פרוטוקל הוועדה המדינית ביטחונית 3.10.11

Thank you for rating this article.

מוצג סיכום של מפגש הוועד המדינית-בטחונית של מפלגת העבודה, שהתקיים בתאריך 3.10.2011.

נוכחים

יו"ר הועדה – ח"כ פואד בן אליעזר

מרכז הועדה: ד"ר אסא חיים

משתתפים: מנחם פרימן, ישראל הירשהורן, איציק שחף, ד"ר אלון גלעדי, דגני יצחק, זמנה אחירון, תומר ישראלי, יאיר ,   מיקי   עמנואל שחף , דני קדרון, ליאור גפן, יוני אריאל, ערן חרמוני, אורנה דקל.

פואד

• הבחירות ליו"ר המפלגה הסתיימו
• סחף של צעירים הצטרפו למפלגה
• זו המפלגה הראשונה לקראת הבחירות הבאות שקבעה את היו"ר שלה
• יש סיכויים להגיע לבחירות וגם לנצח אם 6-7 מנדטים יחזרו הביתה .

חלק מהליכוד ילך עם מופז – בקדימה אם יהיה היו"ר

אם לפיד ילך – הוא יגזור מקדימה

אריה דרעי מתכוון להתמודד

איווט ליברמן – בעל עוגנים חזקים

 

סקירה על המצב הביטחוני:

המצב הביטחוני מחריף, אין כל טיוטה להמשך עבודה מול הפלסטינאים, ובמצב של עמימות ישנה תקיעות, קיפאון מדיני.

בסיני- שב"ב עובר לסיני מהרצועה ומעבה גורמים עוינים.

מצרים – צפויים לראותם כמדינת עימות

סוריה- טבח יום יומי של אנשים , ממשלת צללים מתארגנת בתורכיה ויש צפי לנפילת אסד.

נפילתו תגרום לירידת העלווים מהשלטון ועליית הסונים שמהם צמחה תנועת אלקאידה. זה לרעתנו.

ירדן- תגובת השרשרת מגיעה גם לפתחם

תורכיה – צריך לתת לזמן לעבור .

לבנון – השיעים עולים ותפסו את השלטון

יהודה ושומרון – תקיעות מביאה לעימותים, ישנן התראות חמות.

במפלגה -  היו"רית שלי תמסד את המפלגה כארגון שצריך לתת תשובות על הבעיות המדיניות והחברתיות כאחד. כל פעילות שלנו חייבת להיות בתיאום עם שלי.

חיים אסא

צריך לייצר תפיסה שתציג התנגשות בימין הנמצא במצב של היתקעות התבודדות , הסתגרות כמו במצדה לעומת תפיסה אקטיבית שאמורים לייצר כמה דברים:

• לרדת ממפת האימים של מצרים
• לצמצם את הסגר על עזה
• השמאל נתפס גם היום כעוכר המדינה, לכן, טוב לנו שהבחירות יתקיימו בעוד שנתיים זה מספיק זמן לבנות אסטרטגיה של התנגשות בימין באופן מושכל.
• סוריה מתפרקת – סיכון ישיר לנו, כנ"ל לבנון.
• · יש מתח בין תקציב הביטחון ותקציב חברתי- לא נורא אם נפתח את התקציב ונחרוג בחצי אחוז ( מיליארד דולר )  באופן מבוקר ובלבד לא לפגוע בתקציב הביטחון. אם יבקשו לקצץ בתקציב הביטחון לא יורידו בשכבת השומן אלא בהורדת פרויקטים קריטיים לביטחוננו.
• · יש צורך בהורדת רמת החיים הכללית בישראל והחיזוק הסולידריות .

ישראל הירשהורן

האירועים בשטח אינם "מחכים" למפלגת העבודה. רצוי מאד שיו"ר המפלגה תצא לציבור הרחב עם עמדות מדיניות, בעיקר בנושא המאמצים הפלסטיניים להכרה כמדינה. את ניסוח העמדה ניתן לסכם במפגש שלה עם הועדה או במפגש שלה עם יו"ר הועדה המדינית ביטחונית.

אלון גלעדי

שמח בדבר רוחות האקטיביזם המדיני-בטחוני החדש-ישן הנושבות אצל חלק מחברי הוועדה, לרבות על פי מורשת יגאל אלון ז"ל ואחדות העבודה.

המאורעות האחרונים ממחישים את שנראה כבר זמן רב היינו - שני הצדדים – ממשלת נתניהו מזה וממשלת אבו-מאזן מזה, העושות כמעט הכול כדי שלא לעשות לקידום תהליך השלום.

נתניהו מסכים להצעת הקוורטט אך אינו מסכים להקפאה שקטה ולהפך. כפי שציין פואד המהלך האחרון של אישור הבנייה הגילה בעת הרגישה הזו (ללא קשר לכך שגילה הינה שכונה המצויה בקונצנזוס) מלמד על שגיאה חוזרת בנדון.

מנגד אבו מאזן אינו מסכים למשא ומתן ישיר ללא תנאים מוקדמים ודורש גבולות 67 והקפאה. יוזמתו להכרה חד צדדית במדינה פלשתינאית בגבולות 67 הינה יוזמה שגויה, המנוגדת לאינטרס הישראלי ויש לסכלה.

יחד עם זאת מה שבטוח הוא כי חוסר היוזמה הישראלית לשבירת הקיפאון עלול להיות בכל מקרה בעוכרינו. כישלונו של אבו-מאזן במהלכו השגוי והמסוכן, עלול להיות הצלחת פירוס מבחינת ישראל מפני שהוא עלול להוות את הצלחת של החמאס מבחינה פנים פלשתינאית, ומפני שההתרחקות מתהליך השלום טומנת בחובה סכנות לא פשוטות.

לא ברור מה יתרחש באזור בשבועות הקרובים עד להתכנסות מועצת בטחון בבקשה להכיר במדינה פלשתינאית. חוסר בהירות זה כולל, בין היתר, את הסוגיה האיראנית והסורית. לתוך טווח זמנים זה ניתן להיכנס עם יוזמה חדשה מבית מדרשה של תנועת העבודה.

עיקרון שתי המדינות לשני העמים, כמו גם זכותה של ישראל להתקיים בביטחון הינם עקרונות מקובלים על מירב הקהילייה הבינלאומית בעלת המשקל. מנגד ההתעקשות על הכתבת סיום התהליך באורח חד צדדי או אחר, או קביעת עובדות בשטח אינן מקובלות על הקהילייה הבינלאומית.ישראל צריכה לפעול על פי האינטרסים שלה. אלה כוללים חיפוש אחר יוזמה ישראלית חדשה, כמו גם חיפוש אחר אינטרסים המקובלים על מירב הקהילייה הבינלאומית, גם אם קיימת בעיה מובנית כרגע מול ההנהגה הפלשתינאית הנחשבת כמתונה.

לכן יש להציע יוזמה מקורית ונועזת מבית מדרשה של תנועת העבודה, שיש עמה פוטנציאל להביא לתקווה חדשה ואשר מטרתה לפרוץ את הקיפאון ולהוביל לתהליך שעיקרו שלום ובטחון גם יחד.

יוזמה זו צריך שתופנה על ידי תנועת העבודה בראש ובראשונה באורח ישיר לדעת הקהל בישראל ובאמצעות פנייה זו גם לדעת הקהל הפלשתינאית.( יש להימנע ממגעי סרק עם ממשל אבו-מאזן אותם יש להשאיר לממשלה. מגעים כאלה אינם נכונים לטובת העניין הכולל, וגם לא לטובתה של מפלגת העבודה אשר צריכה לשכנע את הציבור הישראלי בעמדותיה ולא אף גורם אחר).

יוזמה אלטרנטיבית כזו הוקדשה לזכרו של יגאל אלון ז"ל, והוצגה על ידי בפני הוועדה ביום 25-8-11, ועיקרה הינו כי  - אין בטחון ללא שלום ואין שלום ללא בטחון.

אני שב וחוזר על עיקרי היוזמה האלטרנטיבית לשלום ולביטחון בתוספת אחת -

• הפיכת פרשת שליט מעניין נקודתי לתקווה חדשה וסטרטר לתהליך,

על ידי הצעה לשחרור מרבית האסירים הביטחוניים במסגרת פיוס היסטורי והסכם סופי, בתנאים

ביטחוניים שיקבעו, ושחרור לאלתר של גלעד שליט במסגרת הסדר ביניים בנדון.

• התנגדות נחושה להעברת ולו אזרח/ית אחד/ת מהאזרחים הערביים-ישראליים לישות אחרת כלשהי.
• פינוי לאלתר של המאחזים הבלתי-חוקיים.
• פירוז המדינה הפלשתינאית.
• ריבונות בגושי ההתיישבות (אפשרות רדיקלית יותר לריבונות משותפת עם המדינה הפלשתינית, תוך שליטה ביטחונית ישראלית).
• הותרת ישובים באזורים צפופי אוכלוסין במדינה הפלשתינאית+פינוי-פיצוי וולונטרי.
• ריבונות משותפת בבקעת הירדן, עם המדינה הפלסטינית,

תוך שליטה ביטחונית שלנו אשר תיבחן שוב לאחר תקופה ארוכה.

• בירושלים – ריבונות משותפת באגן הקדוש לדתות (לרבות כל העיר העתיקה, ועיר דוד) וריבונות על השכונות היהודיות במזרח העיר.
• באשר לעניין זכות השיבה ופתרון שתי מדינות לשני עמים - הותרתי את העניין להתייחסות מפורטת בהמשך.

יצחק דגני: מצורף דף עמדה בנוסף

ספטמבר שכולנו פחדנו ממנו הגיע ודבר לא קרה. נשאלת השאלה האם העמדה של פואד רלוונטית, האם היא סוחפת את הציבור??

לדעתי צריך לשנות את העמדה שלנו:

• להבהיר לערבים שזו מדינה יהודית- דרישה חשובה ועקרונית
• גבולות ירדן צריכים להיות הגבול המזרחי – הירדן, הצפוני- הגולן,
• אף פליט לא חוזר למדינת ישראל
• בעד 2 מדינות , צה"ל ישב על הגבול

ערן חרמוני

המצב הביטחוני צריך להוות זרז כדי לקדם את התהליך עם הפלסטינאים.

יוני אריאל

השינויים העוברים על העולם הערבי הם קודם כל תוצאה של כשלון תפיסת מדינת הלאום החילונית, מושג זר לתרבות הפוליטית המוסלמית, שיובא מאירופה. למעט מצרים, אף מדינה ערבית מודרנית אינה משקפת מציאות היסטורית מושרשת, אלא מפה קולוניאליסטית בדיוק כמו אפריקה.

החברות הללו עוברות מנרטיב במרכזו מדינת הלאום לנרטיב יותר מאוזן בין מקומה של המדינה למקומה של האסלאם בחברה.

אל לישראל להתערב, כי ממילא אין לנו מה לעשות, וכל ניסיון שלנו להתערב יחזור כבומרנג

טורקיה מעודדת נרטיב זה, כי ככל שהחברות הערביות ירצו אג'נדה לאומית מאוזנת יותר בין לאומיות ואסלאם, יותר קל לטורקיה להגשים את מטרתה להפוך שוב למעצמה הסונית הדומיננטית. טורקיה תעודד פלגים מתונים של אחים מוסלמים (ראו מצרים- שאמר להם שאפשר לקיים מדינה העונה למאווייהם שח מוסלמים ובמקביל להשתית אותה על חוקה חילונית).

בתוך המערבולת הזאת, תקועים ישראל והפלסטינים.  למרבה ההפתעה, הממשל הפלסטיני הינו בין הממשלים היותר מתפקדים בעולם הערבי. למרות זאת, לאור משקלם הנוצה של הפלסטינים בעולם הערבי, במצב הנוכחי, ללא גיבוי של לפחות אחת העוגנים של העולם הערבי, הפלסטינים אינם יכולים לחתום על הסדר קבע הכולל סיום הסכסוך גם אם הם רוצים. אני אישית (ואני לא היחיד) מאוד מסופק אם הם רוצים, למה להם כאשר יש להם אותנו בדיוק איפה שכל גורם היה רוצה אצל היריב/אויב שלו – מצב בו היוזמה עברה לידיהם, כאשר אנחנו מגיבים ומתגוננים.

ישראל נמצאת היום במצב בו המערכת הפוליטית מציעה לאזרחים שני חלופות; המשך הסטאטוס קוו או "הסכם שלום עכשיו" , שעד עתה הייתה גם עמדתה של מפלגת העבודה (יחד עם מרץ וקדימה). העם העדיף את מה שנתפס בעיניו כרע במיעוטו.

אנחנו כעת מציעים חלופה שלישית – היפרדות עכשיו, באמצעות הסדר סופי (סבירות נמוכה ביותר), הסדר ביניים (סבירות בינונית+), או היפרדות מתגלגלת שתחילתה באמצעות צעדים חד צדדיים בגיבוי הקוורטט והקהילה הבינלאומית, שיצור מומנטום שתוביל להסדר ביניים

לגבי סוריה, ייתכן ונפילת המשטר ועליית הרב הסוני לשלטון ייטיב עם ישראל. שלטון הרוב בדרך כלל תורם ליציבות יותר משלטון בידי מיעוט, עקל וחומר מיעוט כה שנוא ומבוזה כמו המיעוט העלאווי. הסבירות שסוריה סונית תתנתק מאיראן השיעית (על פי השיעה העלאווים מוסלמים, על פי הסונים הם כופרים) לא נמוכה. סוריה סונית גם עשויה לסייע לסונים בלבנון למנוע מחיזבאללה השיעית להשתלט על לבנון. אם פתאום סוריה הופכת לאויב העיקרי של חיזבאללה, זה טוב לישראל, לפחות במובן הזה שזה רע לאיראן. אני אפילו קצת מרחיק לכת, ורואה מצב בו סוריה סונית תשאף להגשים את החלום הסורי להחזיר לעצמה את לבנון שלדעתה נגזלה ממנה ע"י קנוניה צרפתית-מארונית. בכל מקרה לא יזיק אם מפלגת העבודה תפעל בערוצים דיסקרטיים לפתח קשרים לא גלויים עם האופוזיציה הסורית. הדבר בהחלט אפשרי

עמנואל

הדעות של דגני לא מתאימות לדעות הקבוצה. לא עשינו דבר כדי לשכנע את הציבור מדוע עמדותינו נכונות וטובות לישראל. הזמן הנכון היום ומתאים לנצל ולצאת עם אמירה ע"י אוהל מדיני, כנסים כדי לסגור את הפער עם הציבור.

יאיר

המסמך שפואד הוציא ואושר ע"י מליאת הלשכה הוא האני מאמין של המפלגה בנושא הסכסוך הישראלי פלסטיני. מסמך זה צריך להיות הבסיס לדיונים גם בכנסים שיערכו.

ליאור גפן

אני מציע להכניס לתוך הוועדה 3 צוותים שיכינו, יחשבו, יעצבו לוועדה נפח משמעותי יותר על פי הדברים של חיים ופואד --

א. צוות התנגשות: שמטרתו תהיה לחשוב, להבין, להציע,  כיצד מחדדים את ההבדלים בתפיסה ביננו ובין הימין.

ב. צוות תקציב בטחוני-חברתי: שמטרתו תהיה לחשוב, להבין, להציע, כיצד יוצרים איזון בין תקציב חברתי ראוי וצודק לצורכי הביטחון הגדלים של מדינת ישראל. (מצמצמים פערים חברתיים ללא הרפתקאות ביטחוניות)

ג. צוות חזון ומעשה: שמטרתו תהיה לחשוב, להבין, להציע התנהלות מדינית- ביטחונית חדשה ורלוונטית למפלגת העבודה.

איציק שחף: בהמשך לדברי ליאור גפן

ראשית, זה לא תפקידנו - במקביל לוועדה שלנו הוקמה ועדה כלכלית/חברתית בראשות פרופ' אבישי ברוורמן, וזה הנושא שלהם ובטיפולם.

שנית - לידיעתך: במפלגה פעל, במשך מספר שנים ועד כניסת ברק לתפקידו כיו"ר שאינו זקוק לעצה וכל צוות או הצעה רק מפריעים לו" - צוות מקצועי שנקרא "צוות התקציב החלופי", אשר הוקם ע"י אריה הס מירושלים. צוות זה פעל באישור הלשכה והביא, במשך מספר שנים, תקציב חלופי שנדון בלשכה וקיבל את אישורה. לצערי, לא הסיעה כקבוצה, לא איש מחבריה וכמובן לא היו"ר (פרס ואחריו עמיר) לא התייחסו להחלטות אלו (הם הרי יודעים יותר טוב), לא העלו את הנושא בכנסת וכך עד שהתייאשנו ופעילות הצוות נפסקה.

זמנה אחירון

המצע של המפלגה ברור. במפגשים מסוג זה צריכים להישמע גם קולות ודעות אחרות.

המפלגה חייבת לצאת עם האמירות שלה החוצה, לדיון רחב יותר.

חיים: המפלגה מפחדת כבר שנים לצאת במסרים , בתהליך דיבייט, להשתמש באינטרנט כבסיס לדיון וירטואלי, עימות של דעות.

תומר ישראלי

1. מפלגת העבודה צריכה לצאת נגד התיישבות בשטחים ובנייה המתרחבת עוד היום.
2. הפסקת הטבות , מס הכנסה לתושבי השטחים המעודד התיישבות שם.
3. לשאוף להסכם מדיני עם מדינה פלסטינית
4. לראות בפלסטין גדה ועזה כאחד.

אורנה דקל

רואה בוועדה מפגש חשוב משתי סיבות:

1. עדכונים רחבים למצבנו המדיני / בטחוני
2. רואה בדיונים ובדעות השונות בסיס לחשיבה מחוץ לקופסה, ביטוי דעות שונות, ויכוח, הפרייה
3. יש לגבש תוכנית עבודה שתכלול :

• מטרות, יעדים, נושאים לדיון בכנסים
• מפגש עם היו"ר לקבלת ברכת הדרך
• מפגש עם מנהלי מחוזות וסניפים, חוגים וסקטורים שונים- ותיקים סטודנטים  לשם קיום הכנסים
• בניית גנט שנתי והצגתו לאישור תקציבי ליו"ר

חיים אסא - סיכום

צריך לצאת מהקיפאון השמאלי ולחולל ויכוח.

במטוטלת בין תקציב חברתי למדיני יש לבחון כיצד ניתן לקדם סלוגן שהידוק החגורה רק יעזור בצמצום הפערים מבלי לפגוע בתקציב הביטחוני.

פואד סיכום

1. הפורום חשוב שימשיך להיפגש
2. הועדה צריכה להציע מצע שהמפלגה תדון בה ותחליט
3. הצעה: נביא למפגש הועדה הבאה הצעה לישיבת לשכת מפלגת העבודה
4. הויכוח האמיתי שלנו הוא מול הליכוד.  צריך לגבש תפיסת עולם שהציבור ברחוב יבין את זה.

הצעירים שהצטרפו למפלגה צריכים לקבל מידע גם בתחום המדיני בטחוני ולא רק צמצום פערים וצדק חברתי.

• קודם
• הבא