הכי קל, אבל לא תמיד הכי נכון עבור מפלגת העבודה
- פרטים
- קטגוריה: מאמרים
- נוצר ב רביעי, 13 אוגוסט 2008 11:03
- מחבר\ת תמיר מורג
האם הייתי בוחר בעמיר פרץ לראשות מפלגת העבודה אילו קיבלתי מראש את התסריט המלא של כהונתו כשר הביטחון? התשובה היא כמובן לא. האם בעתיד אבחר בעמיר פרץ להנהגה? אני לא יודע. אולי. הוא איננו פסול בעיני.
פרץ אינו נקי מרבב כדמותו של אותו מנהיג אליו אנו נכספים, אשר מעולם לא טעה, אך מעולם גם לא התקיים במציאות, אלא רק בדמיוננו. רחוק מכך – הוא חתום על כהונה כשר ביטחון בזמן מלחמה רעה וכושלת. וכשם שאנו עורפים את ראשיהם של מנהיגים במהירות הבזק על זוטות פעוטות בהרבה, כך נפרענו מפרץ לאחר המלחמה.
שלא יהיו אי הבנות: פרץ היה צריך לסיים את תפקידו בעקבות מלחמת לבנון השנייה, ולצאת לפסק זמן ממשי מכוורת ההנהגה של המדינה. אך תהיה זו טעות גדולה להציב אות קין נצחי על מצחו, ולפסול אותו אוטומטית לתפקידי הנהגה עתידיים בעקבות הכישלון במלחמה. זאת משתי סיבות עיקריות:
אף על פי שנכשל כשר ביטחון, כישלונו קטן באופן משמעותי מהממדים הדמוניים ששוו לו באמצעי התקשורת, מאחר והיה המטרה הנוחה ביותר למתקפה. עיקר כישלונו, כפי שעלה גם מדו"ח וינוגרד, איננו נעוץ בקבלת החלטות הרות אסון, אלא בהיעדר הסמכות והידע למנוע מהדרגים הצבאיים לקבל החלטות שכאלה במקרים רבים מדי. זהו כשלון חמור, אשר בגינו ראוי כי יפנה אדם את תפקידו כשר ביטחון, אך קיים מרחק לא מבוטל בינו לבין ההשתלחות הפרועה שבוצעה בפרץ.
אך הסיבה השנייה היא החשובה יותר בעיניי. אינני מכיר את פרץ באופן אישי, אך יצא לי לבקר בחדרו בכנסת מספר פעמים כתוצאה של חברות עם אחד מעוזריו. ביקרתי שם לפני המלחמה וגם אחריה. בביקוריי הראשונים, הייתה תלויה מעל לכיסאו תמונה הומוריסטית של אלי יצפאן מבצע חיקוי שלו. לאחר המלחמה שמתי לב שהתמונה נעלמה. כמובן שאי אפשר לבצע ניתוח פסיכולוגי כולל על סמך אנקדוטה, אך נדמה לי שהתמונה נעלמה שלא במקרה. נדמה לי כי משהו בזחיחות הבוטחת שאפיינה את פרץ האדם והפוליטיקאי נשבר כתוצאה מהמלחמה, והוא כבר אינו מרגיש את אותה יכולת לצחוק הן על עצמו, והן על אלה שצוחקים עליו.
פעמים בודדות במהלך החיים אנו חווים חוויות שמשנות את אישיותנו באופן משמעותי. חלקנו לא חווים אותן לעולם, אך כאשר הן מגיעות, מדובר לרוב בחוויות טראומטיות שמבגרות אותנו בעשרות שנים בין לילה. עמיר פרץ עבר ללא ספק (וללא קשר לאנקדוטה שהובאה כאן) חוויה שכזו במלחמת לבנון השנייה ובתקופה שלאחריה. היום, כאשר אני יודע כיצד הסתיימה כהונתו במשרד הביטחון, אני יכול לקבוע בקלות כי לא הייתי בוחר בעמיר פרץ מודל 2006 לראשות מפלגת העבודה או להנהגת המדינה. אך היום גם ברור לי, שעמיר פרץ מודל 2008 איננו אותו אדם, איננו אותו פוליטיקאי ואיננו אותו מנהיג. משהו יסודי מאוד השתנה בו, והוא נושא עימו מטען שלא לומדים בשום בית ספר למנהיגות.
הכי קל לזרוק לפח האשפה של ההיסטוריה מנהיגים שכשלו. הכי קל, אבל לא תמיד הכי נכון.
