לא לבכות, לשנות!
- פרטים
- קטגוריה: מאמרים
- נוצר ב שני, 23 מרס 2009 18:18
- מחבר\ת ברק פלד
אכזבה.
שמי ברק פלד, אני סטודנט למשפטים ראיית חשבון ואני בן 26 וחצי, והייתי רוצה לומר את דעתי בנושא המתרגש עלינו.
רבים אומרים כי רצונו של אהוד ברק לחבור לקואליציה בכל דרך היא דרך משוללת יסוד שמטרתה היחידה היא הרצון לקבל "וולבו" לעוד 4 שנים, דרך שעלולה להוביל את מפלגת עבודה לפירוק סופי. דעתי היא מעט שונה אולם המסקנה היא מסקנה דומה.
אהוד ברק אינו רואה את עצמו כעוד פוליטיקאי, הוא רואה את עצמו כאדם שחיי, נשם ונלחם למען מדינת ישראל. הוא רואה את עצמו כחלק בלתי נפרד מהארץ הזו וכאחראי כמעט בלעדי להיותה של מדינת ישראל מדינה חופשית ומעצמה במזרח התיכון.
מחשבה זו היא שגורמת לו להאמין כי עומדת לו הזכות להנהיג את המדינה הזאת ולהיות שותף בכל צומת קריטית של קבלת החלטות במדינה, ואין מזה משנה אם כיו"ר מפלגת העבודה או בתפקיד אחר.
אני מודה, שנים האמנתי באהוד ברק, חשבתי כי הוא אחרון הגנרלים, והאמנתי כי מדינת ישראל זקוקה נואשות למנהיג, לגנרל שינהיג אותה. לאחר הכישלונות של מלחמת לבנון ומבצע אופרת יצוקה נוכחתי להבין כי אין זה משנה מי הוא העומד בראש המערכת, בין אם גנרל או בין אם הדיוט שמדינת ישראל יקרה לליבו.
אם כך הדבר נשאלת השאלה, האם פרט לביטחון קיימת סיבה אמיתית להיותו של אהוד ברק יו"ר מפלגת העבודה? האם הוא באמת מסוגל להיות מנהיג פרט למנהיג צבאי? האם הוא באמת יכול להוות אלטרנטיבה הגיונית לשלטון?
אני מודה, פעם האמנתי שכן. הייתי הולך אחריי אהוד באש ובמים, כמו חייל שמאמין באמונה עיוורת במפקדו כך גם אני הלכתי בצורה עיוורת אחריי אהוד והאמנתי כי האיש יכול להוביל לשינוי אמיתי. אך לצערי מאז בחירות 99 בהם ניצח את ביבי, ברק הוא אינו אותו האיש. האיש השתנה. לצערי, לרעה.
אהוד הבטיח שינוי ואג'נדה חברתית, במספר מקרים לא מועטים הוא אף דיבר על הצורך בשיפור מערכת החינוך, אולם לא קידם ולא הציע אף הצעת חוק התומכת ומשפרת את מערכת החינוך. להזכירכם, הייתה לנו שרת חינוך בזמן כהונתו בממשלה, אולם החינוך לא התרומם ואף נמצא בירידה מתמדת. הוא אמר במספר פעמים כי יש לשפר את כלכלת ישראל, אך האיש לא הציג מעולם אג'נדה כלכלית אמיתית. וכך חוזר הדבר לגבי ענף הבריאות, התחבורה ועוד.
נשאלת השאלה האם אי פעם ראינו את אהוד ברק מציג אג'נדה אמתית ונחרצת פרט לאג'נדה ביטחונית? לצערי התשובה היא לא.
אם כך הם פני הדברים האם באמת ובתמים עלינו ללכת אחרי האיש הזה? התשובה היא לא!
אם לא אחריי יו"ר מפלגת העבודה אז אחריי מי עלינו ללכת?
רבים מכם יאמרו כי אמיר פרץ או אופיר פינס או בוז'י הרצוג. אך לצערי גם אנשים אלו לא יותר טובים מאהוד ברק.
אינני רוצה לנקוט במילים קשות אך אל לנו לתלות את תקוותינו באישים אלו. בניתוח מהיר נוכל להבין בדיוק מול מי אנו עומדים ומהם הם המנהיגים של מפלגת העבודה.
אמיר פרץ, שכבש בסערה את מפלגת העבודה והדיח סופית את שמעון פרס ממפלגת העבודה נחשב בזמנו למנהיג האמיתי הבא של מפלגת העבודה. במבט מהיר ניתן להבין כי האיש שטען לאידיאולוגיה כלכלית אינו מבין דבר וחצי דבר בלכלכה. האם ניתן לתפוס את גודל הנזק שהיה נגרם לו הייתה מתקבלת תוכניתו ה"גאונית" של פרץ לדרוש 1000 דולר שכר מינימום לעובד. מה היו אומרים היום האנשים שתמכו בתוכנית הזאת? מי היו אומרים האנשים המסכנים שמשכורתם הייתה מתקצצת בכמעט 25%. אך אם בכלכלה אמיר פרץ אינו חזק, מה נאמר על ביטחון? האיש שבחר ללכת לקרב חסר סיכוי בסלוקי וטען כי הוא יוביל את הקרב במקום להקשיב לאנשי מקצוע וותיקים ומבינים ממנו. אנשים דיברו על אהוד ברק שאינו מקשיב לעוזריו אך פרץ בגלל חוסר הבנתו וחוסר רצונו להקשיב הצליח במו ידיו להוביל את מדינת ישראל לתוך קרב שפגע בה מוראלית ותדמיתית. האם זהו האיש שאנו רוצים בראש מפלגת העבודה? מהי הצעתו הבאה? אני כמעט חושש לדעת. לאלו מכם שתומכים באופיר פינס, שאלתי אליכם היא כדלקמן. האם אופיר פינס באמת ובתמים הוא הדמות של מנהיג שיכול להוביל מהלכים פוליטים ולהוות אלטרנטיבה? מעולם לא שמעתי את אופיר פינס מתווה דרך עתידית. מאז ומעולם שמעתי אותו מביע ביקורת כזו או אחרת על פועלם של אחרים, אך מעולם לא ראיתיו מוביל מהלך. מה שמוביל אותי לבוז'י ה"יקר". כאשר מדברים על הצמדות למרצדס של שרים הוא האיש שעליו אני חושב. האיש מזגזג יותר מאהוד ברק, אך בניגוד לאהוד ברק לבוז'י גם לא עומדת ההגנה כי עשה משהו בשביל המדינה.
חברים עלינו להבין כי לא זו היא הדרך. לו כך נחזור לשלטון לא כך צריכה מפלגת העבודה להתנהל.
עלינו להעמיד מנהיג, צעיר, נחוש ודעתן. עלינו להבין כי אנו צריכים אדם בעל חזון כלכלי כשם שהוא בעל חזון ביטחוני עלינו להבין כי רק הפיכת המנהיג של המפלגה לנגיש לעם, הן לשכבות המיעוטים והן לצעירים כאחד שתוביל לשינוי אמיתי בפני המפה הפוליטית בישראל.
אילו צעדים אני מציע לנקוט בשלב זה, ובכן:
1) על מפלגת העבודה ללכת לאופוזיציה. לא כי זה ישרת יותר טוב את מפלגת העבודה.לא! כי זהו רצון הבוחר. הבוחר לא רוצה לראות את מפלגת העבודה בשלטון לאורך 15 השנים האחרונות.
2) עלינו להקים קול צעקה מתוך האופוזיציה ולהוות אופזיציה לוחמת לליכוד. נכון, קדימה ברשות ציפי ליבני תהיה המפלגה הגדולה באופוזיציה. אז מה? עלינו ללחוץ לפעילות פרלמנטרית שתוביל למהלכים אמיתיים שבהם מפלגת העבודה תוכל להתגאות. לקיים ישיבות שידאגו לחינוך וידאגו לבריאות.
3) מפלגת העבודה היא מפלגת הפועלים ולא מפלגת הביטחון. די לדרישה כי מפלגת העבודה תחזיק בתיק הביטחון ודי לאג'ינדה הביטחונית. אנו נתמוך בפעילות צבאית שתגן על ילדינו ואחינו בדרום ונשמור ונחזק את ידיהם, וכן אנו נתמוך בגדיעת ידיהם של אלו המנסים לפגוע ביושבים בישראל. אך אל לנו לשאת את הלפיד ולומר כי שר הביטחון ממפלגת העבודה הוא שהוביל את המלכים. הם נכשלו בעבר והם יכשלו בעתיד.
4) אך אם בביטחון עסקינן אזי עלינו להבין כי רומא לא נבנתה ביום אחד, וכך גם לא ייתכן מצב של שלום כלל עולמי בשנה אחת. עלינו להבין כי המושג חוסר/אין פרטנטר הוא אמיתי אך יחד עם זאת אינו פותר אותנו מהניסיון להבטיח את שגרת החיים הנורמאלית של תושבינו ואת יכולתם לגור בביתם בשקט. אנו לא בהכרח מעוניינים בשלום עם אלו שרוצים לפגוע בנו, אנו מעוניינים בשלום על מנת שנוכל לראות את ילדינו גדלים בשקט. זהו לא שלום שנובע מהרצון לראות את הצד השני חוגג ניצחון על "אויב ציוני" זהו שלום שנועד לתת לילדים בשדרות אפשרות לשחק ברחובות ולצאת לבלות מבלי חשש שיפגעו מפגיעת טיל כזה או אחר.אל לנו להתבלבל, כאשר תקום האפשרות תקום חובתנו להגיע לשלום אך עד לאותו מועד עלינו להיות לוחמניים ואמיתיים ותומכים בבני עמינו מבלי לגרום להם לתחושת הפקר.
5) עלינו לדרוש שינוי שיטת ממשל ולהבטיח יציבות שלטונית. אמת הדבר שאנו לא נמצאים בשלטון, אך כאשר נהיה שם לא נוכל לעשות כל פעולה מדינית אמיתית כאשר ידינו כבולות. על מפלגת העבודה לדרוש כי אחוז החסימה יעלה לכדי 8 עד 9 מנדטים וזאת על מנת להבטיח יציבות קואליציונית. רק כך נוכל להשיג את הרוב הדרוש להחלטות מדיניות, קשות עד כמה שיהיו.
6) לסיום, עלינו לבחור מנהיג אמיתי ונחוש. השינוי הפרסונאלי במפלגת העבודה זועק לשמיים. אל לנו לגמור כמו מרץ או גרוע מכך כמו שינוי ולהעלם מהמפה. זוהי נק' הזמן הנכונה ביותר להגיד לגוורדיה הבוגרת תודה רבה ולהעלות דור חדש וצעיר של מנהיגים. תנו לנו להחזיר את מפלגת העבודה לשלטון, תנו לנו, לפועלים החדשים להנהיג את המדינה.
אני ברק פלד סטודנט למשפטים וראיית חשבון, מצביע ומתפקד של מפלגת העבודה, מקווה ומייחל לעתיד טוב יותר
