול, למנוע פירמידות של שליטה. ולעומת זאת – כמה הרס מכוון ופעיל של תעשיית אמת: פתיחת שווקים להיצף של יבוא, העדפה בוטה וחסרת רסן של מכרזים זולים מחו"ל, ריקון כמעט מוחלט של מסלול המענקים בעידוד השקעות הון ובמענקי המדען הראשי, אוזלת יד בגיוס משקיעים.
היש חולק על כך שבין יעדיה של המדינה נכללים גם צמצום העוני, הגנה על מטה לחמו של מעמד הביניים, יצירת מקומות תעסוקה, צמיחה וגביית מסים? ובכל זאת, שוב ושוב, כשמשרד הבטחון יוצא למכרז - הוא מפסיק להיות חלק מהמדינה ומיעדיה, מתנתק מעמו, והופך להיות פירמה עסקית שמעדיפה את המכרז הזול. בהעדפת המכרז הזול אכן יש רווח מיידי, אבל, בטווח הארוך מדובר בהתאבדות.
כך גם האובססיה התורנית לפתיחת השווקים ליבוא חסר רסן, תוך התרת כל חסם. וזה שעה שישראל ממילא חתומה על הסכמי סחר בינלאומיים, מייבאת ומייצאת. גם זו פגיעה ישירה בתעשיית האמת, והשארתה של הכלכלה הספקולטיבית איתנה מתמיד. היה תעשיין, או איש הייטק, ותקבל כתף קרה. היה פיננסייר או יבואן ותקבל מחיאות כפיים וצמרת פוליטית חנפנית. היה עובד אמיתי במפעל אמיתי, והמדינה כבר תתחייב שבקרוב תיזדקק לדמי אבטלה או ל"השמה" כעובד קבלן בחצי משרה.
אם שר אוצר במדינה אירופאית היה מחליט, למשל, לפתוח את השווקים לייבוא חקלאי על חשבון חקלאות מקומית, כפי שקרה אצלנו, היו סוקלים אותו בעגבניות. במדינות ה OECD המגמה העדכנית כיום היא לחזק ייצור מקומי. אבל אנחנו מדשדשים מאחור, שבויים במנטרות שהעולם התפכח מהן, בניצוחו של נתניהו, הממשיך לשנן את מילטון פרידמן כאילו לא קרה דבר.
ציונות, ואפילו פטריוטיזם, אינם הפחדה באיום האיראני תוך שימוש במוטיבים של שואה. ציונות ופטריוטיזם הם כחול לבן, על כל משמעויותיהם הסימבוליות, הכלכליות, החברתיות והמוסריות.
