כבוד הנשיא רוזוולט

הרמיזה של נתניהו למחדלו של הנשיא האמריקאי ב‭1944-‬ הייתה חסרת דיוק ורגישות. לא כל דבר צריך לגייס לטובת המלחמה בגרעין.

"האם תהיה לנו מלחמה עד הקיץ‭"?‬ שאלה אותי בהססנות תמי, תלמידת תיכון מחולון, כשעמדתי לסיים את הרצאתי על הכנסת. "שאלה מצוינת‭,"‬ עניתי לתמי. "אני שמח שאת מעלה אותה ושוברת את הדממה בנושא. הציבור שלנו חי בהדחקה וממש לא רוצה לחשוב על עוד מלחמה‭."‬

זה שנים ישראל מתכוננת לעימות מול איראן. תרגילי פיקוד העורף, לרבות תרגיל החירום הלאומי, הפכו לדבר שבשגרה. האיומים של מנהיגי איראן הפכו לדבר יום ביומו. נאומי הבחירות של הפוליטיקאים מציגים את איראן כסיבה לכל דבר: תקציב ביטחון מנופח; נטרול המחאה החברתית; סדר יום לאומי חדש; וגאווה לאומית. בזמן האחרון, בעקבות ביקוריהם הבלתי פוסקים של אח"מים אמריקאים בישראל ושטף המידע שזורם בעיקר מארצות הברית, השתנה השיח הישראלי, ומלחמה עם איראן הפכה לנושא אמיתי וממשי.

עד לאחרונה היינו עדים בעיקר לשיח של "מומחים‭;"‬ "יודעי סוד" של מנהיגי העולם. הציבור הישראלי היה נבוך מדי מכדי להשתתף בברברת. זאת בעיקר בשל ההפנמה של האזרח הפשוט שאין לו מספיק כלים ומידע כדי להכריע בסוגיה, וגם אינו מודע מספיק ליכולות, להיתכנות, לסיכויי ההצלחה של ישראל, לתגובה האפשרית של איראן ולתוצאת המערכה כולה שעלולה להימשך זמן רב. בשבועות האחרונים, ובמיוחד לאחר ביקורו של נתניהו בוושינגטון בשבוע שחלף, נדמה שהאסימון נפל והאפשרות של מלחמה הופכת למציאות ממשית שהציבור מפנים.

יחד עם זאת, מקורות המידע של הציבור הינם עדיין מסוננים, מצונזרים, מעוותים וחד-ממדיים. האמון הבסיסי בצה"ל, בטייסיו, בחייליו ובמפקדיו קיים, אך לקחי העבר הלא רחוק מעלים שאלות נטולות מענה. למתי מעט בלבד יש את התמונה האמיתית והמלאה. ביקורי האח"מים האמריקאים שנועדו להרגיע את עם ישראל, רק העלו את מפלס המתח והחרדה, וראיונות סוף השבוע של נתניהו שמים את האופציה המלחמתית על השולחן במלוא עוצמתה.
מנגד, אין מי שיאתגר את השיח הזה או יציג את החלופות בצורה שלא תיתפס כמחלישה את העמדה הישראלית או מערערת על צדקתה, במיוחד כלפי חוץ. אין מי שיכול באמת לשאול את נתניהו וברק שאלות קשות בפומבי, אף שלכולם ברור שיש פה ויכוח בקנה מידה היסטורי.

לא בכדי בחר נתניהו בנרטיב השואה להעצמת עמדתה של ישראל. דברי השנאה וההסתה הנפשעים מטהרן בוודאי מניעים את הנרטיב הזה. התחושה של החלטה צ'רצ'יליאנית בפתח רק מעצימה ומחזקת אותו ציבורית ופוליטית. באווירה כזו, קשה ואף בלתי אפשרי לנהל דיון ענייני או לבחון אמיתות היסטוריות. הנרטיב כל כך חזק ומחלחל כה עמוק עד כי מותר לעתים אפילו לסלף את ההיסטוריה כדי לשרת את המטרה.

הנה דוגמה: "ידידיי, 2012 אינה ‭,"1944‬ אמר נתניהו בפני ועידת איפא"ק הגועשת והמשיך: "הממשלה האמריקאית היום היא שונה. שמעתם את נאומו של הנשיא אובמה אתמול‭."‬ זו הייתה לא פחות מאשר תוכחה וביקורת כלפי אחד, פרנקלין דלאנו רוזוולט, אחד מגדולי הנשיאים שידעה ארצות הברית של אמריקה, שב‭1944-‬ הוביל את עמו למערכה הקשה מכולן. רוזוולט הוביל את העולם כולו לשחרור אירופה מן הצורר הנאצי במלחמה עקובה מדם מול גרמניה ובעלות בריתה, במיוחד האימפריה היפנית. הוא הוכיח נחישות, אומץ ותעוזה.

הנשיא האמריקאי הדגול הזה, שסבל מנכות פוליו קשה בצעירותו, העניק השראה עצומה לעמו. הוא הוציא את מדינתו מן המשבר הכלכלי הנורא של שנות ה‭30-‬ ושלח מיליוני אמריקאים צעירים אל מותם כדי להציל את העולם במלחמת העולם השנייה שה. הוא הנשיא היחיד בהיסטוריה של ארצות הברית שנבחר לארבע תקופות כהונה. ממנהיג כנתניהו, המכין את עמו למלחמה, היינו מצפים לקצת יותר דיוק ורגישות.

• קודם
• הבא