הכלכלה המיושנת של נתניהו

הכלכלה הניאו-ליברלית שמנחה את ראש הממשלה ומקבלי ההחלטות בישראל היא כלכלה שמבוססת על העולם הישן, ולכן אינה מצליחה להתמודד עם השינויים הטכנולוגיים והגלובליים. ההנחה הבסיסית של חסידי הכלכלה הניאו-ליברלית שהצמיחה היא חזות הכול  היא מוטעית, כי השינויים בעולם התעסוקה גרמו לכך שההון נשאר בידיהם של המאיון העליון, ופירות הצמיחה אינם מחלחלים למעמד הביניים שמתדרדר לעוני. הטכנולוגיה החדשה שפגעה בתפקידים המסורתיים של מעמד הביניים והחליפה את העובדים במכונות והגלובליזציה שמאפשרת העברה של תעשיות שלמות למדינות זרות, גרמו לפגיעה קשה בשוק העבודה של מעמד הביניים ולכן פגעו ביכולת שלו לשרוד. הבעיה היא בעיה כללית בעולם המערבי, אבל ניתן למצוא פתרונות שיגנו על מעמד הביניים ויפחיתו את הפערים שמאיימים על המרקם החברתי, ועל הדמוקרטיה בכללותה.

המשמעות של צמיחה

נתניהו זוכה לתשבחות רבות על ההישגים הכלכליים של ישראל, אבל בפועל התפיסה הכלכלית שלו יוצרת בעיות פוליטיות וחברתיות, כי היא מתבססת על כלכלה מיושנת שמתאימה לשוק ישן ולא לשוק המודרני של היום. בשלושת העשורים האחרונים הכלכלה העולמית עברה שינויים גדולים, ולכן התיאוריה הניאו-ליברלית שמנחה את נתניהו ואת משרד האוצר לא מותאמת למציאות הכלכלית הגלובלית החדשה שנוצרה בעולם. הגלובליזציה והמהפכה הטכנולוגית הביאו גם שינויים מבניים בעיקר בשוק העבודה, ולכן העקרונות הכלכליים שלפיהם קברניטי השלטון מנחים את הכלכלה הישראלית כבר לא רלוונטיים. ההנחה המרכזית של נתניהו היא שצמיחה היא המדד החשוב ביותר בכלכלה, ולכן ההצלחה של כלכלות נמדדת על פי מידת הצמיחה שלהם. הצמיחה חשובה בעיני חסידי הגישה הניאו-ליברלית כי הם מניחים שככל שתהיה צמיחה גדולה יותר כך ההון יחלחל לכל המעמדות בחברה וישפר את מצבם של כולם, בפועל הנחה זאת רחוקה מלהתממש.

השבר של מעמד הביניים

העיקרון הזה אינו עובד במציאות של ימינו ולמרות שישנה צמיחה גבוהה, ההון נעצר בידיים של מעטים ואינו מחלחל לשאר האוכלוסייה.חסידי הגישה הניאו-ליברלית, ביניהם גם ראש הממשלה נתניהו, היו מוכנים להקריב הכול למען הצמיחה כי הם חשבו שהצמיחה תוביל לשגשוג, אך בפועל הצמיחה לא סיפקה את הסחורה ולא כולם נהנו מהשגשוג המובטח. ההוכחה שהשיטה נכשלה היא הפערים הגדולים שנוצרו בחברה הקפיטליסטית בעיקר במקומות כמו ישראל וארה"ב שהיו מוכנות לעשות הכול למען צמיחה, והפחיתו את המיסים על העשירים בצורה קיצונית כדי להבטיח צמיחה גבוהה. רק לאחרונה פרסם מכון אדווה נתונים מדאיגים על כך, "שהשכר של המאיון העליון גדל בעשור האחרון ב-19 אחוז, בעוד ששכר העובדים האחרים עלה במקרה הטוב באחוזים בודדים בלבד". העוני שהתפשט בישראל ובארה"ב ומדד ג'יני שחושף עליה קיצונית בפערים, מעידים על כך שלמרות שבשלושת העשורים האחרונים הצמיחה התגברה ובעלי ההון הלכו והתעשרו, רוב האזרחים לא זכו ליהנות מנתוני הצמיחה האלה. מעבר לכך, הפערים הכלכליים הגדולים שנוצרו הגדילו בצורה משמעותית את מספר העניים, ולחסידי הכלכלה הניאו-ליברלית אין פתרונות לפערים שמאיימים לא רק על המרקם החברתי, אלא על הדמוקרטיה המערבית בכללותה.

העולם הכלכלי החדש

התיאוריה הניאו-ליברלית, שבה דוגל ראש הממשלה, נכשלה כי חלו שינויים עמוקים בשוקי העבודה, ולכן התיאוריה שאולי הייתה נכונה בעבר לא עובדת בכלכלה של היום. הבעיה המרכזית בתיאוריה היא שבניגוד לתחזיות של חסידיה העושר שאמור היה להתחלק, לא חולק לכולם ורוב הרווחים הכלכליים נשארו אצל המאיון העליון. ההסבר המרכזי לכך שההון לא חלחל לשאר המעמדות הוא השינוי הטכנולוגי שהוביל אותנו לעידן שקיבל את הכינוי "עידן המכונה החכמה", שהמשמעות שלו היא שיותר ויותר מכונות חכמות מחליפות את העובדים האנושיים. שלא כמו בתעשיות של העבר- הטקסטיל, הפחם והברזל- שדרשו כוח עבודה גדול ותיגמלו את העובדים על עבודתם, הטכנולוגיה "החדשה" של היום דרושת פחות עובדים ממעמד הביניים והמעמד הנמוך, ויותר עובדים בעלי מיומנות גבוהה מאוד שיעסקו בטכנולוגיה ברמה גבוהה. התוצאה היא שיותר אנשים ממעמד הביניים בעלי מיומנויות יותר נמוכות נשארים מובטלים או מקבלים משכורות נמוכות, כי היצע העובדים הוא גבוהה מאוד והביקוש לעובדים אלה הוא נמוך. הגלובליזציה בעולם החדש היא גורם נוסף לכך שהתיאוריה הניאו-ליברלית לא עובדת, כי שוק העבודה הגלובלי הוא שוק עבודה שונה מאוד מזה שהיה בעבר, והיום היצע העובדים גדל בצורה משמעותית. בעלי ההון מעבירים את התעשיות שלהם למדינות בהם כוח העבודה הוא זול, וכך מקומות עבודה שהיו בעבר של מעמד הביניים הועברו למדינות אחרות. במקרה הטוב כאשר התעשיות נשארות במדינה התחרות הגלובלית מחייבת את בעלי ההון לשלם פחות לעובדים ולהעסיק עובדים בתנאים קשים, דבר שמחסל לחלוטין את מעמד הביניים ומדרדר אותו לעוני.

במציאות הכלכלית החדשה שנוצרה בעולם, התפקיד של המדינה היום הוא לעשות הכול כדי להגן על מעמד הביניים. המדינה צריכה למצוא את הדרך שבה אכן מצד אחד נוכל לשמור על צמיחה סבירה ומצד שני פירות הצמיחה האלה יגיעו לרוב האזרחים, ולא יתרכזו בידיהם של מעטים. בידי המדינה ישנם כלים רבים שיכולים לעזור לה להילחם בפערים הכלכליים- שינוי שיטת המיסוי למיסוי יותר פרוגרסיבי, הטלת רגולציות גדולות יותר על חברות ומחירים, הגברת הפיקוח על העסקת עובדים ותנאי הרווחה של העובדים, עידוד העסקת עובדים מקומיים- והגיע הזמן שהיא תתחיל לעשות בהם שימוש. התפיסה הכלכלית הניאו-ליברלית שאין להתערב בכלכלה ושהשוק החופשי יעשה את העבודה הוכחה כלא מציאותית, ועכשיו זה הזמן לנקוט בצעדים ממשלתיים קונקרטיים שמצד אחד יבטיחו את המשך הצמיחה אבל גם יחזקו את מעמד הביניים ויבטיחו לכל האוכלוסייה הנאה מפירות הצמיחה.

ביבי תתעורר מהחלום הניאו-ליברלי ותתמודד עם הכלכלה החדשה.  

• קודם
• הבא