חברות במפלגה – רק בתנאי

אני יושב עם עצמי בימים האחרונים – מאז פרשו 5 הח"כים של "עצמאות" – וחושב האם כל האשמה לפיצול מפלגת העבודה מוטלת רק עליהם? האם מדובר רק באהוד ברק? האם 8 הח"כים,שנשארו במפלגת העבודה, נקיים מכל אשמה?

במצבים כאלה מגייסים את הזיכרון. והוא אומר בפירוש:

• דוד בן גוריון – נאלץ לפרוש מהמפלגה.

• שמעון פרס – פרש [פעמיים] מהמפלגה.

• משה דיין – פרש.

• עמרם מצנע – נאלץ לפרוש.

• אהוד ברק – נאלץ לפרוש.

פתאום מתברר, שפרישת יו"רים/מנהיגים של מפלגת העבודה היא תופעה נפוצה. 6 פרישות אינן מלמדות רק על הפורש, אלא גם על הגורמים את פרישתו.

כאן עולה השאלה: האם המנהיג או היו"ר הוא האשם בפרישתו או אנחנו – חברי מפלגה – גורמים שוב-ושוב לגירוש המנהיגים/היו"רים?

אמא שלי תמיד אמרה לי: אם אתה רוצה לקבל תשובה טובה – תשאל שאלה טובה.

אז הנה השאלה: מי מבטיח לי – ולחברי מפלגה אחרים – שייבחר הפעם יו"ר, ויקבלו אותו כמו שמקבלים מנהיג?

אין לי תשובה.

לכן, אני אומר כאן במפורש: אני לא ממשיך להיות חבר מפלגה עד אשר אדע,  כי 8 הח"כים  והמזכ"ל יביאו לבחירת יו"ר חדש, מנהיג חדש – ויתחייבו לתמוך בו!

לא אתן את ידי – וקולי – לגירוש היו"ר/המנהיג בפעם שביעית.

• קודם
• הבא