פוליטיקה עכשיו - ההזדמנות של מפלגת העבודה?

ועדת וינוגרד עברה מהעולם, האיום על בחירות קרובות התפוגג. נראה שהאפשרות לקיים את הממשלה הזו תקופה ארוכה,גובר על הרצון ללכת לבחירות מוקדמות. הפחד המתמיד מנתניהו מלכד קואליציה של שורדים. הויכוח הציבורי היחיד שמתחולל הוא בין שר המשפטים דניאל פרידמן ונשיאת בית המשפט העליון דורית בייניש, ואם תרצו סביב החלטתו של הנשיא לשעבר משה קצב לבטל את עיסקת הטיעון.

בקדימה לא מאיימים יותר על סמכותו של ראש הממשלה אולמרט, עזיבתו של ליברמן את הממשלה נשכחה מזמן, איומי הסרק של אלי ישי בנושא ירושלים לא מזיזים לאיש, גם לא בש"ס.

נראה שכולם מתענגים מהתייבשותו של נתניהו באופוזיציה, וגוברת ההערכה שגורם הזמן פועל לרעתו. אף על פי כן, בפוליטיקה הישראלית גורם ההפתעה תמיד היה חזק יותר מההערכות הפרשנים. גם הפעם מן הסתם יתרחש משהו לא צפוי, או אולי דווקא כן צפוי.

בניגוד למקורות יודעי דבר ששומעים כל היום את לחישת המקורות, אני מרשה לעצמי לתת הערכה פוליטית,שסיכוייה להתרחש הם ככל הערכה פרשנית אחרת והיא נוגעת לשני נושאים: האופציה הפלשתינית והאופציה הסורית. בחודשים האחרונים כולנו עדים לתנועה מואצת ומתמדת,של ביקורי אבו-מאזן וקונדוליסה רייס בקרבת המטבח של אולמרט. בשונה מקרב הסכינים של השפים בתוכנית ריאליטי נראה שדווקא במטבח המדיני מתגבשות הסכמות בנושאי הליבה.

יש להניח שמדובר גם על המחסומים בגדה המערבית, אספקת דלק וחשמל בעזה, על התוואי של גדר ההפרדה. אך אלה הנושאים הצדדיים, עיקר הדיון וניירות העמדה הן בשאלות גבולות הקבע,הפליטים, התנחלויות ולמרות ההכחשות גם נושא ירושלים. לכל אלה יהיה נספח של לוח זמנים, על פי הסכמות מתגבשות בין ישראל הרשות הפלשתינית והאמריקאים.

בעוד תשומת הלב הייתה לנושא הפלשתיני נחשפנו במהלך החג למסרים משמעותיים בנושא הסורי, ראש הממשלה אולמרט, באמצעות ראש ממשלת טורקיה הביע הסכמה לרדת מרמת הגולן תמורת הסכם שלום.גם אם הכל נראה במסגרת תכנית "הכל דיבורים" , זאת דינמיקה שיוצרת מציאות. העצבים הרופפים של אזרחי ישראל מצפים לקול השפוי והאמין שידע לתת מענה לאי-הודאות באזורינו. לכל בר-דעת ברור שהמזרח התיכון יושב על חבית חומר נפץ עם פתיל קצר, שמחייב התערבות של גורמים בין-לאומיים, שיפעלו לזימון הצדדים הניצים, למשא ומתן שיביא לפתרון הסכסוך באזורינו.

ציר מרכזי בסכסוך הם הסורים. ישנן הערכות שונות וסותרות לגבי כוונת השלטון הסורי. לצד רמזים על נכונות להיכנס לתהליך מדיני, יש התבטאויות מאיימות על הכנות למערכה צבאית. את שתי האופציות צריך לקחת ברצינות מרבית.אם לא תהיה דינאמיקה של משא ומתן אנחנו צפויים לאי-שקט בגבול הצפון. האיום האירני שסכנתו מוחשית ומתגלגלת לצד חולשתה של ישראל במלחמת לבנון 2 והזירה המאיימת מהכוון הפלסטיני מעמידים את מדינת ישראל במבחנים קשים.

בתסריט הזה הכוכב הראשי יהיה נשיא ארה"ב ג'ורג' בוש בעת בואו לחגיגות ה-60 למדינת ישראל.

נראה שבעיתוי הזה, של חגיגות ואופוריה ובצל הזיקוקים של רוחמה אברהם בלילא יופצו מסמכי עקרונות שיתקבלו בקול דממה ציבורית. מה עוד שלמסמכים תצורף התחייבות של ראש הממשלה, לקיים בחירות שבמרכזן הסכם העקרונות עם הפלשתינים ומשא ומתן עם סוריה. אם התרחיש הנ"ל אכן יתקיים אז בכל זאת יתקיימו בחירות במהלך 2009. השאלות החברתיות ידחקו לקרן זווית, מלחמת לבנון השנייה וועדת וינוגרד יהפכו להיסטוריה. הערכתו של ראש הממשלה אולמרט היא -שבחסות הגיבוי האמריקאי, בתמיכת מדינות ערב המתונות, מצרים, סעודיה, ירדן ומדינות המפרץ ואולי מדינות הקוורטט. רוב העם בישראל יתמוך בתוכנית. הימין ייתפס כחזית הסירוב, וישאר במיעוט קולני ומנותק.

אף אחד לא יספר שזאת תוכנית שגובשה על ידי השמאל לפני יותר מ-30 שנה. זה גם לא חשוב. פעם נוספת יתברר ששינוי בהשקפת עולם, ומונחי יסוד מחייב הבשלה של תהליכים שמשבשים את מושגי היסוד של שמאל וימין. בלשון אחרת אין חדש תחת השמש. בגין עשה שלום עם מצרים, רבין חתם על הסכם אוסלו עם ערפאת, אריאל שרון הוריד עד אחרון היישובים ברצועת עזה, וצחי הנגבי יעמוד לשמאלו של אולמרט בהסכמה לחלוקת ירושלים וירידה מהגולן.

שר ההיסטוריה מחייך בכל פה.

• קודם
• הבא