מסע אל ארץ התקוה הטובה: היסעים מן המחסומים אל בתי החולים ובחזרה

מדובר בסיפורים מופלאים על אנשים ונשים אלמוניים המעניקים מזמנם ומירצם לזולתם ומלאכתם-מלאכת קודש. יבוא יום וסיפורם ייכלל בספר המעשים ויילמד בבתי הספר. נכון לרגע זה ההיסעים האלה הם המהלך הכי תלוש והכי סוריאליסטי‚ שניתן להעלות על הדעת. בתי החולים בארץ קולטים חולים פלשתינאים לטיפול מסור ומקצועי. אך הדרך לבית החולים וממנו זרועה קוצים וברקנים. אלה שני הפנים של ישראל. זה המרפא וזה המחליא. מי מהם ייגבר? ומי ירפא את החולי שיצר כפל הפנים הזה?הנה לפניכם‚לדוגמה‚ סיפורם של אם ובנה.בקשתה של האם כ'כ ראשוני וכ'כ אלמנטרי וכמה פשוט וכמה קשה למלא משאלה זו.במיוחד כך באמצע קיצפם וזעמם של האירועים.

שלום אנשים יקרים‚

ראניה‚ בת 24 ואמא לשניים מהגדה (חיזמה)‚ שוהה עם בנה יוסוף בן ה-3 בבית חולים הדסה עין כרם יותר מחודש. ליוסוף יש לוקמיה ועובר טיפול אינטנסיבי במחלקת אונקולוגיה ילדים

ראניה היא קרובת המשפחה היחידה שקיבלה אישור כניסה לישראל ולכן‚ היא נמצאת איתו לבדה כבר הרבה זמן.

ככל הידוע לנו‚ לא חסר לה דבר בתחום הבגדים וכלי הרחצה אך חסרה לה מאוד חברת אנשים שקצת יקלו על העול של המרחק מהבית והטיפול בילד חולה.

אם יש למישהו/מישהי מאזור ירושלים זמן לקפוץ לבקר אותה‚ תזכו למצווה.

ראניה ויוסוף מתניידים בין הקומה ה-3 ל-5‚ אז אולי תצטרכו לחפש אותם קצת

לפרטים נוספים ניתן ליצור איתי קשר ואעביר את מס הנייד שלה

זוהי פנייה אחת מרבות. רבות מאד. הפעם זו פנייה של ג'מילה ביסו. ויש פניות של יובל רוט. ויש כאלה של בומה ענבר.ויש של זכריה סדה. חיילים אלמונים בשירות התקוה הטובה. הפניות מכמירות לב.ההיענות מלאה. יהודים וערבים נענים לפניות האלה מתוך דחף ‚כמוס ואינטימי‚של מחוייבות אישית ומידה רבה של אחריות חברתית .הקאסמים והפצצות ‚שמטילים שני אויבים בנפש זה על זה‚והממלאים בשאונם את ריק החלום ואפס הדימיון‚אינם מקהים את המוטיבציה שלהם. אולי להיפך.המעשים נראים על פניהם כקוראי תגר ומהווים מעין סירוב לתכתיב הפטאליסטי.

לפניכם צרור מקרי של פניות. אודה ואבוש. לא נעניתי עד כה לשום פנייה. אני אישית עדיין לא מסוגל לעמוד בזה. זה קרוב מדי לפצע הפתוח. קרוב מדי לדלקת הממאירה.לפיכך אני מלא אהדה והערכה לאלמונים האלה העושים מעשה בצינעה ומתנם - מתן בסתר.מי יודע אולי ביום מן הימים יעטרו לחזם של מתנדבים אלה את "אות התקווה הטובה"? והאם באמת זה מה שחשוב?הרי את המעשה הטוב עושה‚ בפשטות שובת-לב‚ האיש הטוב. ועליו יכון עולם.

* מתבקשת עזרה בהסעת 4 אנשים שני ילדים + שני הורים ממחסום ג'אלאמה (=תענכים) לבי"ח רמב"ם‚ חיפה

** מתבקשת עזרה בהסעות חולים: הסעת ילדה ומלווה לצילומי c.t מצומת תפוח לבי"ח "שיבא" תל השומר הלוך וחזור

*** מתבקשת הסעת האנה (מושתלת מח עצם) ומלווה לצורך ביקורת.מחסום ריחן (ברטעה‚ ליד קציר-חריש) לבי"ח "הדסה"‚ ירושלים.ביום ראשון- 10.2.08 - בשעה 6:30 בבוקר. הלוך ושוב.אפשר גם צד אחד בלבד.

מתבקשת עזרה דחופה ****

הסעות בכל ימות השבוע הקרוב מ20/1 ועד 24/1

ממחנה הפליטים עסכר שבשכם לבית חולים הדסה עין כרם בירושלים .דיאא הוא ילד מקסים בן 5 שנים שהתגלה אצלו סרטן לפני כשנתיים .הילד נזקק לטיפול כימותראפי כל 21 ימים.כל טיפול נמשך 5 ימים

הטיפול הבאה מתחיל ביום ראשון הקרוב ב20/01/2008 ונמשך עד יום חמישי ה 24/12/2008

ב-5 ימים אלו הילד והוריו זקוקים להסעה הלוך וחזור כל יום

האיסוף כל בוקר בשעה 8.00 ממחסום חווארה .החזרה לאחר סיום הטיפול שנמשך 4-5 שעות בכל פעם.

עזרתכם מאוד חשובה. הילד בטיפול כבר שנה וחצי והמשפחה כבר כילתה את כל המשאבים הכספיים שלה וכמובן האבא ללא עבודה. גם כיוון אחד יתקבל בברכה.

זהו רק קצה קצהו של הקרחון. ומה עם אלה שאינם יכולים להגיע עד נקודת האיסוף? ואלה שקורסים בדרך המפותלת?ונשים הכורעות ללדת? ואלה שמתים כי אין ידם משגת? ואלה המסורבים? [ע'פ נתוני בצלם מתו 93 פלשתינאים מסורבים בין השנים 2000-2007] והיכן מתחיל הריאל- פוליטיק והריזון ד'אטה ואיפה זה נגמר? ומתי פועל יצר הקיום והיכן מחלחל יצר ההרס העצמי?

לפניכם 2 מקרים מתוך 93 שאירעו לפלשתינאים מסורבים:ילד בן 8 וקשיש בן 75:

אמיר שאהר עבדאללה אל-יאזג'י
בן 8‚ תושב עזה‚ מת ב-19.11.2007 בעזה לאחר עיכוב טיפול רפואי. פרטים נוספים: סבל מדלקת במוח ובקרום המוח‚ מת לאחר שישראל סירבה לאפשר את כניסתו לטיפול במשך למעלה משבוע.

נימר מוחמד סלים שחייבר
בן 75‚ תושב עזה‚ מת ב-23.10.2007 בארז (אזור התעשייה)‚ מחוז צפון עזה‚ לאחר עיכוב טיפול רפואי. פרטים נוספים: הגיע למחסום ארז לאחר שקיבל היתר כניסה לישראל אך חיילים ירו לעבר האמבולנס והורו לו לשוב לבית החולים. למחרת הגיע שוב למחסום והורשה לעבור לאחר המתנה של למעלה משעתיים‚ אך מת עם הגיעו לצד הישראלי

ואיה החמלה ? והשכל הישר? והחלטת בג'צ משנת 1996? ועד מתי נסתתר מאחורי המשפט "מי שמרחם על רשעים סופו שיתאכזר לצדיקים" המשחית רבים וטובים?ומתי נחדול מן השיח הקאניבלי של "עין תחת עין" ומן השיח האינפנטילי של: "הוא התחיל אני רק מחזיר".?ומתי נניח לאליבי השקוף מידי לחוסר מעש הטמון בביטוי הצדקני:"עניי [חולי?] עירך קודמים"?

לי עצמי אין צל של ספק: כאן‚ ביחס לחולים‚לפצועים ‚לתשושים וליולדות‚ תגיח טורפת שעת הנפילה וכאן גם טמונה התחלת התקומה.

• קודם
• הבא