איפוא המנדטים של מפלגת העבודה ?

בבחירות האחרונות לכנסת ישראל קיבלה מפלגת העבודה בראשות עמיר פרץ 19 מנדטים. מישהו זוכר עבור מה ניתנו המנדטים הללו?התשובה היא אג'נדה כלכלית-חברתית. עמיר פרץ דיבר על זכויות עובדים, על חלוקת משאבים, על רווחה, על חינוך. פרץ והאנשים סביבו הציגו תפיסת עולם אלטרנטיבית, סוציאל-דמוקרטית, לשיח הביטחוני הקבוע. תפיסת עולם זו קרצה לאנשים עם פרופיל ציבורי גבוה, כגון אבישי ברוורמן, עמי איילון ושלי יחימוביץ', שביקשו לקדם את האג'נדה החברתית. חלק מכריע מ- 19 המנדטים שקיבלה מפלגת העבודה בבחירות לכנסת האחרונה תמכו בתפיסת העולם הזו.

ואז הוא נבחר. במקום לאייש את כל התיקים ה"קטנים" שבשמם נבחר (פנים, בינוי ושיכון, תעשייה ומסחר, וכו') התיישב עמיר פרץ בכס הביטחון... וההמשך ידוע. תוסיפו לכך את כישלונה של פרופסור יולי תמיר בניהול המשברים שנבעו משביתות המורים והמרצים, את ההתנערות המביכה מתיק הרווחה ואת הפכפכותו של השר בלי תיק, עמי איילון וסימני השאלה מדוע מפלגת העבודה נעלמת יתחילו להתפוגג. המפלגה איבדה בנחישות את אמון העם.אך אין ספק, מי שהגדיל יותר מכולם לעשות, הוא שר הביטחון הנוכחי ויו"ר המפלגה, אהוד ברק.

מדוע אהוד ברק נבחר להיכנס בנעליו של עמיר פרץ (על פני עמי איילון)? הוא הכריז קבל עם ותקשורת: לאחר דו"ח וינוגרד מפלגת העבודה עוזבת את הקואליציה. כשדו"ח וינוגרד פורסם, ברק התנער מהבטחותיו כאחרון ה"שורדים"באי בו רק משתתפים ומצלמות קיימים. הוא בחר להתעלם מהעם, אלה ששולחים מסרונים (או מנדטים). באיזו חוצפה ואירוניה מעז ברק לקשט עצמו במַשַלוׁשל אפלטון בדבר קברניט ראוי לספינה מטלטלת?! ברק, המשמיץ את לבני (ובכך מחזק את כוחה בקדימה), המפר הבטחותיו לבוחר השכם וערב, הנמנע מלהציג חזון כלשהו, נאחז בכיסאו הביטחוני בכזו עצמה שהוא לא שם לב לכך שמפלגתו מתפוררת.מישהו זוכר בשם מה ניתנו המנדטים? חברי מפלגתו, אלו שנבחרו לכנסת בשם האג'נדה החברתית, לא מפסיקים להתבזות במרדפם אחרי הבטחת הכיסא בממשלה,ובכך מסייעים בידו של ברק לפורר את מעט האמון שנותר לציבור במפלגה ובעקרונותיה, ומעוררים מחשבות נוגות גם באשר ליום שאחרי ברק.

מפלגת העבודה היום לא מציגה אלטרנטיבה לשום דבר. היא לא אומרת דבר בצורה ברורה בשום מישור, שורותיה לא אחידות, חזונה לא מובן וכנראה לא קיים. זוהי לא מפלגת שלטון אך גם לא אופוזיציה דעתנית. רק קדנציה באופוזיציה תוכל להבריא את הארגון העייף, המפולג והמבולבל הזה. רק כאשר יוסר המרדף הממכר אחרי תפקיד משני בקואליציה הפכפכה תוכל המפלגה לחזור למקורותיה, לפארה של תנועה שהקימה מדינה. גיבוש חזון, קיום דיונים אידיאולוגיים, הטמעת ערכים, את אלו ניתן וצריך לעשות רק מעמדה ערכית ובלתי מתפשרת באופוזיציה,וללא לחצים קואליציוניים. הנושאים הבוערים, האיום האיראני, העוני, מערכת המשפט, הסדר הקבע, החינוך, ההשכלה הגבוהה, וכו'יחכו. מתי בפעם האחרונה ב-60 השנים האחרונות, הייתה תקופה שלווה? רק אחרי תקופת צינון ניתן יהיה לתקן את עוולות העבר, להציב קברניט וצוות ימאים ראויים ולהחזיר את האונייה למסלולה.

מפלגת העבודה צריכה לקחת צעד אחורה,להבין מיהי ומה היא רוצה לטובת עם ישראל ואז לחזור להנהגת המדינה, לא כגוף אופורטוניסטי המוותר על ערכיו תמורת כיסאות, אלא כמפלגת שלטון איתנה.

------------------------------------------------------------------------

אמיר רובין - סטודנט שנה א' בתכנית המשולבת לפילוסופיה‚ כלכלה ומדע המדינה - משמש פעיל ואחראי גיוסים, תא אופק באוניברסיטה העברית בירושלים.

• קודם
• הבא