בעבודה שואלים את אהוד ברק: האם זו היא שעת כושר?
- פרטים
- קטגוריה: מאמרים
- נוצר ב שישי, 06 יוני 2008 13:59
- מחבר\ת יעקב איציקוביץ
בימים טרופים אלה, מן הראוי הוא שהציבור ידע להבחין בין שני דברים עקרוניים: הדבר הראשון הוא מעשה פלילי. זהו מעשה ידי אדם, אולי גם נבחר ציבור, שעשה מעשה אשר עומד בסתירה לחוק במדינת ישראל. את הקביעה אם עבר על החוק ומה עונשו, קובע אך ורק השופט (ים) בבית משפט בישראל. אפילו לא עיתונאים. טרם הקביעה של בית המשפט כדי לוודא שאמנם נעשתה עבירה, מתדיינים להם עורכי הדין בפני השופט מי להגן ומי להאשים את הנאשם בתהליך מיצוי הדין עד פסק הדין וגזר הדין, שאותם קובע כאמור אך ורק בית המשפט.
מנגד, הדבר השני שעומד בפני הציבור לאבחנה הוא מעשה השחתה מוסרית ואו ערכית, שנעשה על ידי אדם, אולי נבחר ציבור. מעשה כל שהוא יחשב להשחתה מוסרית ואו ערכית, אך ורק, על פי שיקול הדעת ואמות המידה הערכיות והמוסריות של המתבונן במעשה, שהוא האזרח מן השורה. אפילו לא בית המשפט, לא תחנת הטלוויזיה, וגם לא "המוסד לברור עתירות" וגם לא "בית הדין של המפלגה" ובטח לא המזכ"ל שלה הם אשר ייקבעו השחתה מוסרית וערכית מהי. האזרח הוא הקובע, לעצמו, כי זו דעתו.
כדי לקבוע אם מעשה שנעשה הוא השחתה מוסרית או השחתה ערכית, האזרח איננו זקוק להיעזר ואו להמתין עד להחלטתו וקביעתו של בית המשפט בדיון הפלילי. לאזרח כלים רבים משלו. האזרח לא חייב להזדקק לפרשן המשפטי של חדשות ערוץ זה או אחר כדי לקבוע את עמדתו. האזרח יחליט לבדו, ללא בית המשפט, ללא תלות בהכרעת הדין, מי הוא בעיניו העבריין המוסרי ואו מי הוא בעיניו העבריין הערכי. ובהמשך לכך יחליט האזרח, מי ראוי להנהיג אותו. חופש המחשבה הוא מיסודותיה המרכזיים של הדמוקרטיה.
זה ברור שהציבור מאס בטריקים ושטיקים, של עורכי דין, בהגנתם על נציגי ציבור, בתהליכי בית המשפט, המלווים גם במעשי יחצנות, רחמנא לצנן. הציבור נגעל גם מפרשני המשפט, בתוכניות החדשות ברדיו ובטלוויזיה, שאיבדו מזמן את קהל הצופים שלהם כשהם מציגים פרשנות לפרטי והליכי משפט אותם הם מנסים להבהיר. את מי זה בכלל מעניין...?
עם זאת, תוך התעלמות מפרטי ההליכים המשפטיים של טלנסקי ו"טלנטים" (כשרונות) אחרים, רבים מביננו שואלים את עצמם, מה מבחינה ערכית ומוסרית, הנפיקה לנו עד כה תנועת קדימה? ומתברר לפחות חמישה מסרים עיקריים ואלה הם: שני ראשי ממשלה שנחשדו במעשי שוחד והשחתה מוסרית וערכית, שרון ואולמרט. בנוסף, שר אוצר, הירשזון, מושחת מוסרית וערכית, וסגן ראש ממשלה, רמון, עבריין מין על פי דין. וברקע התנתקות שהיא כשלון מדיני וביטחוני.
סליחה שכחתי. ישנו גם יו"ר ועדת החוץ והביטחון, הנגבי, שמעשיו עדין מתבררים בחקירה. גם מעשה חטיפת השליטה על מערכת ההגברה, בגן סאקר, בעת נשא רבין ז"ל, את דבריו, רק יעידו על השחתה מוסרית וערכית, "פאר אקסלנס", של הנגבי. ואת מי עוד שכחתי? גם זה יותר מדי.
אזכיר שמנהיג קדימה הנוכחי, אולמרט, התעקש לא לתת לעמיר פרץ את תפקיד שר האוצר עם הקמתה של הממשלה בראשותו. שיקול הדעת המעוות של אולמרט, הועיד את חברו הירשזון "הזה" על קופת המדינה. איך נאמר במקורותינו "אמור לי מי חבריך ואומר לך מי אתה".. ואמנם, האם מדובר כאן על כנופיה מוסרית וערכית מושחתת? ובנתיים, למשל, הירשזון ממשיך לכהן כחבר כנסת, אשר יכול לחוקק חוקים עבורנו האזרחים. עד לאן הגענו מבחינה מוסרית וערכית?
"הגאווה" של קדימה דהיום נושאת עיניה לגברת ציפי לבני. גברת "קלין", חסרת הניסיון, והכריזמה לתפקיד ראש ממשלה. ברם, חייבים להודות, שלא מעטים מקרבנו, חשבו כי עמיר פרץ ראוי היה להיות שר הביטחון, הם גם אלה שחושבים היום כי ציפי לבני מתאימה להיות ראש ממשלה. זו שגיאתם. איך נאמר במקורותינו "טעות לעולם חוזרת".
ניקיון כפיים, כפי המתארים את ציפי לבני, היא תכונה ראויה, חשובה מאוד, ערכית מאוד. אבל זו היא תכונה של תנאי מוקדם לכל תפקיד ציבורי. היא איננה קריטריון לתפקיד ציבורי. הוא הכרח לתפקיד ציבורי ולכן היא תנאי מוקדם. יחד עם זאת, ראוי לשאול, מהי הייתה המהות הערכית והמוסרית, בלהיטות בהגנה, של ח"כ עו"ד ציפי לבני, על ח"כ אולמרט, בתהליכים המשפטיים והפרלמנטריים שניהלה בשמו, בסוגיית הקבלות הפקטיביות לבחירות של הליכוד?
ראוי להפנים כי כל ההשחתות המוסריות והערכיות המסוקרות דהיום בתקשורת, בוצעו בעת היות האישים המעורבים חברי מרכז הליכוד. כלומר, אין שום הוכחה שהליכוד של היום, בראשות ביבי נתניהו, אמנם ניקה את עצמו מהשחתה מוסרית וערכית. יותר מכך, הליכוד וביבי נתניהו צריכים להסביר לציבור מה עושים אצלו אנשים חשובים, ערכיים ומוסריים כמו אלפרון? כמו שלומי עוז? ואחרים? האם הללו הם "אחי גיבורי התהילה" של הליכוד? האם הם דור ההמשך של "המשפחה הלוחמת"? האם בעוד שישים שנה יתנוססו שמותיהם לדוגמה במקומות מרכזיים ברמת גן, כמו להבדיל, מול המשטרה, האנדרטה לזכרו של עולה הגרדום, ניצול השואה, איש האצ"ל דב גרונר הי"ד? עד אנה הם הולכים?
השעה היא שעת כושר. ושעת כושר היא גם שעת מבחן. צריך להניח למערכת המשפט לפעול לפי זמנה לפי דרכה. מבחינה מוסרית ומבחינה ערכית אולמרט הוא לא המנהיג האולטימטיבי ואיננו "הראוי" למדינת ישראל. הוא גם לא היחיד שמסוגל לעשות שלום. לא אלמן ישראל. על כן, צודק אהוד ברק, אשר ללא קשר עם בית המשפט, ולמרות התקופה הסוערת והאיומים האסטרטגיים על ישראל, מנסה לשמר יציבות שלטונית תוך כדי הרחקה מהשלטון אנשים נגועים בהשחתה מוסרית וערכית על פי קרטריון של נורמה חברתית ערכית ציבורית.
נאה דרש ונאה קיים אהוד ברק, בזמנו, עם אריה דרעי, "הזכאי". הוא דרש ממנו לעזוב כל תפקיד ציבורי לרבות חברות בממשלה. וכך היה. ואם לא יתרצו אנשי קדימה, לשידוד שורותיהם, הם ראויים כדברי ברק "לכיפוף" הציבורי, ואז שנלך לבחירות. כי די ומספיק עם השחיתות המוסרית והערכית. זו היא שעת מבחן מוסרית וערכית למדינה וגם שעת כשר. ושעת כשר היא גם השעה שבה נהנה אדם מאמון הציבור לבצע את הניקיון הערכי והמוסרי הראוי. בשעת כושר ומבחן זו, אהוד ברק בדרך הנכונה.
