המוסר הכפול וכשלון הצביעות של הנהגת מפלגת העבודה

אחת התופעות הנלוזות והבזויות, אנטי דמוקרטיות, שהן בניגוד לאינטרס הציבורי ולכאורה עבירה פלילית, שהתרחשו במערכת הבחירות הפנימיות של העבודה בסניפיה השונים ברחבי הארץ, היא חברות כפולה של חברים, במפלגת העבודה ובמפלגה נוספת ואו ברשימה נוספת. הנהגת המפלגה התנהלה בעניין זה במוסר כפול, דבר בזוי לא פחות.

מהו מוסר כפול? ראשית, מעשה מוסרי ראוי יכול להיחשב גם כמעשה עונש שניתן לאדם על מעשה רע כלשהוא שעשה. אולם מוסר כפול הוא הצביעות במתן העונש, על אותה עבירה, רק לאחד, ולא לשני, וזאת במכוון. כלומר, מוסר כפול הוא כאשר את אותו החוק ממש מיישמים על פלוני ומוותרים במכוון מתוך אינטרס, לאלמוני. הוויתור הזה איננו סתם, הויתור הוא כיון שהאלמוני הוא "משלנו".

כלומר, אם בעיר מסוימת, ישנם חברי מפלגת גאידמק, שהם חברים גם במפלגת העבודה, והם אינם אמורים לשרת את ההנהגה הנוכחית, צריך ללכת עד לבית המשפט המחוזי או עד בג"צ כדי להשיג ראיות על חברות כפולה (הצלבת מפקד), ובכך להוציא אותם ממפלגת העבודה (דבר שנכשל). אבל אם הרשומים הינם רשומים כפול בשתי מפלגות ואו יותר רשימות אחרות, ולמרות שלשמותיהם קיימות ראיות מוצקות, אבל הם לא אצל גאידאמק, אלא ברשימה אחרת, כל שהיא, אבל ובתנאי שאלו "ישרתו" בעתיד את התנהלות ההנהגה, אבל לא את הציבור, הרי שיש להשאיר אותם במצבם הנוכחי ולא ללכת לבתי המשפט. ראוי לציין כי מבחינה עקרונית, כך גם עבד חוק האפרהייד של דרום אפריקה. האם זו דרכה של מפלגת העבודה בעצם ימים אלה?

דבר ידוע הוא שכאשר חיים בקוד של מוסר כפול, כל אחד מחליט בעצמו, לעצמו, את גבולות המוסר הכפול. כל יחיד הוא זה שעושה דין לעצמו ומחליט היכן עובר הקו של המוסר הכפול. ולכן, נוצרים הרבה "מוסרים כפולים". במילים אחרות, מוסר כפול מביא להתדרדרות מורלית, ערכית, להשחתה מוסרית ולהתנהלות בזויה בהשחתה. מוסר כפול הוא הסממן העיקרי של ארגון "בננות". האם כך מתנהל לו בימים אלה אגף הארגון של מפלגת העבודה? ועדות ההתערבות?

כאמור למוסר כפול, שהוא התנהלות בשחיתות, אין גבולות אלא עד שהיא נתפסת, מתגלה, עד שהיא נכשלת. והכישלון שלה הוא ברור, הוא וודאי. מועד הכישלון הוא תמיד רק שאלה של זמן. באם כך מתנהלת מפלגת העבודה, מיד תישאל השאלה היש בסיס מוסרי להנהגת העבודה לדרוש בשמו של שלטון החוק במדינה? לדרוש בשלומו ולמקומו בדמוקרטיה של בית המשפט? כל זאת כאשר היא עצמה באופן פנימי לכאורה מתנהלת במוסר כפול? היש כאן "טובל ושרץ בידו?" אמר שופט בג"צ לשעבר, פרופסור זמיר "כאילו אין אתיקה כאילו אין כללי התנהגות. כל מה שאיננו פלילי כביכול בסדר" האם זו היא דרכה של מפלגת העבודה בימים אלה? אז מה ההבדל בין העבודה לקדימה? לליכוד?

עד להיכן הגיעה ההתנהלות הכושלת של מוסר כפול, ואולי המושחתת, במישור המוניציפאלי? כמעט בכל מוניציפאל בארץ המותג מפלגת העבודה איננו נחשב או במקרה הטוב הוא דחוי. הוא איננו מדבר הרבה לאדם ברחוב. מרבית "מנציגי העבודה" בעיריות במקומות שונים בארץ, אינם מונעים על ידי סדר יום ציבורי, של צרכים ומטרות לטובתו של הציבור. הם מונעים על ידי סדר יום אישי. ואם זה תואם חברי הכנסת, במיוחד החלשים מביניהם, להיבחרות מחודשת, אז זה "בסדר" ואז, "הנציגים המוניציפאליים" מקבלים "גיבוי" מאותם חברי הכנסת, רחמנא לצלן. האין גם זה סוג של התנהלות מושחתת שאיננה ראויה?

בבחירות הפנימיות בתוך העבודה התנהל מאבק פנימי כוחני בלבד המונע בעיקר על ידי שנאה שבין חברים. לא היה דיון רעיוני הקשור לענייני ציבור, בשום נושא. מזה זמן, למפלגת העבודה במרבית המועצות המוניציפליות אין הישגים להראות לציבור ולכן היא בתהליך של המחקות. מי זוכר את מועצת העיר של ירושלים בימיו של טדי קולק ז"ל? והיום נאדה. או את מועצת העיר של רעננה? היום נאדה. במרבית המקומות הללו והאחרים משמשת העבודה רק כגרורה של רשימה כזו או אחרת עם תמיכה של מועמד מרשימה אחרת לראש הראשות. את הערים שבהן מפלגת העבודה מנהלת אפשר לספור על כף יד אחת, רחמנא לצלן. כידוע, התשתית להצלחה בכנסת היא קודם כל התשתית העירונית. ובהעדר שכזו, או בקיומה של כזו אבל בהתנהלות מושחתת, של כוחנות, של מוסר כפול, אין "פלא" ולא תהיינה "הפתעות" בתוצאות הבחירות לעירייה ובאלה לכנסת. מי איננו מכיר את הביטוי "איך שיקרו לנו"? כשהתשתית מתנהלת בשחיתות מוסרית ואו במוסר כפול, ייתכן וישאל החבר המצוי את עצמו, "מי רוצה להיות חבר במפלגה שכזו?" ראוי להדגיש כי התנהלות במוסר כפול הוא עניין ציבורי מסוכן שתחילתו מעורבת בהתפוררות ערכית וסופו בהתפוררות ארגונית. האם זה הכיוון של העבודה?

ועוד היבט להתנהלות מוסרית מושחתת. מי שחושב כי התהליך הזה של השפעתו של המוסר הכפול היא רק במישור המוניציפאלי טועה. בעבודה התפתחה בנוסף להתנהלות במוסר כפול גם האפורטיוניזם האישי "פאר אקס לאנס". גם בתהליך שכזה יש התנהלות של השחתה מוסרית. שכן, נציגים פועלים בעד עצמם, לשמר את עצמם, לא משנה האינטרס הציבורי המובהק. לא משנה גם כללי הדמוקרטיה והשוויון. לכן, קל להסביר וזה איננו פלא שהרשימה של העוזבים מפעילות בעבודה בחמשת השנים האחרונות היא ארוכה למדי אבל גם מאוד מכובדת. רק למנות כמה מהם ללא סדר מיוחד: פרופסור שיטרית, שחל, בייגה שוחט, גולדשמיט, יתום, דליה רבין, סנה, יעל דיין, ביילין, פרס, איציק, יונה יהב, מאיר ניצן, בורג, מצנע, ליבאי, ועוד.. ולו רק היה אפשרי, עם רוב אלו האנשים אפשר היה להרכיב רשימה לכנסת לתפארת. ועתה, אפילו פואד וגם ברוורמן בעצם ימים אלה, חושבים על פרישה. למה עזבו? או לחליפין, למה להישאר? וכי מה יגידו אזובי הקיר?

משיחות עם חברי מפלגת העבודה, מכל הארץ, ישנה תחושה רחבה ועמוקה של אובדן הדרך. של אובדן המנהיגות והקשר איתה. בנוסף לכך, האימוץ באופן מלאכותי של מושגי השמאל, שברובם הזויים, והליכה עם המושגים הללו לבחירות לכנסת, פעם אחר פעם, הובילה את העבודה מ 44 מנדטים לכדי הגבול שבין 14 ל-18. כלומר, זו היא מפלגת "נישה", מפלגת מדף, היא שם קיימת במספר מנדטים קטן יחסי, אבל תהיה שותפה "בגועליציה" כל שהיא לצורכי הכיסאות. זוהי מפלגה שכנראה תהיה שלישית ואולי רביעית בגודלה, בבחירות הקרובות לכנסת ובטח באלו המוניציפאליות.

מפלגת העבודה בכוחות עצמה, היא זו שמיקמה את עצמה, למעמד שבו היא איננה אלטרנטיבה שלטונית, אלא סרח עודף פוליטי שמצטרף לכל שלטון. כמו הציונים הכלליים, כמו הליברלים העצמאיים, כמו מפלגת האות "פ" הפרוגרסיבים, כמו המפד"ל. סופן של כל אלו כי נעלמו ונאלמו, התחברו למפלגות אחרות. ואם זהו התהליך, מדוע שלא יעשה כך כל חבר או חברה בעבודה, לבד, את החשבון האישי הזה כבר עתה? כבר עכשיו?לא קריאת התגר להגדלת תקציב הביטחון, גם לא עדות טלנסקי, גם לא שכר הלימוד של הסטודנטים, או מצב תקציבי המחקר באוניברסיטאות, גם לא קצבאות הנכים הדלות, וגם לא יצירת קרע קואליציוני, סביב הפריימריז של קדימה, ואפילו לא דו"ח וינוגראד, לא היה בהם די אצל הנהגת העבודה כדי להפוך את מפלגת העבודה למועמדת לגיטימית בהתמודדות על "מפלגת שלטון'".

כדי להיות אלטרנטיבה שלטונית של ממש, זקוקה מפלגת העבודה לאמץ את העיקרון של מוסר פנימי אחד, לא מוסר כפול, של התנהגות פוליטית אחרת, עם משנה סדורה של מפלגת מרכז, מחוברת לציבור, שבה עליה לשבת באופוזיציה כל אימת שנדרש לחבוש את ספסלי האופוזיציה, בצו הבוחר. איך אפשר לזכות בשלטון, מתוך השלטון, בשותפות עם מפלגה לכאורה מונחית שחיתות, כמו קדימה? מנהיגי העבודה לא השכילו לרסן את התשוקה לשררה גם במחיר סטייה מדרכה הרעיונית של התנועה, למשל קבלת תיק הביטחון במקום תיק האוצר. כך שפעם אחר פעם שרכה דרכה לחלוקת שלל השלטון. גם אם יפנים יו"ר המפלגה ברק את טעותה ההיסטורית של מפלגת העבודה, וגם אם בעתיד יצליח לחלצה ממלכודת הדבש של השלטון, בעזרת הקמת "ישראל אחת" בגרסה חדשה כזו או אחרת, של המאה ה-21, לא יהיה בכך מספיק כדי להצטייר בעיני הציבור כאלטרנטיבה שלטונית ממשית, כזו ששווה בעוצמתה לליכוד ואו לקדימה ולעומדים בראשיהם. להיות אלטרנטיבה שלטונית זה איננו תמרון פוליטי או טקטיקה פוליטית, אלא קודם כל תודעה עצמית שורשית, כזו שנקנית במשך שנים, כזו שמחלחלת אל תוך ליבו של הציבור פנימה. ובעניין זה אין ספק "שהשבט יומר את דברו" ברבים, בצורה מהדהדת, בבחירות הקרובות המוניציפאליות ולכנסת.

במפלגת העבודה חלק מהפרופיל הפוליטי שלה הוא חוסר היכולת להודות בכישלונות במיוחד אצל ראשיה. מאידך, ראשי העבודה מסתמכים בעת הזו רק על האליטות, ועל האליטות בלבד. האליטות הן מכל שטחי החיים: כלכלה, רפואה, מדע, משפט, בנקאות, הי-טק, הסתדרות וכדומה. תוך כך אין להנהגה כל קשר עם הציבור הרחב. ישנה התנתקות ברורה מהציבור. ולדוגמא, ידברו עם רק ראשי הבנקאים, אבל לא עם ציבור הלקוחות הרחב של הבנקים, על מצוקת העמלות הבנקאיות. ההתנתקות של ההנהגה מציבור חברי המפלגה גם היא מובהקת וברורה. יתרה מזאת, בהתנהלות זו של מוסר כפול, אין משמעות לסניף המפלגה המקומי. יש משמעות רק לסניף "נבחר", סוג נוסף של "אליטה" וירטואלית. זהו סניף שבו לכאורה אנשים "משלנו" יתפקדו לצרכים האישיים האופורטיוניסטים של ההנהגה.

המסקנה היא על כן שמפלגת העבודה איבדה את התחושה את החיוניות שביום מן הימים היא עוד תשוב ותאחז ברסן השלטון. העבודה איבדה גם את הזכות לבוא ולהציב עצמה בפני הציבור כמי שראויה לצעוד בראש העם ולהוביל. זו היא מפלגה שמשרכת את דרכה בכל פעם כדי לבסס את שלטונה של מפלגה אחרת אם בעירייה או בכנסת, תוך כדי התנהלות מושחתת של מוסר כפול. זו היא מפלגה שלא תוכל בבוא העת להתנער מתדמית הכנועה והצייתנית, ולא תוכל להציג עצמה כחלופה שלטונית כי היא תהיה בגודלה מפלגה של שתי מוניות. ואז נשאלות לפחות שתי השאלות הבאות: למה ולמי בדיוק התכוון ח"כ גדעון סער (ליכוד) כשקרא בכנסת לחברי העבודה "סמרטוטים"? והשנייה היא השאלה האם ראוי להצביע לעבודה? כלומר מדוע להצביע עבור החיקוי (עבודה) ולא עבור המקור (מפלגת שלטון)?

• קודם
• הבא