חברי העבודה - רן ארז: מנהיג לגיטימי או סרטן חברתי של הזמן הנוכחי?

במשא ומתן שהתקיים בין נציגי האוצר לבין ארגון המורים, אין ולו רגע משעמם אחד. בעיצומו של הדיון בין הצדדים,ראש אגף התקציבים באוצר, אמר כי אנשי האוצר נאנסו לקבל את תכתיב יו"ר ההסתדרות, עופר עיני, וללכת לקראת המורים השובתים.כפי שלמדנו במהלך שביתת המורים, רן ארז, השתדל כמעט תמיד שלא להישאר חייב ובתגובה לדברים אלו אמר, כי "יש אנשים שנהנים מאונס,זה קורה". בכך לא תם הדבר, כיוון שהמשיך והוסיף עוד שמן למדורה ואף ציין, כי"מי שאונסים אותו הרבה פעמים גם נהנה מזה".

התבטאויותיו הקיצוניות עוררו זעם במהלך הישיבה ולאחריה והוא שוב טען בסגנונו הידוע, כי מנסים לתפוס טרמפ על אמירותיו,להוציא אותן מהקשרן וכמובן לנצל את הזדמנות לספין תקשורתי. האם זהו איש שראוי היה לעמוד בראש ארגון מורים? ולהוביל את מאבקם?

אני תמהה, כיצד יתכן שלאור אמירות אלה, עדיין לא הוקענו את האיש המתיימר להשתייך לחברה מתוקנת ותרבותית? וכל שכן, לעמוד בראש מאבקם של המורים בישראל? נראה, כי מערכת השליטה העצמית של ארז, האמורה לסנן את דבריו אינה מתפקדת בצורה טובה,שהרי אם לא נדלקת אצלו נורה אדומה לפני שמחשבתו נפלטת מפיו בצורה של מילים, אז זוהי בהחלט אינה שעתו היפה. אדם הבוחר להשתמש דווקא באמירות המשתלחות בציבור רב של נפגעות אונס אינו ראוי להשתייך למערכת החינוך ובוודאי שלא להיות בראש התורן של ארגון מורים שלם.

אני ממליצה בחום לארז, ללמוד יותר על סיפוריהם הקשים של נפגעות אונס, לשמוע מה מתרחש במרכזים לתקיפה מינית המסייעים לנפגעות לחזור לחיים ולחבק מחדש את החירות שנשללה מהם. אני בטוחה שאז הוא יגיע לתובנה חשובה שאין נשים הנהנות מאונס ועל אחת כמה וכמה, מי שנאנסה כמה פעמים וודאי וודאי שאינה נהנית מכך.

צר לי שבעקבות דבריו לא נשמעה זעקה חברתית, כזו שתותיר חותם, האם אנו חיים בעולם חשוך ומנוכר? היכן הם אותם תהליכים חברתיים משמעותיים שעשויים להמשיך ולחולל שינוי בתפיסתנו את עבירת האונס? האם אותם תהליכים שייכים רק לימי הוודסטוק המפתים? עצוב לומר, אך בחלקים מסוימים בחברה עדיין קיים קושי להפנים ולהבין,כי אונס אינו חוויה קשה רק של קומץ מסוים, אלא, זוהי חוויה קולקטיבית של הנשים. האונס הינו ביטוי של יחסי ההיררכיה בין המינים, הוא משקף אותם ומבטא אותם.האמירה כי "יש אלו אשר נהנים מאונס" הינה ניסיון נלוז להפחית מחשיבותה של העבירה, שהרי זו עבירת אלימות קשה כנגד נשים.

בחברה שלנו המפגינה סובלנות בלתי נסבלת כנגד אלימות, מה הפליאה שאיש ציבור כמו ארז, לא יחשוש כלל לומר את אשר חשקה נפשו? שכן, לא ציפיתי שרן ארז, ישא את דגל המאבק באלימות כנגד נשים, אין הוא מסוגל לבצע זאת. חמור עוד יותר הוא, שדבריו מעידים, כי לא חשב כלל וכלל על אותן נשים שנאנסו באכזריות על מסדרונות ליבותיהן הדואבים המייחלים לרוגע ומזור.

• קודם
• הבא