לא אהוד ברק ריסק את המפלגה, אלא שנאת ברק
- פרטים
- קטגוריה: מאמרים
- נוצר ב שלישי, 18 ינואר 2011 22:42
- מחבר\ת סאם שוב
אינני מצדיק את אהוד ברק. אינני חסיד של ממשלת האחדות. אמשיך לעמוד לרשות כל מי שיפעל לבניית מפלגת עבודה סוציאל דמוקרטית וציונית. מי שירצה להתמודד יעלה ויבוא, ומי שלוטש את עיניו למקומות אחרים – צאתכם לשלום. אך דבר אחד חייב להיאמר: לא אהוד ברק ריסק את מפלגתו של בן גוריון, אלא שנאת ברק. אני עדיין זוכר את הימים הסוערים של תחילת האינתיפאדה השנייה, כאשר בעיצומי תהליך שלום חסר תקדים פתח יאסר ערפאת במלחמה עקובה מדם, כאשר בו בזמן פרצו בתוך גבולות המדינה מהומות אלימות במגזר הערבי, כאשר ראש הממשלה ברק המשיך בדרכו העיקש לקיים משא ומתן עם הפלסטינים תוך הסלמה צבאית מדודה כנגד איומי הטרור, ולאור התקפות גוברות מהימין אשר האשים אותו בכניעה לערבים ברוח הקמפיין המתמשך להעמיד לדין את "פושעי אוסלו" אשר "נתנו להם רובים".
אז, דווקא אז, החלו גילויי השנאה לברק, התקפות בלתי מתפשרות נגדו מתוך מפלגת העבודה – לא על דרכו, אלא על "יהירותו," "התנהלותו," חוסר הפרגון שלו לשריו ומי יודע מה עוד. ממש חרב מבית. אך המתקיפים האימפוטנטים – חלקם עזבו את המפלגה זמן רב לפני שברק הכניס אותה לממשלת אחדות עם הליכוד – חגגו את החגיגות המתקפה הכוללת. ובציבור קולם התמזג עם קולות הימין ההיסטרי ושונאי ישראל משמאל ליצור פזמון חוזר אשר מהדהד עד היום ללא הפסקה ממטולה ועד אילת, בסקרי דעת קהל ובמסדרונות מפלגת העבודה: "ברק הוא אשם, מה שלא יעשה ומה שלא יקרה, ברק הוא אשם." אשם שלחץ על ערפאת בשיחות קמפ דייויד במושכו אל תוך חדר הדיונים בתמונה המפורסמת, אשם שהמשיך לשאת ולתת עם הפלסטינים כשהם תוקפים, אשם שהפעיל כוח נגד תוקפנותם, אשם שדחף לתהליך שלום ואשם שלא דחף מספיק. אשם שלא פרגן לשריו הגאונים שאדם כבר לא זוכר את שמם ואשם שהיה מוכן לוותר על אדמות ארץ ישראל.
לטעמי, ברק היה בין המוצלחים שבמנהיגי ישראל. הוא הוציא את ישראל מלבנון ב- 2000, ובכך שם קץ לשפיכת דמם של חיילי צה"ל שנמשך מאז מלחמת לבנון הראשונה. חזר לשלטון לשקם את צה"ל לאחר הביזיון של מלחמת לבנון השנייה ומחץ את החמאס ושם קץ למתקפת הטילים מעזה. שינה לנצח את כללי המשחק המדיניים כאשר קיים משא ומתן לחלוקת ירושלים ולהקמת מדינה פלסטינית על רוב שטחי הגדה. בענייני חוץ וביטחון, רוב חברי הכנסת לא מגיעים לקרסוליים של אהוד ברק. עם ישראל חייב לו קצת פרגון.
אבל המצב במפלגת העבודה באמת היה בלתי אפשרי, השנאה הנברוטית בת העשור לפוליטיקאי האמיץ הזה מנעה ממנו מלהנהיג. אהוד ברק כבר לא יכול ולא צריך לעמוד בראש תנועה פוליטית כלשהי. שיצטרף לליכוד וישרת כשר ביטחון – אני אישית ישן טוב בלילה כשהוא בתפקיד זה בתקופה שבה ישראל מאוימת על ידי עשרות אלפי טילים לבנונים וסורים, תכנית גרעין איראני מתקדמת וממשלת חמאס בעזה. ואם הקמת מפלגת "עצמאות" היא עלה התאנה שמאפשרת לו לשמור על הג'וב שלו, שיבושם לו. עכשיו הגיע הזמן לשקם את הריסות מפלגת העובדה. זמן למתנגדיו לחזור ולהתחיל להתנהג כמו בוגרים. להקים מחדש את סניפי המפלגה, להתמודד על רשויות מקומיות, לבנות סיעה קטנה ויעילה בכנסת אשר תוכל להראות קבלות לבחור, להשמיע עמדות, לחנך לעקרונות, לעמוד בראש המלחמה נגה הגזענות ולחתור להקמת ממשלה טובה יותר. הגיע הזמן להזיז את הישבן. אין עוד תירוצים. אי אפשר להאשים יותר את אהוד ברק.
