עמיר פרץ: היכן האמינות והאינטגריטי? בארגזי מפקד העבודה?
- פרטים
- קטגוריה: מאמרים
- נוצר ב שני, 07 ינואר 2008 11:17
- מחבר\ת יעקב איציקוביץ
אַרְגַז הוא אזור תָחוּם‚ רחב ונמוך. ארגז ממלאים בדרך כלל בחול אבל לעיתים רחוקות בטפסים‚טופסי התפקדות. ארגז ממולא הוא מה שנקרא "גפילטע ארגז"‚ על משקל "גפילטע פיש"‚ ללא כל קשר לשופטת בדימוס הגב' פיש. יש ארגז לחול ויש ארגז למפקד. ארגזים ניתן למצוא לרוב במגרשי משחקים‚ באחוריים של הסופרמרקט השכונתי או במשרד אצל הפוליטיקאי.
הארגז משמש גם כמטפורה שבאמצעות תכולתו ניתן לשחק ולדמיין‚ ללא כל השפעה‚ על החיים האמיתיים. הארגז מעודד את כוח הדמיון של הילדים ושל המשתמשים בו. השימוש בתכולת הארגזים מאפשרת הפרחת הדמיון כדוגמת אלף לילה ועוד לילה. אצל המשתמש בארגז בדמיונו ניתן לבנות בתים או ארמונות‚ מפקדים ואפילו מפלגה שלמה וכל זאת בצעצועים דמוי משאיות‚ דמויי אנשיםם‚ אתים ודליים וארגזים קטנים‚ שמטרתם להעביר את הטפסים או את החול ממקום למקום. בארגז ניתן גם לחפור בור. אתה לבד חפרת את זה שלך. ברדיו אתמול אתה הוספת לו רוב עומק. במילים אחרות‚ הארגז עם החול או הטפסים הוא אמצעי איתו המשתמשים בו יכולים במחי יד לבנות וגם להרוס את עולמם הם‚ מלא הדמיון.
לאלה שבונים את עולמם בארגזים אין צורך באינטגריטי‚אין צורך במחויבויות לאמת. אין צורך באמינות. כי הכל שם לפי הדמיון‚ הפנטזיה. לפיכך‚ בין משתמשי הארגזים עולמם שלהם והם עצמם אינם רלוונטיים. אפילו לא וירטואליים. על כן‚ בסופו של דבר‚ תכולת הארגז יכולה רק ללכלך אותם‚ דרך החול או דרך הטפסים. כי החתולים ואו מלככי הפנכה‚ יעשו בתוך הארגזים האלה‚ את צורכיהם וגם את צרכיהם.
===================================
עמיר‚
שמעתי אותך אתמול ברשת ב'. בחרת שוב להרכיב את המשקפת הצבאית שלך ולדבר ביטחון ואינטגריטי. ועל כן נכשלת לפחות פעמיים. באחת‚ לא דברת על המצוקה‚ על החרפה‚ של הקיצבה המתעכבת ללא הצורך‚ של ניצולי השואה. בכך שוב הוכחת שאין לך אינטגריטי. בשנייה‚ התעלמת ודברת על הביטחון. בדבריך שוב הוכחת שאתה לא מבין בביטחון. וגם וינוגראד כבר אמר עליך את דבריו בעניין זה ובניסוחיו המרשימים התאים לך חליפה כמידתה. ושוב אתה טועה ושוב אתה לא רלוונטי. יתרה מזאת‚ אתה פועל בחזקת "הפוסל במומו במומו פוסל" הלקוח ממקורותינו. ובנוסף‚ אני תוהה על דבריך‚ שכן‚ המשורר ח.נ. ביאליק כתב כך: "התרנגול גיבור ומקרקר בקול דווקא כשהוא על ראש ערימת הזבל שעליה הוא עומד". למה ולמי התכוון המשורר?
