ההכרח בהחזרת הרגל המדינית

בימים הטובים ההם, כשמפלגת העבודה שלטה במדינה ביד רמה, היא הקפידה לעמוד על שתי רגליים יציבות, רגל הבטחון והשלום ("המדינית") ורגל החברה והכלכלה ולצעוד אל צמיחה, רווחה ובטחון שלעולם לא היו כמותם במדינה אחרת כה צעירה. הדעיכה של המפלגה החלה בהזנחתה את ההכרח בעשיית השלום עם שכנינו ובכך אפשרה את פרוץ מלחמת יום הכיפורים, אסון שמעבר לשכול ולפגיעה הכלכלית ("10 שנים האבודות") הורידה אותה מהשלטון. מלבד תקופה קצרה של ממשלת רבין השניה וקדנציה קצרה של אהוד ברק, המפלגה לא חזרה מאז להיות מפלגת שלטון, זנחה את עקרונותיה החברתיים/כלכליים, התמקדה ללא הצלחה בנושא המדיני ובסופו של דבר לא הצליחה למנוע את ניתוב עתידה של מדינת ישראל על ידי הימין.

עברו מספר שנים עד לבחירתה של יוה"ר הנוכחית שלי יחימוביץ' שהתחילה בתיקון הטעות ההיסטורית של הזנחת נושאי החברה והכלכלה. זאת  על רקע המחאה החברתית שאת מקורותיה היא זיהתה כפוליטיקאית, לפני כולם. שלי הסיקה, במידה רבה של צדק, שיש להחזיר את מיקוד המפלגה לנושא החברתי והכלכלי. אך במקום לאזן את המצב ולהעמיד את המפלגה שוב על שתי רגלייה האיתנות, המפלגה עומדת היום על רגל אחת בלבד, הרגל אליה שלי העבירה את המיקוד, רגל החברה והכלכלה.

לו המצב המדיני היה תקין ויציב, היה ניתן לשקול את גישתה בחיוב, להמשיך בשיקום המפלגה ולקדם, לפני כל דבר אחר, אג'נדה חברתית/כלכלית. אך נהפוכו, השנים של שלטון הימין לא רק דרדרו את המצב החברתי/כלכלי ופתחו פערים שלא היו במדינה אלא בו-זמנית גם פגעו אנושות בתהליך המדיני והרעו את יחסי החוץ של מדינת ישראל, לא רק עם העולם הערבי והמוסלמי אלא גם אם מדינות אירופה ואף ארצות הברית שלא נדבר על האו"מ.

בנושא גורלי אחד המצב המדיני היום דומה להפליא לימים לפני הקמת המדינה. אז כמו היום, עמדנו לפני הבחירה אם להסכים לחלוקת הארץ. ב-1947 הייתה זאת החלטת החלוקה של האו"מ שעמדה בפנינו והיום אנחנו חייבים להחליט אם להחזיר את הגדה המערבית וחלקים מי"ם. ב-1947 היה לנו בן-גוריון שהצליח בחזונו לשכנע את מועצת העם והעביר את ההחלטה (ברוב של קול בודד). כנסת ישראל היום מתנגדת ברובה לחלוקת הארץ כפי שהיא עומדת על הפרק, גבולות 67 עם תיקונים מוסכמים ולצערינו אין בן-גוריון באופק. אנחנו עלולים לעשות אותה טעות טרגית שעשו הפלשתינים ב-1947 כאשר לא קיבלו את החלטת החלוקה של האו"מ. מי שמשלה את עצמו שההשלכות של אי קבלת החלוקה על ידינו היום לא תהיינה חמורות באותה מידה או אף יותר עבורנו כפי שהייתה אי קבלת ההחלטה ב-1947 עבור הפלשתינים, טועה טעות מרה.

במצב כזה, כאשר רוב אזרחי המדינה בהדחקה וממשלת ישראל איננה מתייחסת כלל לאיום המדיני כאיום על קיומה הרוחני של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, מחובתה של מפלגת העבודה לעמוד בחוזקה על הרגל השנייה, זו של שלום ובטחון. אי עמידה על שתי רגליים, שלום ובטחון מחד וכלכלה וחברה מאידח, בעייתית במיוחד לאור ניצחונו של שאול מופז בפריימריס של קדימה ועלולה לפגוע קשה בנכונות של מצביעי מפלגת העבודה לתמוך בה בבחירות בקרובות.

• קודם
• הבא