האם מפלגת העבודה תשוב לדרכו של רבין?

לא סתם יצחק רבין הוא סמל של מפלגת העבודה, מפלגה אשר חורטת על דגלה את הגישה החברתית בתחום הכלכלה, התומכת ברווחה ובהשקעה בחינוך, ומפלגה אשר מאז היבחרו של רבין ב-1992 נושאת את דגל השלום במדינת ישראל.

בעוד בימינו אנו עדים לקיצוצים במערכת החינוך ובמערכת ההשכלה הגבוהה, ממשלתו של רבין הגדילה את התקציבים בתחום זה והעלתה את שכר המורים. בעוד בימינו אנו עדים לפערים חברתיים גדולים ועמוקים, בתקופתו של רבין הייתה צמיחה כלכלית והפערים לא גדלו. ובעוד בימינו אנו עדים לסכסוך אינסופי בינינו לבין הפלסטינים, בתקופתו של רבין היה לנו ניצוץ של תקווה, ומי יודע, אולי תקווה זו גם הובילה להצלחות שהוזכרו לעיל.

עד כמה מוזר בעיני היה לגלות שדווקא רבין שהיה רמטכ"ל במלחמת ששת הימים, ואם תרצו, היה אחראי מספר אחד לכיבוש שטחי הגדה המערבית, עזה והגולן, היה זה שהתנגד בשנות ה-70 להתיישבות בשטחים הללו. מוזר בעיני גם לראות כיצד רבין שבשנות האינתיפאדה הראשונה אמר שצריך לשבור רגליים וידיים, היה דווקא זה שבסופו של דבר הושיט לפלסטינים יד לשלום. אך עובדה, כנראה שלעיתים, דווקא האנשים שראו הכי הרבה דם, והשתתפו בכל כך הרבה מלחמות, מוכנים לוותר ולחפש את השקט והיציבות בשביל דור העתיד, וכזה היה רבין.

ניתן לחלוק על תוכניות השלום אותם הוביל, ולהטיל ספק בסיכוייו של הסכם אוסלו להצליח, אבל דבר אחד לא ניתן לקחת מרבין, וזו פרצת הדרך המחשבתית. רבין והאנשים שסבבו אותו ידעו אז שהמדינה הזאת קטנה מדי בשביל שני העמים, ובשביל שכל אחד מהם יוכל להביע את ביטויו הלאומי, עלינו לחלק אותה, בדיוק כפי שהיינו מוכנים לעשות כאשר המדינה רק קמה.

מאז פריצת הדרך הזאת, אף ראש ממשלה בישראל, ימני או שמאלני, לא יכול להתחמק מלחתור לפתרון שתי מדינות לשני העמים, וגם אף פוליטיקאי מוצלח באמת אשר רוצה לזכות בתמיכה רחבה לא יכול להפנות עורף כלפי המחויבות לשלום.

דבר זה נכון עד היום. רבין אמנם נרצח אך דרכו נשארה חרוטה בלבבות רוב הציבור, אשר מעוניין בשלום בצורה כזאת או אחרת, ומוכן לוותר ברמה כזאת או אחרת על חלום ארץ ישראל השלמה. אני רוצה להאמין שמורשתו של רבין נותרה בחיים בגרסתה האמיתית ביותר בקרב אנשי השמאל, ובמיוחד בקרב אנשי מפלגת העבודה. מפלגה זו, אם הייתה הולכת לפי מורשתו של רבין, הייתה מציבה עצמה היום כמפלגת שמאל מובהקת, המתנגדת להמשך הנוכחות הישראלית בשטחים, והמוכנה לדון ולהגיע לפתרון בנושאים כואבים. זו מפלגה אשר כמו רבין הייתה חותרת לצמיחה כלכלית של ישראל במקביל להשגת יציבות מדינית, אך בו בזמן לא הייתה שוכחת את השכבות החלשות ואת החינוך והייתה נלחמת למען מדיניות סוציאליסטית יותר.

מנהיגי המפלגה אכן מנסים להציג עצמם ללא הרף כממשיכי דרכו של רבין. תמונתו תלויה בכל ישיבות הסיעה, ובועידות המפלגה, והמנהיגים דואגים בקפדנות לשזור ציטוטים מדבריו בתוך נאומיהם, ופותחים במשפטים "ראש הממשלה המנוח, יצחק רבין ז"ל, היה אומר...", או "כפי שיצחק היה עושה...".

אך לצערי הרב, נדמה שמנהיגי המפלגה כל כך להוטים ללכת בדרכו של יצחק רבין עד אשר הם סובלים מבלבול וצועדים בשבילים שאינם מכירים. כך למשל עמיר פרץ כל כך רצה ללכת בדרכו של רבין עד אשר לקח לעצמו את תיק הביטחון וניסה להיהפך לביטחוניסט במקום לעמוד בהבטחותיו להיות מנהיג חברתי. גם מנהיגינו אהוד ברק, כמו רבין ניסה ללכת עד הסוף עם תהליך השלום, אך לאחר שנכווה בקמפ דיוויד, ונכשל בבחירות מול שרון, נראה שמטרת השגת השלום לא עומדת בראש מעייניו. ועדיין כמו רבין, גם ברק מנסה לחזור לקדנציה נוספת כראש ממשלה, רק שהוא בניגוד לרבין ב-92', יוביל את המפלגה ב-2009 להישג קצת פחות מרשים של עד 15 מנדטים. זו תהיה תוצאה של התפשרות בלתי סופית על עקרונות וערכים שנועדה לספק את יצרי השלטון של חברי המפלגה, זאת בעוד הנצחונות הגדולים של המפלגה ב-92 וב-99 באו לאחר ישיבה בריאה באופוזיציה שהפכה אותה לאלטרנטיבה אמיתית לשלטון. ואילו בשנים האחרונות מפלגת העבודה ניגשת כל פעם לבחירות כאשר אין לה ברירה אלא להתנער מאחריותה כחברה בממשלה ולהציג עצמה בשקר כחלופה ראויה.

חבל שמנהיגי מפלגת העבודה מתהדרים בתארים של ממשיכי מורשת רבין, בעוד בפועל הם מביישים אותה לא מעט פעמים. אולם יחד עם זאת, בועידה האחרונה של המפלגה, קיבלתי רושם שמפלגת העבודה אולי מתחילה ללכת בכיוון הנכון, וכן זה למרות השריון של בנימין בן אליעזר למקום השישי ברשימת המפלגה לכנסת הבאה. אמנם ברק ממרומי מושבו ב"מגדלי אקירוב" המפוארים הכריז מלחמה על הקפיטליזם החזירי, אך אם נשים את הציניות בצד, העובדה שהמפלגה משמיעה יותר ויותר הצהרות חברתיות, והחזרה של ברק על הסיסמה, הנכונה בעיני, לגבי השגת הסכם מדיני: "הליכוד לא מתכוון וקדימה אינה יכולה". על רקע שני אלה, כולי תקווה שבבחירות הקרבות מפלגת העבודה תציב עצמה כמפלגת השלום המובהקת וכמפלגה בעלת גישה סוציאליסטית יותר מן המפלגות האחרות. יש לי תחושה שרבין היה מרוצה מכך.

• קודם
• הבא