טקס קבורת מפלגת העבודה - תגובה

ראשית אני מציע לקורא לחזור לעמוד הבית של אתר זה בו ימצא בראשו גם את הציטוט הראוי של שר החוץ לשעבר יגאל אלון ז"ל.
“עלינו להיכון למלחמה כאילו היא בלתי נמנעת ולחתור לשלום כאילו הוא בהישג יד.”

ומי שמתבונן היטב בתוכנו ובמהותו, של דבריו, יבין מהר, אבל מהר מאוד, שאלו הם הדברים, בדיוק נמרץ שאמר שר החוץ דהיום, איווט ליברמן כשנכנס למשרד החוץ.
אבל היות וזה ליברמן, והוא מהימין, רחמנא לצלן, אז דבריו לכאורה אינם ראויים. גישה זו, מעבר שהיא איננה עניינית, ומבוססת על שנאה עיוורת, היא צביעות וגם בחזקת "טובל ושרץ בידו".

צביעות ואו גם שנאה אינם "אג'נדה" ראויה בסדר יום חברתי, כלכלי, בטחוני ומוסרי. אסטרטגיה כזו מובילה לאבדון עצמי. כך קורה לשמאל בישראל מזה שנים.

זו גם מהות ההזמנה. אז כשהכותב פונה במכתבו ההזמנה אלי, כמו לחברים אחרים, בשם מנהיגי העבודה שבעבר בהכרח גם מתפרש שהוא פונה בשם ליברמן.

כי כידוע שר החוץ לשעבר, יגאל אלון לצערי הוא לא רק לשעבר, אלא איננו איתנו בין החיים.

כשהכותב כותב בהזמנתו בשם גורדון, בשם רבין, בשם אלון, בשם גולדה (סירבה להסכם השלום עם סאדת), מובן שהוא גם כותב בשם ישראל קיסר (הכלבים בסולתם), בשם הברפלד (שהורשע בפלילים) בשם ישראלוביץ (שהורשע בבית משפט). אבל מדוע לא כלל את פרץ (דוח וינוגראד) לא את בן אליעזר, אברום בורג, ולא את מצנע?

אשר על כן אני מציע לכותב המזמין, קצת צניעות, ולא להתיימר בנוצות לא לו.

אין לי לראות בגישה זו לצערי, לא רק כראיה סלקטיבית צרת אופקים, אלא כצביעות שאין כדוגמתא. מי שמו לדבר בשמם? בעצם מה הוא מייצג? את מי הוא מייצג? האם את האנשים שהפסידו בהצבעה דמוקרטית בועידת מפלגת העבודה?. גם המפסידים בהצבעה, קרי כבל, פינס, תמיר, פרץ וכו' לא טענו כנגד חוקיות ההצבעה בוועידת מפלגת העבודה. אלא שהם נראים כמי שמוכנים לקבל את תוצאותיה שהם תנאיה של הדמוקרטיה. מפלגה במשטר דמוקרטי, כידוע זה אמצעי ולא מטרה.

אני מציע למזמין שחס וחלילה לא לשכוח גם את "חברי המלומד" אמודאי, יחד עם איתן כבל, עם עמיר פרץ, עם אופיר פינס, יולי תמיר לרוץ לכנסת הבאה.

לפי סקרי דעת הקהל מקצועיים, מתברר שהם באופן ברור לא יעברו את אחוז החסימה, גם אם ייקחו לעצמם את השם "מפלגת העבודה החדשה".

כמה מהם יודעים זאת כי ראו את תוצאות הסקרים.

ועוד הצעה למזמין. אני מציע לאסף לחמי, להוסיף ברשימת הציטטות, מרביתן הראויות, המופיעות בראש אתר הבית של אתר זה לכלול גם את הציטוטים הבאים:

שכן בדמוקרטיה הוגנת והגונה, ראוי גם איזון בהבעת דעות וגם קצת נאוטרליות. זה לעולם לא מזיק. ואלו הן הציטטות:

"החברים הטובים שלי במרצ, ירדו מהפסים בגלל הצורך לרצות את הפלסטינים בכל מקרה ובכל מצב"
פרופ' אמנון רובינשטיין, מוסף "הארץ", 16/2/2007 בהסבירו את נטישתו את מרצ.

"אין סיכוי להסדר עם הפלסטינים"
הנשיא שמעון פרס, לשגריר ירדן בישראל, בארוחת ערב בביתו של אהוד ברק. "הארץ" 4/7/08 עמוד 1.

"אי אפשר שרק ישראל תהיה המוותרת"
הנשיא שמעון פרס, בראיון בגלי צה"ל, עם טלי ליפקין שחק, 10/11/08 בהקשר לשיחות עם אבו מאזן, ועם הנייה מעזה

"הנוסחא שטחים תמורת טילים איננה עובדת"
הנשיא שמעון פרס, בנאום מצוין באוניברסיטת אוקספורד, אנגליה 18/11/08

"האיום האירני איננו ממשי והוא ספין תקשורתי של אריק שרון",

עמיר פרץ, יו"ר העבודה, במערכת בחירות לכנסת. גם על בסיס מודעות שכזו לקח לעצמו את תיק הביטחון. כל היתר ודו"ח וינוגראד הם היסטוריה.

מוסף הארץ לשבת 03/04/09 עמוד 17, בראיון עם הגברת זהבה שמיפיבצקי הלא היא זהבה גלאון אמרה את הדברים הבאים:
1. "עמוס עוז קבר את העבודה ומרצ"
2. "השמאל התחיל את הגסיסה שלו ב2000 ומת ב- 2009"
3. "הקונספציה של מרצ משנת 2000 של ללכת עם הזרם, כמו דגים מתים, שנסחפים, הקונספציה הזו קרסה"
4. "ג'ומס ואבשלום וילן היו מאוד מיליטנטים, ביילין אפילו הציע להפציץ את סוריה, אם צריך" אז מה רק ליברמן מציע להפציץ?"
5. "לבני ניהלה שיחות עם אבו עלא, ואולמרט ניהל שיחות עם אבו מאזן, אבל שים לב מה קרה, אתה לא יכול להגיד שאתה מנהל תהליך שלום ובשלוש שנים לצאת לשתי מלחמות. זה קשקוש! הצליחו לסמא את עיני הציבור".

• קודם
• הבא