עקדת שדרות - ומה העבודה עושה?
- פרטים
- קטגוריה: מאמרים
- נוצר ב שני, 28 ינואר 2008 10:08
- מחבר\ת אוהד רותם
סוֹלִידַאריוּת - רגש של אחדות המבוסס על שותפות של אינטרסים, מטרות או העדפות בין בני אדם.
אף אחד לא ייפול מהכיסא אם אגיד שהעם היושב בציון איבד את ערך הסולידאריות שהיה טבוע בו. אך לעיתים תכופות יותר ויותר אנו מגלים שיאים חדשים של אפאטיות חברתית כלפי הזולת. זקנים שמחפשים אוכל בפחי אשפה הם כבר החדשות של אתמול,יחד איתם ניתן למנות את עובדי הקבלן וכח האדם, את העובדים הזרים, ההומלסים,נפגעי חפציבה, עוד ועוד אנשים נוספים לרשימה מידי ערב בחדשות.
לפני מספר חודשים עברתי להתגורר בשדרות. לבאים מבחוץ מתגלה מהר מאוד שהייאוש והתסכול נשקפים מכל פינה בעיר. לאן שלא תביטו תמצאו סימנים של מלחמה - בכבישים המצולקים, במבנים הבולטים במיגונם הגמלוני או אפילו במיגוניות הפזורות ברחבי העיר. אך הסימנים העמוקים והקשים מכל נמצאים בעיניהם של כל מי שחי במציאות המטורפת הזאת.
טעות לחשוב על שדרות כעל עיר רפאים. חיים כאן אנשים. ילדים משחקים בחצרות ואנשים יוצאים לעבודה ולשגרת יומם - ממש כמו בכל מקום אחר. רק שתושבי העיר למדו להתמודד ולחיות עם 'הצבע האדום'. כמו בסרט של אמיר קוסטוריצה, ברגע אחד שומעים את קולות הילדים משחקים וצוחקים ורגע אחרי שקט מאיים שנמשך בדיוק 15 שניות, שהופך לבליל של צעקות פחד ובהלה.
שדרות היא לא "מגש הכסף" שבזכותו שאר תושבי המדינה מרוויחים שקט. שדרות היא השֹה לעולה, הפשרה שההנהגה שלנו מקריבה בכדי להימנע מכניסה צבאית מאסיבית לרצועה שתגרור חיילים הרוגים ובכדי להימנע מהידברות עם החמאס. כל תושב יגיד לך רק דבר אחד – שרק יחליטו, שיעשו משהו, כל דבר. לתושבי שדרות נמאס לשלם את מחיר ההססנות המדינית,אך ממשיכים לשלם כל יום מאז ההתנתקות.
תושבי העיר לא מבקשים שהמוני בית-ישראל יצבאו בשבתות על מדשאות העיר ויעשו על האש. נכון, מחמם את הלב לראות את מעט אידיאליסטים (דרך אגב, מכל המחנות הפוליטיים) באים ועוזרים, אך זה לא באמת זה. האנשים פה מחפשים את הדבר ההוא שאבד לנו לא מזמן – תחושת הסולידאריות ושותפות הגורל.שהצעקה לא תהיה רק של יישובי עוטף עזה אלא של העם כולו. שלא ייזכרו בשדרות רק כאשר נופלים למעלה מארבעים קסאמים ביום, כי גם לזה בסוף יתרגלו, אלא שלא יניחו לנבחרי העם וילחצו עליהם בעקביות לקבל החלטות אמיצות לכאן או לכאן. שיעשו משהו, כל דבר, רק שלא ישאירו את השֹה לדמם למוות על מזבח השאננות.
מרבית חברי הכנסת כבר ביקרו בשדרות ועשו את הסיבוב הקבוע של אתרי הנפילות ומפגשים עם תושבים שנפגעו. זה נחמד אבל לא מספיק. כדי להבין ולהפנים כמה מתסכל לחיות, כאן צריך לחוות את שגרת החיים.
לא סתם התפרץ לדברי אולמרט השר לביטחון פנים, אבי דיכטר, בישיבת הממשלה בשבוע שעבר, וטען שהממשלה הפכה קהת חושים לנעשה בשדרות. השר דיכטר,תושב אשקלון, יודע שעם השתפרות יכולות ארגוני הטרור, עירו היא הבאה בתור ותהפוך גם היא קורבן לחוסר ההחלטה.
אוהד רותם, חבר המשמרת הצעירה, הקים את וועד עובדי הקבלן הראשון בארץ (מאבטחי מכון ויצמן), ועבר לגור בשדרות.
