ועדת אגרנט: ראש המוסד היה צריך להתריע ישירות בפני רה"מ מאיר על המלחמה

ראש המוסד בתקופת מלחמת יום הכיפורים, צבי זמיר, שגה כשלא העביר בעצמו לראש הממשלה אז, גולדה מאיר, את התרעת סוכן המוסד בקהיר על התקפה מצרית-סורית קרבה - כך קבעה ועדת החקירה הממלכתית למלחמה ("ועדת אגרנט"), בפרק שהותר באחרונה לפרסום מתוך הדו"ח שלה. הוועדה גם קבעה, שזמיר שגה ב-30 בספטמבר 1973, כשהעביר לאגף המודיעין בצה"ל - ולא ישירות למאיר - התרעה על התקפה שהיתה צפויה למחרת ושלא התממשה לבסוף.

קביעות אלה נכללות בפרק שהותר לפרסום מתוך דו"ח אגרנט והועמד לעיון הציבור בארכיון צה"ל. הפרק, העוסק במודיעין, צונזר בכרכי הדו"ח שנמסרו לפרסום ב-1995. ועדת אגרנט המליצה להדיח את ראש אמ"ן, אלוף אלי זעירא, אך בפרק שהיה חסוי עד כה נמתחת ביקורת גם על תפקודו ושיקול דעתו של זמיר. לצד הביקורת, שיבחו חברי הוועדה את המוסד ואת זמיר.

הוועדה קבעה כי הסברו של זמיר להתנהגותו ערב המלחמה, לאחר קבלת ההתרעה מסוכן הצמרת אשרף מרוואן (חתנו של נשיא מצרים אז גמאל עבד-אל נאצר שנפטר בנסיבות בלתי ברורות לפני חודשיים וחצי בלונדון) "אינו מתקבל על דעתנו". בלילה שבין 4 ל-5 באוקטובר 1973, בשעה 2:30, התקבלה במוסד ידיעה ראשונית שממנה עלה כי תפרוץ מלחמה. זמיר הסביר לוועדה, שההתרעה היתה ללא ציון תאריך ההתקפה. "אילו היה בידיעה תאריך, אין לי ספק שלא הייתי מחכה רגע... לא היה ברור לי שזה ה-6 באוקטובר, אולי זה ה-12".

לפי דו"ח הוועדה, הוראת זמיר לראש לשכתו, פרדי עיני, למסור על העניין למזכיר הצבאי של ראש הממשלה, תת-אלוף ישראל ליאור, "היתה סתמית מדי ולא היה בה די הצורך להבטיח שהעניין יובא לידיעת מאיר שלא כעניין של שגרה. לפי שיקול דעת נכון יותר היה מקום שזמיר, עוד לפני המשך טיפולו בעניין באותו בוקר, היה בעצמו מתקשר עם ראש הממשלה ומוסר לה מילולית ככל האפשר את הידיעה שקיבל.

"בהערכת מצב יש מרכיב של אינטואיציה, ואין להוציא מכלל אפשרות שהודעה ישירה כזאת, על ידיעה זאת, היתה משפיעה על הדעות שראש הממשלה יצרה לעצמה על המצב ב-24 השעות שלפני קבלת ההתרעה הסופית ביום הכיפורים בבוקר".

בעדותה בוועדה אמרה מאיר, שקראה חומר מודיעיני רב ושביקשה מזמיר להעביר לה את כל הידיעות החשובות בעיניו - אך לא הגדירה באילו סוגי ידיעות מדובר. זמיר טען, כי מן הנמנע היה להעביר לה את כל החומר, משום שלא היה ביכולתה להשתלט עליו.

הוא הניח שמאיר מקבלת את החומר שהפיץ אמ"ן, או שדווח לה עליו. היו גם מקורות שאת הידיעות מהם רצתה לראות בעצמה בכל המקרים, ושהחומר המגיע מהם הועבר אליה אוטומטית.

עיכוב מסירת הידיעה מ-30 בספטמבר ללשכת מאיר נומק בפי זמיר בצורך לברר תחילה את נכונות הידיעה. במהלך הבירור, ב-2 באוקטובר, התקבל מידע נוסף, בו עמד המקור על דעתו שישראל תותקף ואף הוסיף שהמבצע יתחיל כתרגיל וייהפך למתקפה. גם מברק זה לא הועבר למאיר. בדיון במוסד למחרת העריך זמיר, שהמקור "אולי מבלבל בין תרגיל למלחמה" ולא ייחס לידיעה "חשיבות ממדרגה ראשונה".

ליאור העיד בוועדה, שידיעות אלה לא הגיעו אליו ולפיכך גם לא ממנו לממלא-מקומה של מאיר, יגאל אלון, ולא לראש הממשלה, בשובה לישראל מחו"ל.

בעדותה אמרה על כך מאיר, ש"הייתי צריכה לקבל את הידיעה של המקור, כי זה מקור טוב". לדברי ליאור, מאיר "כבר מכירה את המקורות למיניהם, שואלת ומתעניינת עליהם. ידיעה כזאת הלכה לאיבוד. אילו הגיעה לידי, הייתי לוקח מטוס וטס לאלון מיד עם ידיעה כזאת. זה נראה אחרת מאשר לקט שבו מופיע שזה חלק מתרגיל".

ועדת אגרנט קבעה, כי מפאת טיבה ההתרעתי של הידיעה "חשוב היה להביא אותה לפני ראש הממשלה במישרין. דווקא אם היו ספקות באשר לנכונות ידיעה מסוג זה, הרי מטרה חשובה בהבאתה בפני ראש הממשלה היא לאפשר לה ליצור לעצמה דעה בשאלה זו".

בפרק שהיה חסוי עד לאחרונה נקבע עוד, כי תוכניות המלחמה של מצרים וסוריה, שהיו בידי אמ"ן, לא הופצו לפיקודים בדרום ובצפון. חברי הוועדה כתבו שאין טעם במאמץ האיסוף העצום של שירותי המודיעין, "אם לבסוף הידיעות מונחות אי-שם בתיקים ואינן מגיעות לאלה שמן ההכרח כי ידעו אותן. צריך לעשות הכל לנקות צינורות העברה סתומים אלה, הצריכים להוביל מאמ"ן אל הגורם המבצע".

המאמר המלא והמקורי פורסם באתר עיתון הארץ בתאריך 17.9.2007.

• קודם
• הבא