הסערה הכלכלית - ועמדת העבודה המתבקשת בציבור
- פרטים
- קטגוריה: מאמרים
- נוצר ב רביעי, 01 אוקטובר 2008 21:32
- מחבר\ת אהוד פ
הקפיטליזם הצרוף כמות שהוא פשט את הרגל בכל העולם, וההדים נשמעים מסביב. הבלונים הפורחים מתפוצצים, המדינה חוזרת בה מההפרטה האידיאולוגית והבלתי מוגבלת ולוקחת מחדש אחריות על אזרחיה, על בתיהם ועתידם הפנסיוני.
ביבי שלנו היה האידיאולוג המוביל של תיאוריות מילטון פרידמן אצלנו – הפרטה בכל מחיר, קידוש החזון של וול סטריט כאידיאל – עם המחשבה המופרכת שההתעשרות של בודדים "תמשוך" את כל השוק ואת כל העשייה הכלכלית. התיאוריה של ביבי – המדינה לא יודעת ולא צריכה לנהל.
וכשבודקים מוצאים כי כל המנהלים הגדולים והמהוללים של השוק החופשי בעצם גדלו ב"מדינה" ובה צברו את נסיונם הניהולי... את חסכונותינו וקרנות הגמל, הפנסיה וההשתלמות תלשו ביבי ויוסי בכר מנכ"לו (הרפורמה המהוללת...) ממערכת בנקאית סולידית (למודת לקח ומבוקרת רגולציה!) לבתי השקעה קטנים ואנונימיים שפתאום קיבלו מיליארדים לנהל: אין להם יכולת, אין להם בסיס כלכלי עצמי, ופתאום חסכונותינו מאויימים ע"י הליהמן ברדרס'ים שלנו. למרבה המזל מי שעיניו בראשו השאיר חלק ניכר מרכושו בנכסים שניתן היה להשאיר מנוהלים ע"י הבנקים המסחריים.
עכשיו התיאוריה קרסה בארץ החלום והאוטופיה הכלכלית – וממשל רפובליקני אמריקאי נלחם על הזכות להזרים תקציבי הלאמה לשוק. זוכרים את ביבי המתייהר – רק 3-4 שנים אחורה - מתבטא על המגזר הציבורי השמן שיושב כעול על צואר השוק הפרטי היעיל והרזה? ביבי היקר: המזל שלנו ששוק זה נשאר רזה - אחרת עוד מיליארדים היו אובדים לאזרחים. לו היו נותנים לו להמשיך עוד קצת בתפקידו (בעצם – לו לא פרש על רקע ההתנתקות מקטיף) ייתכן והיינו כולנו היום במצב האמריקאי – שהיה החלום והמטרה שלו.
הלקחים הם שניים: 1. שום מודל כלכלי קיצוני אינו יכול להצליח – לא קפיטליסטי (שמקדש את ההון, ומתנער מאחריות ממשלתית לאזרחיו), ולא סוציאליסטי קיצוני/קומוניסטי (מחויבות מלאה לאזרחים, אבל נדרשת דיקטטורה לנהל את חלוקת העוגה הקטנה עקב מניעת יוזמה פרטית מוחלטת...). המודל של העבודה בשנות השבעים - שמונים היה מודל הביניים הנכון. זהו המודל שחילץ את המדינה ממשבר האינפלציה הגדול של תחילת שנות השמונים – שמקורו בכלכלה ליברלית מופקרת שהנהיג הליכוד חסר הניסיון דאז. 2. אסור לתת לביבי – שממשיך לדגול באידאולוגיה הכלכלית המתפרקת – דריסת רגל בראשות הממשלה או באוצר. אין מניעה שיהיה שר חוץ מצוין, או שר תשתיות מעולה.
