הניצחון הקטן שלנו - הפועל אושיסקין

בעידן הנוכחי במדינתנו‚ עידן "19 המשפחות"‚ נראה כי רובנו השלמנו עם הגזירה‚ כי כסף ככל הנראה קונה הכל. הוא קונה ראשי ממשלה ושרים‚ קונה נכסי מדינה שהוקמו לרווחת הכלל‚ קונה הכרה והערצה ציבורית וככל הנראה קונה גם מצביעים.

לפי ההיגיון הזה‚ והרבה בעקבותיו‚ חודר ההון בכל העולם לזירה שהפכה בשני העשורים האחרונים לדת החדשה של ההמונים‚ ולמקום המגדיר מחדש זהויות של מיליוני אנשים ברחבי העולם: הספורט.

בעוד שבאירופה החדירה הזו יכולה להתהדר בצידוקים כלכליים‚ שכן שם מסתבר שאפשר בהחלט לגרוף רווחי עתק מניהול נכון של מועדוני ספורט‚ הרי שבארץ מדובר בהרפתקה שבדרך-כלל מסתיימת בהפסדים כלכליים‚ עדרי אוהדים זועמים ובעיקר הרבה כאב ראש.

אפשר לקבוע בזהירות כי כל עוד השידוך בין הון לספורט מצליח‚ והמועדונים משודרגים‚ לאוהדים אין בדרך-כלל סיבות למחות: המעבר הזה מתבצע באופן איטי ומבוקר‚ ולאט לאט מסתלקים בני המעמדות הנמוכים – אלה שהמשחק היה שייך להם מלכתחילה – מן היציעים המשופצים‚ ואת מקומם תופסים בני המעמדות הבינוניים והגבוהים אשר מסוגלים לשלם את מחיר המנוי העונתי ולהתהדר בחולצת משחק מקורית שעלותה כמשכורת שבועית של פועל פשוט.

שני דברים ראוי לציין בנקודה זו: הראשון הוא כי מועדוני ספורט בדרך-כלל אינם נוצרים יש מאין. כמעט תמיד ניתן לזהות קשר כלשהו בין צורך קהילתי-חברתי-פוליטי לאגד קבוצת אנשים במסגרת כלשהי (כאשר לעתים‚ בהתחלה הספורט הוא רק תירוץ מצוין) או למימוש רעיון חברתי כלשהו‚ להקמת המועדון. גם בישראל התמונה אינה שונה‚ וההיסטוריה של הקמת המועדונים הגדולים רוויה בהקשרים פוליטיים חברתיים גלויים לחלוטין.

העניין השני הוא העובדה כי אותו הקשר פוליטי-חברתי שליווה את הקמת המועדון יוצר כמעט בהכרח אתוס סביבו מתלכדים אוהדי המועדון‚ ואשר מועבר מדור לדור.

עבור אוהדים רבים של מועדון ספורט‚ אותו רעיון שהקמתו באה לקדם הוא-הוא מהותו האמיתית‚ ולא הישגי השחקנים על כר הדשא. לכן‚ כאשר מגיע בעל הון ורוכש את זכויות הקניין הפיזי על מועדון ספורט‚ הופכים מיד אוהדי המועדון לבעלי המשמורת על אותו רעיון חברתי-פוליטי לשמו הוקם המועדון‚ והם נשארים בעלי הקניין הרוחני על המועדון‚ אשר בעידן של ספורט מקצועני ממהרים בעלי ההון לטעון כי אינו קיים עוד.

נראה שהעסק עובד לא רע עד אשר מגיע בעל הון כלשהו ומועל באמון הציבור שבמשך שנים ראה בצעצוע אותו רכש מקור להגדרה עצמית‚ קהילתית‚ או סתם תחביב.

לאוהדי הפועל תל-אביב זה קרה. דווקא בכדורסל. בעונת 2003-2004 היה נראה כי סוף-סוף קמה אלטרנטיבה לשלטון היחיד הכוחני של מכבי תל-אביב בכדורסל הישראלי: הפועל תל-אביב בבעלותו של אוליגרך רוסי בשם ולדימיר גוסינסקי שיחקה מצוין בליגה הישראלית ובאירופה‚ ואף העזה להביס את מכבי הגדולה כמה פעמים במגרש הביתי האדום – אולם אוסישקין אשר לגדות הירקון.

בעונה שלאחר מכן‚ החליט גוסינסקי כי הוא לא זקוק לצעצוע שלו יותר‚ והניח את זכויות ניהול הקבוצה לפתחו של שאול אייזנברג. הנ"ל לא היסס‚ והחל מפרק את הקבוצה מנכסיה‚ תוך שהוא נפטר מהשחקנים בעלי החוזים היקרים. אוהדים רבים ראו בחזרתו של שאול אייזנברג אשר הוביל את הקבוצה בעבר להתרסקות לליגה השנייה‚ את תחילת הקץ של המועדון האדום. נבואתם לא שיקרה: אט-אט החל מועדון הפאר בהידרדרות אל תחתית הליגה הראשונה ומשם לליגות נמוכות יותר‚ שם הוא נמצא כעת (ליגה שלישית). אוהדי הקבוצה הרגישו כי אין הם מוכנים לתמוך בקבוצה אשר כל מטרתה היא רווח כלכלי עבור בעליה‚ וכי חבורת השחקנים באדום על הפרקט כבר מזמן אינה מייצגת את הרעיון לשמו הוקם המועדון. "האוהדים מעולם לא עזבו את הפועל. הפועל עזבה את האוהדים"‚ היטיב להגדיר זאת אחד מהאוהדים הותיקים.

וכך‚ לאחר שנים של ייאוש‚ הפך מהלך אחד את הקערה על פיה ואיחד שוב את האוהדים סביב רעיון: שאול אייזנברג ויתר על זכויותיה של הפועל תל-אביב כדייר מוגן באולם אוסישקין תמורת 750 אלף דולרים שהעירייה בראשות רון חולדאי שמחה לשלם. לא ברור עד היום מה היו מניעיו של רון חולדאי למהר ולהרוס את האולם שסימל עבור אוהדי הקבוצה את האפשרות האחרונה להשיב ימים טובים יותר למועדון האדום‚ אך לאחר שנה וחצי של מאבק דמוקרטי יוצא מן הכלל שמעטים כמוהו נראו במחוזותינו‚ הכריע בג"ץ כנגד עתירת אוהדי הקבוצה למען שימורו של המבנה‚ ודחפורי העירייה מיהרו ועלו על האולם לכלותו.

עבור רבים מאוהדי הקבוצה היה זה הסוף המר. המסמר האחרון בארון הקבורה של הקבוצה שאהבו. אבל דווקא בתוך הצער והייאוש‚ קמה קבוצת אוהדים אשר האמינה כי אפשר לבנות מחדש. אפשר לקחת את הרוח וליצור באמצעותה את החומר‚ והפעם – כמו שצריך.

קבוצה של אנשים פשוטים ואוהבים ובראשם יצחק לוי "שחור" – איש המשק האגדי של הפועל תל-אביב‚ פועל צנוע כל חייו‚ התחילו לעבוד על יצירת מועדון הספורט הראשון בישראל שיהיה בבעלות ובניהול האוהדים. כמה חודשים מאוחר יותר ואחרי אינספור שעות עבודה והתרוצצות ללא כל תמורה‚ באה לעולם " הפועל אוסישקין תל-אביב".

הקבוצה נרשמה כעמותה אשר פעילותה ממומנת על-ידי חברי העמותה אשר משלמים כל אחד 300 שקלים עבור חברות. חברות זו מעניקה זכות להשתתפות דמוקרטית בהכרעות הנוגעות לענייני הקבוצה‚ ולמעשה מבטיחה שכל החלטה אשר מתקבלת באשר לעתיד הקבוצה‚ נעשית תוך שיתוף מלא של האוהדים. הקבוצה החלה לשחק בתחילת אוקטובר בליגה החמישית (ליגה ב')‚ ומאז מופיעה הקבוצה בכל שבוע לעיני כ-1000 צופים נלהבים ומעודדים בכל רגע.

מתוך הריסות אולם אוסישקין ודשדוש הקבוצה הישנה‚ קמה לה יצירת הספורט הטהורה והיפה ביותר שיש כאן. חפה מאינטרסים של הון ומקומבינות של עסקנים. מועדון שהוא 100% ספורט‚ טהור‚ של הקהילה‚ בניהול הקהילה ועבור הקהילה.

לא בכדי היה זה האינטרנציונל שהתנגן במלוא העוצמה מהרמקולים של אולם הספורט בהדר יוסף‚ מיד עם הישמע השריקה לסיום משחק הניצחון הראשון של הפועל אוסישקין תל-אביב:

"עוֹלָם יָשָן עָדֵי הַיְּסוֹד נַחְרִיבה/מִגָּב כָּפוּף נִפְרוֹק הָעוֹל/אֶת עוֹלָמֵנוּ אָז נָקִּימָה/לא כְלוּם מִתְמוֹל/מָחָר – הַכל"

אנו קוראים לכם‚ לכל מי שרעיון השיתוף יקר לליבו‚ לבוא ולקחת חלק בפרויקט המדהים הזה‚ לבוא ולתרום לניצחון הקטן שלנו על שלטון ההון. פשוט לפנות כמה שעות‚ להגיע למשחק הקרוב ולחזות בנוער אשר מחפש משהו מעבר לערימת המלאכותיות שמכשיר הטלוויזיה‚ ולהאמין‚ שמתוך היציעים הללו עוד תצמח לה האלטרנטיבה לעידן "19 המשפחות".

אתר הקבוצה: הפועל אוסישקין

http://www.sport5.co.il/lobbyvideo.aspx?FolderID=59&docID=26427&lang=HE

http://www.ynet.co.il/articles/0‚7340‚L-3458705‚00.html

http://www.youtube.com/watch?v=iq-V8RVx7qw

http://www.youtube.com/watch?v=jePlv_rxrgQ

• קודם
• הבא