וליברמן אינו אנס ילדים: פנייה לשלי יחימוביץ

קראתי היטב, שלי, את הראיון שלך עם גידי ויץ בהארץ, מילה למילה, ולא דילגתי על תורתך המדינית.  עמדותייך זהות להפליא לאלו של מתחרייך להנהגת המפלגה, ומי שטוען שהצטרפת פתאום למועצת יש"ע לוקה בקריאה סלקטיבית.  ובכל זאת, טעית בגדול, ואת ממשיכה להחמיר את הנזק בתגובותייך למבקרים שלך.  רבים (ולא רק "מסדר זעיר") נרתעו מהצהרתך כי ההתנחלויות אינן "חטא ופשע."  את, מצידך, הופתעת מעוצמת התגובה, אך בניסיונך לחדד את עמדתך התחפרת עוד יותר עמוק בחפירה הלא נכונה.  חזרת וכפרת במשוואה שעל פיה "אם לא יהיו התנחלויות," ואם יהיה "קיצוץ בתקציב הביטחון," נמצא כסף לחינוך. הסברת שאת בסך הכול מתנגדת ל"טקס השנאה נגד המתנחלים."

בואו נדייק. אין מדובר בוויכוח אמפירי על יכולתה של קופת המדינה לשאת בסדר הקצאות זה אחר.  הביעה הבסיסית היא התעקשותך לכרוך יחד את המילים התנחלויות וביטחון. לא כפרת, לדוגמא, במשוואה שפחות כסף ל"בניית כבישים וביטחון," או "תמיכה בישיבות וביטחון"  תקדם את מדינת הרווחה. את חיברת יחד דווקא שני מושגים שאין בהם קשר מלבד בתעמולת הימין.   גידי וייץ המשיך וחידד בשאלתו על "המשוואה פחות כסף להתנחלויות וביטחון, ויותר מדינת רווחה," ואת אישרת שעל זה מדובר, פעם שלישית, בתשובתך.  וכאילו לא די בכך, חזרת על זה שוב בתגובתך למבקרייך השבוע בהארץ.  את לא רואה שלי?  אין צמד כזה "התנחלויות וביטחון."  את המצאת אותו. הרוב השפוי במפלגת העבודה לא מתנגד להתיישבות בגדה משום שהוא רוצה פחות הגנה נגד טילים, שואף לצמצום האימונים בצה"ל או מייחל להקטנת הכוח הימי. לא אמרת את זה?  ההיגיון  שלך מוביל ישירות למסקנה זו.

ניצול הקונזנסוס סביב ביטחון לצורך הקמת התנחלויות הוא חטא קדמון של גוש אמונים.  ההתיישבות בדרום רצועת עזה, לדוגמא, התחילה עם גירוש אלפי בדואים שהתגוררו באיזור רפיח.  המדינה הצדיקה זאת בטענה שצרכי ביטחון מחייבים פינוי האיזור מנוכחות אזרחית.  אך עד מהרה קמו שם התנחלויות הומות אזרחים כמו מורג.  צריך לדבר גלויות.  הקשר בין ביטחון לבין הקמת בתי כנסת וגני ילדים על שטח פלסטיני הוא רעיון הזוי. כפי שאנשי שלום אחדים שרויים בתקוות שווא כאילו פירוק התנחלויות יביא לפיוס מיידי עם הפלסטינים, כך זורעים אנשי הימין חול בעיניים בטענה שהקמת התנחלויות ימנע שיגור תילים.  פשוט אין, ולעולם לא היה, קשר – לכאן או לכאן.  זיהוי מוטעה זה רק מעניק לגיטימציה לא ראויה למפעל לא לגיטימי.

לבסוף, אנא שלי, חדלי מהשימוש בדחליל הרעוע הזה של "טקס השנאה" נגד מתנחלים.  יש, אמנם, שונאי מתנחלים בשמאל, כפי שיש שונאי דיירי "צפון תל אביב" בקרב הימין. אני מסכים איתך שפרסוניפיקציה של וויכוח פוליטי אינו ראוי לשיח ציבורי מתורבת. הרי ברור כי רוב הישראלים המתגוררים מעבר לקו הירוק אינם נמנים על נערי הגבעות.  רגע, אמרתי שאנו מסכימים?  מי זו שכתבה " אני בעד פרסוניפיקציה של הדיון."?  טוב, אז התייחסת לנושאים כלכליים, וכאן אולי מדובר בתופעה חמורה פחות של בניית מדינת אפרטייד בשטחים.  ובכל זאת, כנראה שאנחנו לא מסכימים בנושא הפרסוניפקציה.  אז נחזור לעניין העיקרי.  התנגדות למפעל ההתנחלות אינה דמוניזציה, והניסוחים שלך מציירים אותה בצבעים מסולפים.  לא צריך לכנות בנייה באריאל או קדומים "חטא ופשע" כדי לדעת שהיא מזיקה למדינת ישראל כפי שלא צריך להאשים את אביגדור ליברמן באונס ילדים כדי לדעת שהוא מסוכן לדמוקרטיה.  דחליל אינו תחליף להתייחסות רצינית. 

במשך שנות דור עושה החברה הישראלית, ובכללה תנועה העבודה, הכול כדי להשלות את עצמה שאין באמת בעיה.  תחילה קראנו להתנחלויות "מחנות עבודה" ולאחר מכן היאחזויות נחל.  הרגענו את עצמנו שמדובר רק ב"גושים" או חלק מ"עוטף ירושלים."  הסתרנו את הסיפוח של שטחים נוספים במסווה של "שכונות" חדשות בהתנחלויות קיימות, והתעלמנו בכלל מקיומם של עשרות ישובים אחרים שהגודרו "מאחזים."  עשינו הכול כדי לברוח מהתמודדות עם אתגר עצירת ההתנחלויות, ובינתיים המדינה כולה המשיכה להישאב אל עבר מחוזות נשכחים:  דרום אפריקה של בוטה, רודסיה של איאן סמיט, סרביה של מילוסביץ.  ההכרעה שיש לעשות היא ברורה ודחופה מתמיד.  דברייך רק מטשטשים אותה. 

בבקשה, שלי, תטעני כל מה שתרצי לגבי חלופות תקציביות, אבל אל תתני את קולך ללגיטימציה של מה שצריך לעבור מן העולם.

• קודם
• הבא