צה'ל רואה בחומרה - העבודה שותקת?

5.3.08 בית בכפר בני נעים בדרום הר חברון. חיפוש ב-2 בלילה‚ ניפוץ חלונות‚ סילוק בני הבית‚ כולל אשה זקנה‚ אל הקור המקפיא בחוץ. סירוב לדאוג לה לשמיכה‚ איזוק ידיו וכיסוי עיניו של בעל הבית. פיזור כלי הבית לכל עבר והשיא: צחוקים ולעג. לאחר שעזבו החיילים התגלה גם הם בזזו 1000 ש'ח ותכשיטי המוהר מזהב.

19.3.08 הכפר ואדי א-שאג'נה בדרום הר חברון‚ דרומית לעיירה דורה. חיפוש לילי.צעקות רמות. הוצאת המשפחה‚ כולל פעוטות‚ אל הקור הלילי.לאחר מכן הכלבים. הכאות.חפצי הבית פוזרו. הטלוייזיה והמחשב מנותצים. לאחר שעזבו החיילים התגלה כי שרשרות הצוואר וצמידים מזהב שנשמרו מהחתונה‚ מיטב רכושם‚לא היו שם. מקרים דומים של שוד תכשיטים ומזומנים במהלך חיפושים שערכו כוחות צה'ל בבתים. כך בכפר תפוח. כך בסילת א-טהר ‚בברקין‚ בחלחול‚ בחווארה‚ בביתא‚ובג'נין.

התגובה: "צה'ל רואה בחומרה אירועים מסוג זה‚ הסותרים את רוח צה'ל ופקודות הצבא‚ ובאם יימצאו נכונים‚ יטופלו במלוא חומרת הדין"‚ הדברים פורסמו בטורו של גדעון לוי בעיתון " הארץ" ביום 18.4.08.

6.4.08 מחסום מעבר שומרון ארבעים וששה גברים פלשתינאים מחפשי פרנסה מעוכבים כ16-שעות נאסר עליהם לשבת או להישען‚ לאכול‚לקחת תרופות‚ לגשת לשירותים שליד המחסום ואולצו לעשות צרכיהם בשדה קוצים לעיני כל. חוץ מזה נחבלו מכוניותיהם.

כל המתואר כאן דווח לצה'ל ע'י פעילות "מחסום ווטש". צה'ל גינה והבטיח לחקור.את המקרה. "הארץ" פירסם את הידיעה ברבים ב-14.4.08.נאמנים עלי הדיווחים של "מחסום-ווטש" ו"איזור הדמדומים" של גדעון לוי. אלה דיווחים של אנשים אחראיים‚ ערכיים ואמינים.

צה'ל מצידו אומר דברים כדורבנות. הוא מבטא עמדה ערכית‚ מוסרית וגם פרקטית.אך אליה וקוץ בה: יש תהום רבה בין המוצהר למבוצע בפועל. מעט מדי‚ אם בכלל‚ הסתיימו חקירות צה'ל בתהליך שיפוטי.בזה אני לא מחדש הרבה והדברים ידועים עד לזרא.על משמעות הסתירה בצה'ל בין ההלכה למעשה בתחום זכויות האדם ראוי לקיים דיון נפרד.

מה שמטריד אותי הפעם זה היבט אחר.הרבה יותר שורשי. הרבה יותר ראשוני. למקרא העדויות הקשות אני תוהה מהן הנורמות המוסריות המוקנות למתבגרים במשפחה ישראלית חילונית או דתית ולתלמידים לקראת גיוס בבית הספר הישראלי החילוני והדתי? מהו גבול המותר והאסור המוקנה למתבגרים לקראת השירות בשטחים?מה מפיקים המתבגרים מלימוד מפורט על פוגרומים‚גזילת רכוש‚רדיפות של יהודים? פעם כשעוד הייתה לנו דעה טובה על דמותנו המוסרית לימדו בבית הספר התיכון את"השבוי" ואת " חירבת חיזעה" של יזהר ואף הקרינו את הסרט של רם לוי. לימדו את "תחרות שחייה" של בנימין תמוז ואת "על חודו של כדור" של יצחק אורפז .מחנכים נועזים יותר חשפו בפני תלמידיהם את הפרוטוקול של משפט כפר קאסם ותגובת נתן אלתרמן ‚ קיימו דיון על ספריו של גרוסמן"הזמן הצהוב"ו"נוכחים נפקדים" ואף הפליגו לספרו של אמיל חביבי " האופסימיסט" והלכו עם תלמידיהם להצגה בביצועו של בכרי.ובשעורי תנ'ך נתנו‚למשל‚ משקל ראוי לפרשת דינה והשלכותיה ולימדו את " אם סיסרא" של גורי מיד לאחר היכרות עם שירת דבורה. מה נותר מכל הקנון הזה?מדבר שממה. בדקתי בתוכניות של משרד החינוך. הקוד האתי ורוח צה'ל מוזכרים די בהצנע. אך מה שמטרידה יותר היא השאלה מהו משקלו האמיתי של הקוד האתי בעיני המפקדים ועד כמה הוא מחייב אותם וכיצד הוא מתורגם הלכה למעשה בפעילות היומיומית? ומה פרושו של "רוח צה'ל "‚שלעיתים די קרובות מכזיבה כשמדובר בזכויות אדם בסיסיות. ההכנה לקראת גיוס לעת הזו מתמקדת בנושאים כמו הסתגלות‚ הישרדות‚ היתמצאות.הם חשובים כשלעצמם אך אינם נוגעים במהות. איני רוצה להרחיב דיבור על האקלים והלכי הרוח ברחוב הישראלי ביחס לכל מה שקשור לערבים אך אני שואל מה קורה בשיחות ליל ששי כשהבן בא לחופשה ומספר על מעלליו בצבא ומגעיו האלימים עם פלשתינאים.כמה מן ההורים מוכיחים את בניהם על המעללים וכמה מחבריהם סונטים בהם?. הכל מסתחבקים:" אלה הבנים שלנו שבסופו של חשבון מגינים עלינו בגופם". כאן משתתקת כל ביקורת ותהייה. כאילו שלא ניתן להגן מבלי שצלם האדם‚הן של החייל והן של הפלשתינאי ‚ייפגע. ומה לחיפוש אחרי נשק ולבין ניתוץ רכוש וגזילת הרש?הרי הטובים שבלוחמים שלנו סירבו לכל סוג של קלגסות.הם לחמו מלחמתם בחיילי אויב החמושים כמותם וגם אז נתבעו לשמור על חוקי מלחמה ולעיתים גם כאבו את מחיר הדמים ששילם הצד השני ‚ כפי שנכחנו לדעת מנאום הר הצופים של יצחק רבין.

ועדות אישית: במלחמת ששת הימים. ירדנו‚ פלוגת צנחנים‚ מרמת הגולן אחרי לחימה בסורים.מרבית חיילי הפלוגה בזזו מכל הבא ליד והעמיסו על הג'יפים והקומנדקרים. במבואות יריחו עצר המ'פ חיים ציפורי את הפלוגה.. שלף ספר תנ'ך והקריא מתוכו בקול את פרשת עכן והביזה.לאחר מכן פקד על חייליו להוציא את הביזה מן הרכבים ולהתארגן במסדר.הצית את ערמת הרכוש שנבוז .פקד לעלות על הרכב. עד שהגענו לירושלים איש לא פצה פה מרוב כלימה.שנים ארוכות סיפרתי לתלמידי את הסיפור בהרחבה וגיביתי את הסיפור בצילומים מן הרגע המכונן ההוא.ספק אם אירוע כזה יכול להתרחש בצה'ל של היום.

נסכם ונאמר כי לנוכח טישטוש הנורמות ובילבול הערכים ‚המתגלה שוב ושוב לנגד עיננו‚האין זה מן הראוי‚ שלפחות מנהלי בתי ספר ומועצות הורים ייקבלו על עצמם מהלך חינוכי שעשוי לתרום‚אם ייעשה באמונה‚ לערכיותו ולמוסריותו‚ ומכאן גם לחוסנו הנפשי של הצעיר הישראלי‚ בטרם גיוסו לצה'ל ובעת השירות הצבאי שלו?.האם חברי הכנסת מטעמה של מפלגת העבודה‚ נציגי המפלגה בוועדת חוץ וביטחון‚ שרת החינוך ונציגי העבודה בוועדת החינוך אינם אמורים לפקוח עין‚ להציג שאלות נוקבות על מנת שלא יישנו תועבות כאלה? או אז לא נמצא עצמנו נכלמים מדיווחים מן הסוג שהובא לעיל וסיפורי התעללויות באזרחים פלשתינאים יהיו נחלת העבר.

• קודם
• הבא