ירח 2020 לזכר ברל כצנלסון
- פרטים
- קטגוריה: היסטוריה
- נוצר ב רביעי, 26 אוגוסט 2020 09:45
- מחבר\ת מפלגת העבודה
כנס "ירח 2020" לציון 76 שנים למותו של ברל כצנלסון ז״ל, המורה הרוחני של תנועת העבודה, על יסודות התפיסה, הערכים והחיבור לימינו.
התקיים במסגרת מקוונת ולקחו בו חלק מאות חברי מפלגה ומתעניינים ונשאו דברים עמיר פרץ, ערן חרמוני, אהרון ידלין, אסף ענברי, גילי גופר, יערה בר און ויצחק טיים.
יושב-ראש המפלגה עמיר פרץ, פתח בדברים והתייחס לעמדת ברל בנושא ממשלה רחבה: "הנימוק בעד קואליציה רחבה הוא: לשמור על כך שמלחמת הרעיונות אצלנו ומלחמת האינטרסים שלנו לא יהפכו למלחמת־אזרחים. אך אם זאת היא המטרה, אז צריך שהקואליציה לא תצטמצם בגוף אחד של ההנהלה הציונית, כי אם תקיף את כל השטחים. מה טעם לקואליציה באכסקוטיבה הציונית, אם במוסדות אחרים, חשובים מאד גם הם, הקובעים את היחסים בתוך הישוב, אם שם אין קואליציה, אם שם יש קיפוח עם מלחמה מרה. מה טעם בדבר אם, למשל, בועד הלאומי ישנה קואליציה בינינו ובין ״המזרחי״ ובאותו זמן יושב בא־כוח ״המזרחי״ בעיריית תל־אביב וחותר תחת זכויות הפועל העברי ומפיץ שנאה ומקפח את זכות הבחירה של הפועל לעיריה? האומנם לזה תיקרא קואליציה? התיתכן קואליציה בציונות המניחה מקום לחתירה תתת כנסת ישראל? אנחנו שואפים בכל לב לקואליציה רחבה. אבל היא מחייבת שהאתיקה של קואליציה והפרוגרמה של הקואליציה תתפשט על כל שטחי החיים בארץ, על כל אותם השטחים שהציונות משפיעה שם" ("קואליציה — אך לא באכסקוטיבה בלבד", כרך ז' עמ' 122).
אסף ענברי: "אפשר להעמיד את ברל כצנלסון על שתי רגליים - וולונטריזם (מודעות ובחירה) וקונסטרוקטביזם (עשייה ויצירה). בניגוד לגישה הדטרמיניסטית המרקסיסטית".
ד״ר גילי גופר, דיברה על יחס ברל כצנלסון למעמד האישה ובהמשך לשאיפתו לחברת מופת ולאו דווקא סוציאליזם: הקים את ״דבר הפועלת״, במסגרת מעמדו כעורך דבר הראשי - לכל אחת מגיע קול ומקום משלה.
הפעיל החברתי יצחק טיים, על מאבק ברל כצנלסון לטובת הקהילה התימנית וההשלכה לזמננו: "על משפּט-צדק כּזה של ועד מוֹשבה עברית יש רק לקרוֹע. כּמה נפלנוּ פּלאים, אם אלה הם צעירי המוֹשבה וּמגיניה ואלה שוֹפטינוּ ויוֹעצינוּ. ימים מוּעטים אחרי המשפּט נזדמנתי עם אחדים מתימני חדרה, ויחד קראנוּ מנהמת-לבּנוּ: וַיְקַו לְמִשְׁפָּט וְהִנֵּה מִשְׂפָּח, לִצְדָקָה וְהִנֵּה צְעָקָה ... וּדעוּ: יש כּאן לא רק ענין הצלת עשוּק מידי עוֹשקוֹ כּי אם גם – ואוּלי בּעיקר – הסרת החרפּה של חוֹסר כּל משפּט וצדק בּציבּוּר העברי. נכבּוֹש את פּנינוּ בּקרקע ונוֹדה על האמת המכוֹערת וצוֹרבת: יש בּינינו כּאלה שלא די להם בּניצוּל החמרי הנוֹרא שהם מנצלים את התימנים, והרי נעשׂים נסיוֹנוֹת שוֹנים לשעבּד את גוּפם למַכּים, נפשם למַעליבים. והרע הוֹלך וּמתגבּר. נשׂים מחסוֹם בּפני האינסטינקטים הפּראיים והחטאיים של כּוֹבשי-עבדים שבּתוֹך ציבּוּרנוּ: אַל נביא את התימנים למצב של הכּרה, כּי לית דין ולית דיין בּתוֹך עדת ישׂראל בּארץ-ישׂראל, כּי רעוֹת וּמרוֹת תהיינה תוֹצאוֹת הכּרה זוֹ לכוּלנוּ. גוֹלוּ מעלינוּ את החרפּה" (״משפט צדק״, 1913).
יערה בר און, על ברל כצנלסון: ״איש הנאורות, מצד אחד ואיש הפוליטיקה של המאה ה-19 מצד שני .. ערך העבודה היצירתית חייב להיות מבוסס על תחושת חופש ... ערך השיויון כבסיס לשותפות .. ערך הצדק כנתינה למען הכלל״ והמשותף למקס וובר המדבר על 'הצורך בכריזמה מצד אחד ומהשני הבנה בבניית מוסדות' ... וההשלכה על מצבנו כיום? מצד אחד מנהיגות שיש יגידו כריזמטית, מצד שני ריסוק רבים ממוסדות המדינה שידלו מלתפקד - פער גדול מחזון ברל כצנלסון".
אהרון ידלין: ״זכות גדולה כבחור צעיר והעומד מול ארבעת הגדולים בן-גוריון, יערי, טבנקין וברל כצנלסון .. ממנו למדתי שתנועת העבודה בונה (קונסטרוקטיבית) ולא רק רעיון (אידאה), פשרה לניצול הזדמנות למדינה יהודית על חלק מארץ ישראל, סימון ב.גוריון כמנהיג, אין מונופול על המורשת היהודית ... ברל ראה במורשת היהודית בסיס רעיוני במובן - ואהבת לרעך כמוך וצדק צדק תרדוף ... וגם נלחם על אחדות בכל מובן ומקום ורבות בזכותו נוצרו המוסדות המאוחדים שהובילו למדינה״.
דברי אהרון ידלין
ראו בהקלטה, מדקה 1:43.
"ישר כוח על היוזמה לעסוק בברל כצנלסון ומורשתו.
אני הייתי אחד הצעירים שראו בברל כצנלסון בראש ובראשונה מחנך ומורה, וזה על בסיס היותו הוגה דעות. אבל ברל כצנלסון היה מעורב גם בפוליטיקה האקטואלית של תנועת העבודה.
ועברו על תנועת העבודה סערות לא קטנות ופילוגים לא מעטים, שלנו, הדור הצעיר, זה עשה רושם מאוד לא טוב - איך המנהיגות הגדולה הזאת לא משתפת פעולה ורבה וכל אחד מנסה למשוך את הנוער אליו. אזכיר רק את ארבעת הגדולים, שהיינו צריכים להחליט מה לקבל מהם - יצחק טבנקין, מאיר יערי, בן גוריון וברל כצנלסון. ואומר לכם - איזו זכות גדולה, להיות בחור צעיר שעובר את שנת ה-20 ומקים ישוב בנגב ועומד מול ארבעת הגדולים האלה, שהיו גם במריבות די רציניות בניהם. מאיר יערי קיים תנועה נפרדת, גם כן תנועת נוער השומר הצעיר, הקיבוץ הארצי וגם כן מפלגה נפרדת. יצחק טבנקין היה מנהיג רציני מאוד, משכיל מאוד של הקיבוץ המאוחד. היה נואם נאומים ארוכים כאורך הגלות ואנחנו היינו מוחאים כפיים. ובן גוריון היה בכלל כאילו המנהיג הטבעי של מדינת ישראל. וברל כצנלסון, איש רוח, איש ערכים, איש השכלה.
מה למדתי מברל?
הדבר הראשון, שתנועת העבודה הישראלית היא תנועה קונסטרוקטיבית, היא תנועה חלוצית, היא תנועה התיישבותית, היא תנועה שבונה את החברה. לא רק נאבקת להשפיע עליה ולזכות בה בתמיכה ביום הבחירות, אלא תנועה שבונה. בונה את ההסתדרות כחברת עובדים, כמשק. הסתדרות זה לא רק איגוד מקצועי. אמר לנו ברל - זה חברת עובדים, זה משק, זה התיישבות, ולהתיישבות הקיבוצית והמושבית יש חשיבות בלתי רגילה, היה אומר לנו ברל. זה דבר אחד שקיבלתי ממנו - שתנועת העבודה בנויה על רעיון. הרעיון שהתנועה היא לא רק איגוד מקצועי. היא גם איגוד מקצועי שצריך לדאוג לרמת החיים של העובד. אבל היא חברת עובדים. היא בונה משק. היא בונה התיישבות. היא בונה את סולל בונה. היא תנועה קונסטרוקטיבית. התבלטנו עם ברל אם לקרוא לזה ציוניות-סוציאליסטית או ציונות-חלוצית? סוציאליסטית זאת לא מילה עברית. ואמרנו, אנחנו צריכים להגדיר את האידאה של תנועת העבודה במילים עבריות. כלומר תנועה חלוצית, תנועה התיישבותית, תנועה שבונה משק ובונה חינוך. היה זרם העובדים של תנועת העבודה. מברל למדנו שאנחנו לא סתם איגוד מקצועי, אנחנו תנועה חברתית, כלכלית, חינוכית, רעיונית שהיא תהיה הבסיס של מדינת ישראל העתידית.
הדבר השני, חיינו את ההתבלטות לאחר מלחמת העולם השנייה ועל רקע הספר הלבן של הבריטים. בעצם ההחלטה של הבריטים שהם מסתלקים מארץ ישראל והיהודים והערבים יהרגו אחד את השני ומעבירים את הבעיה של פסלטינה-אי לאומות המאוחדות. שהתגבשו אחרי מלחמת העולם השנייה. ואז עומדת השאלה, כאשר ועדת האו"ם מציע - מדינה יהודית בחלק מארץ ישראל. ומתחיל ויכוח ולא רק עם התנועה הרביזיוניסטית. הויכוח הוא עם טבנקין שקורא לי ולעוד צעירים ואומר: לא צריך להסכים, לא צריך עכשיו מדינה יהודית כי לא צריך להסכים לחלוקת ארץ ישראל. ואני שואל את טבנקין - אבל איך תקום מדינה יהודית? למה נחכה? אם לא תהיה מדינה יהודית לא יהיה מי שיביא יהודים לארץ. הבריטים קיבלו את המנדט להביא עולים, אבל הם חדלו מזה. ברל היה האיש שאמר - מדינה יהודית, זאת ההזדמנות ולא מחמיצים אותה! אמרנו לברל - בסדר גמור, אנחנו רוצים שאתה תהיה בממשלה, של המדינה היהודית. הוא אמר: לא, זה לא. שאלנו, מי יהיה האיש המרכזי בממשלה? אז ברל אומר - בן גוריון. אחת התרומות החשובות של ברל, שטיפח את בן גוריון, נתן לו גיבוי. זה לא היה פשוט - בכל זאת השומר הצעיר עם יערי, הקיבוץ המאוחד עם טבנקין. זה חברה רציניים. אבל הגיבוי שברל נתן לב-גוריון, וברל לא היה בהנהלה הציונית ולא התכוון להיות שר בממשלה, אבל חי את הבעיה. ואני חושב שאם יש למישהו זכות שבכל זאת קמה מדינה יהודית עם כל הבעיות - כמובן זה ברל כצנלסון.
הדבר הנוסף שלמדנו ממנו, זה המורשת היהודית. אין מונופלים למורשת היהודית למפלגת הדתיות. המורשת היהודית הייתה תמיד מגוונת וגם כיום היא מגוונת. אבל יש לה מכנה משותף לכל הזרמים וזה התנאי להיותך גאה שאתה יהודי. ומה היא המורשת? בקיצור נמרץ - ואהבת לרעך כמוך, צדק צדק תרדוף. זאת המורשת היהודית.
הדבר האחרון, ברל נלחם לאחדות. אחדות התנועה הציונית, אחדות ההגנה, אחדות המפלגה הפוליטית, אחדות התנועה הקיבוצית. מול ברל עמדו כל מיני גורמים שהעדיפו את היחוד על פני האחדות. ברל העדיף את האחדות והשיג רק חלק מזה. אבל בלי האחדות הזאת, לא היה גיבוי. אחדות של מפא"י, של הקיבוץ המאוחד. לא היה גיבוי לבן-גוריון בהובלת המדינה.
הוגה דעות רציני, מחנך שקוסם לצעירים, מטפח הדור הצעיר. אין לי שום ספק, שברל נתן את הבסיס להקמת מדינת ישראל. היות שהערבים לא קיבלו את החלטת האו"ם ופרצה מלחמה אז הגענו לשטחים הרבה יותר גדולים ממה שועדת האו"ם נתנה לנו. בזה ברל צדק, הוא אמר - כל עוד תהיה שממה, כל עוד לא יקבלו את מדינת היהודים, אז אנחנו נקבל יותר שטחים".
====
