אידיאולוגיה היא תנאי למנהיגות

המנהיגות בישראל נמצאת במשבר, כי הקרקע האידיאולוגית שעליה קמה מדינת ישראל נמצאת כבר תקופה ארוכה בנסיגה, מבלי שיש אידיאולוגיה שתנחה את פעילות המנהיגים. חוקרים, פרשנים, אנשי רוח, ואנשי ציבור רבים מנסים לפענח מדוע המנהיגות שלנו איבדה את הדרך והפכה למנהיגות חלשה, אבל אין התייחסות ברורה לעובדה שלאורך ההיסטוריה האידיאולוגיה קדמה למנהיגות, ושרק עקרונות אידיאולוגים חזקים הובילו למדיניות עקבית וברורה. ההתמקדות של כולנו היום בהתנהלות של המנהיגים עצמם או בשיטת בחירות כזאת או אחרת היא לכן לא מועילה, והשינוי האמיתי בפוליטיקה הישראלית יבוא רק כתוצאה מהתחזקות אידיאולוגית, ולא מהופעתו של "מנהיג מושיעה" כזה או אחר. מנהיגות אמיתית תצמח בישראל רק עם נוכל לשחזר את התפיסות האידיאולוגיות שלקחו חלק בבניית המדינה, ונהפוך אותם לכלי שבאמצעותו אנו בוחרים ושופטים את המנהיגים ואת המוסדות שלנו.  

במפלגות הגדולות, שקיימות מאז קום המדינה, האידיאולוגיה הזאת בלטה במיוחד והיא הייתה תוצר של אימוץ אידיאולוגיות חברתיות פילוסופיות שלא רק חלחלו לציבור, אלא גם הפכו להיות נר לרגלה של המנהיגות. דוגמה לעומק האידיאולוגי שהיה למפלגות היא צמיחת תנועת הליכוד שהתבססה על הפילוסופיה של ז'אב ז'בוטינסקי, שהיה בראש ובראשונה אידיאולוג והוגה דעות, בעל משנה פילוסופית ברורה. ז'בוטינסקי הושפע מאוד מג'וזפה מצ'יני, שהיה אחד מההוגים הבולטים של הרעיון הלאומי, והוא אימץ ממנו את תפיסת הלאום, ככלי הטוב ביותר למימוש של הפרט. הציונות עבור ז'בוטינסקי הייתה תוצר של תפיסת הלאומיות, ובאותו האופן שהפילוסוף מצ'יני פעל לאחד את העם האיטלקי, כך גם המטרה העליונה שלו הייתה לאחד את העם היהודי. ז'בוטינסקי אומנם חשב שסוציאליזם יכול היה להתנגש עם רעיון הלאומיות, אבל הוא דגל בסוציאליזם ייחודי המבוסס על עליונות של תפיסה לאומית יהודית. ברוח זו ז'בוטינסקי אימץ תפיסה רחבה של המדינה היהודית, שבאופן מפתיעה לא שונה בהרבה "ממדינת הרווחה".

באותו האופן שהמנהיגות של ז'בוטינסקי שילבה בצורה מרשימה בין פילוסופיה לאומית לחשיבה ציונית יהודית סוציאליסטית, כך גם מנהיגים רבים בתנועת העבודה, הציגו שילוב אידיאולוגי משלהם. בולטת מאוד ההגות הפילוסופית הייחודית של בן גוריון שהתבססה לא רק על הוגים ציוניים שקמו לפניו, אלא גם על שורה של פילוסופיים ואנשי רוח. בן גוריון כבר בשנותיו הראשונות כמנהיג הציג אידיאולוגיה מדינית ברורה, שכללה אלמנטים יהודיים, אלמנטים חברתיים ואלמנטים ציוניים. בניגוד ללאומיות שממנה הושפע מאוד ז'בוטינסקי תנועת העבודה באופן כללי הייתה מושפעת מאוד מהתנועה הסוציאליסטית, ולכן הגישה של בן גוריון הייתה להציב את הצדק החברתי, כערך עליון שקדם אפילו ללאומיות. בהקשר זה בן גוריון במקרים רבים טען שהתנאי היחידי לקיומה של מדינה יהודית הוא בניית מדינה שבה ערכי השוויון, הצדק החברתי מקבלים עליונות, על פני כל ערך אחר. האידיאולוגיה של בן גוריון התבססה לא רק על חשיבה סוציאליסטית, אלא גם על חשיבה יהודית, כאשר בן גוריון ראה חפיפה ברורה בין עקרונות יהודיים לעקרונות הצדק והשוויון, והדגיש את הצורך ביצירת מדינה יהודית שתהיה "אור לגויים". מפלגת העבודה אימצה אידיאולוגיה ציונית במהותה, אבל אותה אידיאולוגיה התנתה את החזון הציוני היהודי ביצירת חברה צודקת שבה גם הערבים במדינה זוכים לתנאים שווים.   

בחברה שלנו האידיאולוגיה הולכת ונחלשת, ויש סוג של ואקום אידיאולוגי בהתנהלות המדינאים. אף אחד בפוליטיקה או בתקשורת הישראלית לא מדבר על אידיאולוגיה , על דרך או על חשיבה פילוסופית, ומי שכן מדבר על זה עושה זאת רק בצורה מניפולטיבית.       

• קודם
• הבא