מהפכת מחוסרי הדיור
- פרטים
- קטגוריה: מאמרים
- נוצר ב רביעי, 27 יולי 2011 00:48
- מחבר\ת רמי דלטיקי
אמר פעם איש מכירות ממולח:"מה המחיר שתבקשו על מוצר? את המחיר הגבוה ביותר שהלקוח יהיה מוכן לשלם".
שני אוהלים נפגשו להם ברחוב רוטשילד בתל אביב והולידו את אחת המחאות האותנטיות שנראו מזה זמן רב במדינה. מחאה שתמציתה אומרת: הגענו למחיר הגבוה ביותר שנוכל לשלם. הובילו אותנו באף לאט לאט, סחור סחור, אך בסופו של דבר אנחנו במדרון על קצה המצוק, מפולת של למינגים אנושיים שנזכרו כי חפצי חיים הם.
מצוקת המפגינים אינה נובעת מעוני או מחסור אלא מחוסר יכולת להשיג את ששאפו אליו מתוקף מעמדם,מעמד הביניים על כל סמלי הסטאטוס שלו.
כאן אנו נתקלים בבעיה סבוכה שמקורה בהתפתחות המין האנושי. בתחילת הדרך התפשט גזע בני האדם על כל פני כדור הארץ והשתלט על אזורי המחייה של בעלי חיים אחרים. היום כבר אין לאן ללכת. כדור הארץ, הרחם הענק שיצר אותנו, כבר לא יכול להכיל את כל ילדיו.
כחלק טבעי מהתפתחות המין האנושי, נוצרו תתי מינים וכל קבוצה כזו דואגת לאינטרסים שלה. כאשר אין מספיק משאבים עבור כלל האנושות, אינטרסים של קבוצה אחת תמיד יבואו על חשבון הצרכים של קבוצה אחרת. כל קבוצה פועלת לשימורה העצמי בדרך של צירוף פרטים נוספים שיכולים להביא תועלת וכל קבוצה פועלת כדי לנצל תתי מינים אחרים.
כך נוצרו להם המעמד העליון, מעמד בעלי הכסף והמשאבים וכדי לשמר את מעמדם הם יצרו את מעמד הביניים מתוך הבנה ברורה: אתם תהיו לצידנו, תיהנו מרווחה וביטחון כלכלי ולעולם לא תיפלו אל בור העוני והמצוקה. בתמורה תשרתו אותנו, תמכרו את המוצרים שלנו במחיר הגבוה ביותר שיסכימו לשלם, תגבו את הפוליטיקאים שלנו ולעולם לא יהיה לכם קשר עם תתי מינים אחרים כי זה יסכן אותנו, השליטים.
כך נוצרה לה מערכת מעוותת שמנציחה חולשה ועוני, בורות ושנאה. מערכת של חזירות וכיבוש באצטלה של היצע וביקוש והכול כדי לשלוט ולנתב את האנשים לא לקידום אלא למערכת מעמדות של מנהלים, אנשי מכירות ושווק, משרתים וכולם עבדים של המערכת.
והנה כל יום מתעוררים להם בבוקר עוד ועוד אנשים ומבינים כי למרות ששיתפו פעולה עם הממסד ועשו את אשר נדרש מהם הם לא מקבלים את התמורה שלה ציפו. הממסד שהסתאב כלל לא הבחין כי התנהלותו הביאה לדבר שאותו ביקש למנוע. מרוב עודפי שומן וטמטום לא הבין המשטר כי במו ידיו המית את שיטת הפרד ומשול ואיחד את האזרחים.
עומד לו ממציא הסופרטנקר, הוא הסופרבלופר ודבר ראשון מוציא דף הנחיות איך לדבר אל הציבור ואילו סיסמאות להשמיע כדי להרגיע את ההמון הזועם. בצעד נוסף הוא מכנס את הממשלה, נזכר בימיו היפים בצבא ומפציר בשרים להיכנס מתחת לאלונקה כאילו היו מתנדבים ביחידה מובחרת ולא משתמטים סדרתיים המצטיינים באי מתן שרות לאזרח והימנעות מנקיטת צעדים לרווחת תושבי המדינה.
הנה כבר עולות כפורחות תכניות לדיור מוזל ופתרונות שונים למצוקת הדיור ונשאלת השאלה מדוע מחכים לשריפה כדי לכבות אותה במקום למנוע אותה לפני שתפרוץ. מחר תעלה בעיה אחרת שתוביל להפגנות ומהומות ומייד ראש הממשלה יכריז כי כבר שנתיים הוא מתריע ובדיוק עכשיו, במקרה הוא הספיק לגבש סופר-תכנית שתציל את המצב.
הפתרון האמיתי צריך לקחת בחשבון כי השיטה הכלכלית הנוכחית מעודדת תרבות צריכה ומשכנעת אנשים כי מה שיש להם לא מספיק. זהו המעבר מתרבות של ציידים וחקלאים לתרבות של מלקטים ואספנים וידוע הדבר כי אין גבול ליכולת האנושית בכל הקשור לצבירת נכסים.
כל אישה מחזיקה בושם אחד מיותר ועוד מספר תכשיטים ופריטי ביגוד שלעולם לא תעשה בהם שימוש. כל גבר מחזיק חולצה ורודה או פרחונית כי זהו צו האופנה אבל תמיד היא תהיה בנוסף ולא במקום אחת מתוך שמונה חולצות כחולות שיש לו.
הפרסומות קובעות את חיינו ומחליפות את בגדינו בכל עונה וכמובן שלא נוכל להשתמש בהם שוב כי פריטי חורף 2011 לעולם לא יוכלו לשמש אותנו בחורף 2012. כאשר רווחי החברות הגדולות עולים כל שנה, משמע שאנו הצרכנים גם סופגים התייקרויות של תשומות ובנוסף משלמים יותר כדי להגדיל רווחים. על הדרך גם מפטרים אותנו, מייעלים אותנו ובאופן כללי משטים בנו.
דוגמה קטנה לדרך שבה עושים צחוק מהאזרחים ופוגעים בבריאותם היא סבסוד הלחם האחיד, אותו גוש בצק שאין בו גרם בריאות אך נדחף לגרוננו כאילו זהו מוצר יסוד בסיסי שלא ניתן בלעדיו. אם יש בליבה של ממשלה ערלה זו טיפת דאגה לבריאותם של אזרחיה, שתואיל בטובה להעביר את הסבסוד ותביא לייצור לחם אחיד מקמח מלא במחיר השווה לכל נפש ותחת פיקוח. תדאג הממשלה לאפשר את קיומם של עסקים קטנים ולא תאפשר לגדולים לחנוק אותם אלא תוודא שהמרכולים הגדולים ימכרו את תוצרתם. אם הדבר הפשוט הזה יעשה לא יהיה צורך בייבוא מוצרים – שם אחר להתעשרות קלה של סקטור צר.
תועיל נא הממשלה להאיץ ולפתח תחבורה ציבורית יעילה שתפעל שבעה ימים בשבוע ונראה איך היא מתמודדת עם אובדן הכנסה ממיסוי דלק ורכבים חדשים ואיך היא מתעלמת משיקולים קואליציוניים. נראה את הממשלה בונה כיתות לימוד נוספות כדי להתמודד עם הצפיפות מבלי להעלות טענות וטיעונים מדוע הדבר לא אפשרי כי הרי ברור שכיתות נוספות משמען גם מורים נוספים וזה עולה כסף. כסף הוא המצרך שהממשלה אוגרת וצוברת וחס וחלילה להוציא אותו לרווחת הציבור. מקסימום אפשר להפחיד אותנו עם המצב הביטחוני.
מסקנה אחת מתבקשת לאחר בדיקת הנסיבות, הממשלה הזאת צריכה ללכת וכמה שיותר מהר.
הערת שוליים: בעקבות הערת קוראים כי לא קיים סבסוד ללחם האחיד אלא זהו מוצר הנמצא תחת פיקוח להלן הבהרה: נכונים דברי הקוראים והכתוב בא להמחיש מדיניות ממשלה שאין בה תועלת לאזרח ויחד עם זאת אינה מצריכה הוצאה ממשלתית בגלל שיטת הסבסוד הצולב (מימון מוצר תחת פיקוח על ידי מכירת מוצר שאינו תחת פיקוח). האזרח קונה מוצר הנמצא תחת פיקוח שאין לו ערך בריאותי והיצרן מפצה את עצמו על ידי מכירת מוצרים אחרים. במקרה של הלחם ישנם סוגים רבים הנקראים: "לחם בריאות", "לחם כפרי", "לחם חום", היוצרים אשליה של בריאות אך בפועל זהו אותו בצק של לחם אחיד עם תוספים כגון סוכר חום. אם הממשלה תסווג את הלחם המלא כמוצר בר-פיקוח יתקשו היצרנים לפצות את עצמם מכיוון שעד היום סבסדו מוצר זול על ידי מכירת יקר וכעת ייווצר מצב הפוך. זכותם של היצרנים לרווח מעבודתם בדיוק כמו זכותו של פועל לשכר הוגן. זוהי עוד דוגמא לשיטת הממשלה, בכל דרך שתפעל מול שני גורמים סקטור אחר ייצא ניזוק והשני ייצא בלתי נשכר- זוהי תמצית מדיניות הממשלה:תשברו את הראש ביניכם והעיקר שלא יהיה גידול בהוצאות הממשלה.
